ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- חבלי משיח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
אולם יש בנבואתו גם תיאור מצבם הקשה של ישראל בזמן הגאולה "וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה מִשֻּׁמוֹ א-ל ". ופירש הספורנו " כענין ייתי (משיח) ולא אחמיניה ", מימרא זו מקורה במסכת סנהדרין צ"ח:, והיא מלמדת שגדולי ישראל חרדו מחבלי משיח עד שביקשו שלא להיות באותו הדור, שמא לא יוכלו לעמוד בעצמת יסוריו. אך לעומתם ניצב רב יוסף ואומר: " ייתי ואחמיניה ואזכה ואיתיב בטולא דכופיתא דחמריה ", היינו, רוצה אני להיות בדור של גאולה, גם אם יהא עלי לשבת בצל גללי חמורו של משיח.
הביטוי הזה " חמורו של משיח " נאמר על גאולה בדרגה של "לא זכו", כמבואר במסכת סנהדרין (צ"ח.) " רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב דניאל ז' וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב זכריה ט' עני ורכב על חמור! - זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור ". וביאר המהר"ל את הרעיון שיש בתאור המשיח "עני ורוכב על חמור", היינו, שהמשיח יתגבר על החומריות וירכב עליה 1 . ולפי זה רב יוסף שאומר "ייתי ואחמיניה", ומוכן לסבול ייסורי הגאולה, בא ללמדנו שייסורי הגאולה יהיו בגין העיסוק בחומר, בבנין הארץ והפרחת שממותיה, ובמלחמות עם עמי הארץ שרמתם המוסרית נמוכה, וזהו צל גללי החמור, של "עם הדומה לחמור", ולכל זה הוא מוכן ובלבד שתבוא הגאולה. ולפי זה נוכל גם להבין את אותם האומרים "ייתי ולא אחמיניה", לכאורה קשה, הלא כולנו מצפים לגאולה, ובפרט חכמי ישראל, ואיך היו מוכנים לוותר על הזכייה לראות את הגאולה, בגלל החשש מייסוריה? חבלי משיח משולים לחבלי לידה, וכי טבעי הדבר שאם לא תרצה בלידה מפחד חבלי הלידה? אלא לפי מה שפרשנו, החשש שלהם היה מן היכולת שלהם להתמודד עם החומריות ולהישאר ראוי לגאולה מבחינה רוחנית, ואילו אמרו "אל תביאנו לידי ניסיון". לעומתם רב יוסף מוכן להתמודדות זו, ומידה זו שלו רמוזה בשמו יוסף ניצוץ משיח בן יוסף שעינינו להתמודד עם יצר הרע ועם החומריות, (כמבואר במסכת סוכה).
עוד פרשו חז"ל פסוק זה "אוי מי יחיה משמו א-ל" (סנהדרין דף קו.) " אמר רבי יוחנן: אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה ", חז"ל תארו כאן בתיאור פנימי ועמוק את היחס של הקב"ה לכנסת ישראל, שהוא כקשר של בני זוג, ובזמן הגאולה יהיה הקשר קרוב ביותר ביניהם, ולכן אוי לו למי שיפריע להם להתחבר זה אל זה. ובאמת בלעם מדבר כאן מהרהורי לבו, כל מהותו להפריע לישראל להתחבר אל הקב"ה, כפי שנבאר להלן.
שני מיני שונאים גדולים קמו להם לישראל, עמלק ובלעם. עמלק רוצה להשמיד את ישראל ע"י שיהרוג אותם, חז"ל מצאו לכך רמז בשמו " עמלק - עם לק, שרוצה ללוק דמן של ישראל ", ובלעם רוצה לבטל את בחירתם של ישראל , ולכלותם מבחינה רוחנית, וחז"ל מצאו רמז לכך בשמו " בלעם - בלע עם ", שרוצה לבלוע את העם שיהיה כאחד מכל העמים.
מכאן הרצון של בלעם לראות את קצה העם, אולי יראה בהם חסרונות שיוכל לקללם, וממילא תתבטל בחירתם. בלעם מקריב קרבנות כישראל, ליצור את האשליה שהוא כמותם, וכך אמרו במדרש (במדבר רבה (וילנא) פרשה כ):
ויאמר בלעם אל בלק: בנה לי בזה שבעה מזבחות, ולמה שבעה מזבחות? כנגד שבעה מזבחות שבנו שבעה צדיקים מאדם ועד משה ונתקבלו, אדם והבל ונח אברהם יצחק ויעקב ומשה, שהיה אומר: למה קבלת את אלו לא בשביל עבודה שעבדו לפניך קבלתם לא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות ולא מאומה אחת? השיבו רוח הקדש: (משלי יז) טוב פת חריבה טוב מנחה בלולה בשמן וחריבה מבית מלא זבחי ריב, שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין ישראל ".
חז"ל חשפו את כוונותיו הנסתרות של בלעם, שלא רצה קרבת אלוקים אלא לעשות מריבה בין הקב"ה וישראל.
כמו כן בלעם מנסה לקלל את ישראל משלושה מקומות, וכל זה כדי לבטל את מעלתם שבאה משלושת אבות, וכך אמרו חז"ל בתנחומא (פרשת בלק סימן ח):
ויוסף מלאך ה' עבור מה ראה להקדימו שלשה פעמים עד שלא נראה לו, סימנים של אבות הראה לו עמד לו בראשונה והיה ריוח מכאן ולכאן שנא' ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה, בשנייה לא יכלה לזוז אלא לצד אחד, בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאל, ומהו היו הסימנים האלו אלו בקש לקלל בניו של אברהם היה מוצא מכאן ומכאן בני ישמעאל ובני קטורה, ואם בקש לקלל בני יצחק היה מוצא צד אחד לקלל עשו ותלחץ אל הקיר אלו על בני יעקב לא מצא פסולת ליגע בם לכך כתיב בשלישית במקום צר זה יעקב שנא' (בראשית לב) ויירא יעקב מאד וייצר לו, אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, שלא היה פסולת באחד מבניו", ונמצא שככל שהתאמץ למצוא חסרון בישראל והגיע עד השורש של בית יעקב, דוקא שם מצא אותם ללא חסרון "אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, שלא היה פסולת באחד מבניו".
אנו מוצאים שחז"ל ראו את בלעם כדמות לבן הארמי, שגם בלעם אומר "מן ארם ינחיני", כך מובא במדרש (תנחומא (בובר) פרשת בלק סימן יז):
ד"א מן ארם ינחני, א"ל השוינו גם שנינו להיות כפוי טובה, שאילולי אברהם אבינו לא היה בלק, שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט (בראשית יט כט), כי אילולי אברהם לא פלט לוט מן סדום, ואתה מן בני בניו של לוט, ואילולי יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם, שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב, שבתחלה כתיב ורחל באה עם הצאן (שם /בראשית/ כט ט), ואילו היה לו בנים, היאך בתו רועה, כיון שהלך יעקב לשם נתנו לו בנים, שנאמר וישמע את דברי בני לבן וגו' (שם /בראשית/ לא א), ויאמר וגו' נחשתי ויברכני ה' בגללך (שם /בראשית/ ל כז), ואילולי אבותם אני ואתה לא עמדנו בעולם ".
ולפי זה, שלבן ובלעם אחד הם, פירשו את הכתוב "ותלחץ רגל בלעם אל הקיר" (במדבר כב), וכך אמרו (תנחומא (ורשא) פרשת ויצא סימן יג):
"הגל הוא הקיר לפי שעבר בלעם את השבועה שנשבע ליעקב שנאמר אם לא תעבור את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה, ובלעם זה לבן שנאמר ארמי אובד אבי (דברים כו), ועל שבקש לכלות ישראל נקרא ארמי שנאמר ולכה זועמה ישראל לכך נפרע הקיר ממנו לפי שהוא העד על השבועה כדכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה ".
בין שנאמר שלבן ובלעם היו אותו אדם או שבלעם היה מזרעו של לבן, אין ספק ששניהם היו בעלי אותה אישיות, שניהם היו מנחשים וקוסמים, לבן אומר "נחשתי ויברכני אלקים בגללך", ויש לו תרפים לקסום בהם, וכן בלעם נקרא קוסם, והולך אחר נחשים, וכשם שבלעם רוצה לבלוע עם, כך לבן רוצה לעקור את הכל, כפי שאנו אומרים בהגדה של פסח "פרעה גזר על הזכרים, ולבן בקש לעקור את הכל", ובמה רצה לעקור את הכל? נראה בזה שרצה להחטיא את יעקב, ויעקב אבינו ע"ה משתבח ואומר "עם לבן גרתי - ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים". אפשר שזו הסיבה שרימה אותו והחליף את האשה שיעד לו. לפי מה שהעולם היו אומרים לאה הגדולה לעשו הגדול, ורצה בזה לקרבו לפסולת של עשו, או לסכסך בינו ובין עשו, אלא שהקב"ה הפכה לטובה ודוקא ממנה יצאו מלכים וכהנים בישראל.
בלעם אומר " מה אֶקֹּב לא קָבֹה א-ל ", ואמרו במדרש רבה (וילנא) פרשה כ ד"ה יט:
בשעה שהיו ראויין להתקלל לא נתקללו, כשנכנס יעקב ליטול את הברכות נכנס במרמה, דכתיב (בראשית כז) ואת עורות גדיי העזים, אמר אביו: מי אתה? אמר לו: אנכי עשו בכורך! מי שמוציא שקר מפיו אינו ראוי להתקלל!? ולא עוד אלא שנתברך! דכתיב (שם /בראשית כ"ז/) גם ברוך יהיה, והיאך אני מקללן, לא קבה א-ל" .
ההשוואה שהשוו חז"ל את הרצון לקללן עם הברכות שברך יצחק את יעקב יש בהן עומק רב. מפני ששם נתבררה בחירתם של ישראל, שם היה נראה כלפי חוץ ששניהם שווים, ואולי עדיפות לעשו שיצחק רצה לברכו, מפני שראה פוטנציאל חיובי בידיו של עשו, ומאידך גיסא, יעקב עשה מעשה של רמאות, ואולי אין תוכו כברו "איש תם יושב אהלים", ומשמים הוכיחו את צדקתו של יעקב שראוי הוא לברכות. ומכאן הוכחה גם לבלעם שישראל ראויים הם לברכה.
וכך גם ביחס לדרגת נבואת בלעם ומשה רבנו, מצד אחד השוו חז"ל בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, ואמרו (ספרי דברים ל"ד י') " ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים - בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומיהו? בלעם ". לכאורה תמוה הדבר, כיצד ניתן להשוות את נבואת משה "הענו מכל אדם" עם נבואת בלעם הרשע, בעל תאוות ויצרים? הרי חז"ל אמרו שמי שיש לו רוח גבוהה "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת", ועל אחת כמה וכמה שלא יכול להיות שיתנבא בדרגת נבואת משה רבנו?
אלא שנבואת בלעם לא הייתה קשורה אליו כלל כפי שאמרו חז"ל (במדבר רבה (וילנא) פרשה כ ד"ה יח) " וישם ה' דבר בפי בלעם, שעיקם פיו ופיקמו כאדם הקובע מסמר בלוח. ר"א אומר: מלאך היה מדבר ", כלומר הדברים היו מנותקים ממנו ונאמרו בעל כורחו, ושכינה מדברת מתוך גרונו. ואצל משה היו הדברים יכולים להיות בדרגה של שכינה מדברת מתוך גרונו, כאשר הדברים מחוברים אל משה ויוצאים ממנו, מפני שהיה ענו כל כך שהיה בטל לשכינה. ולכן כלפי חוץ אפשר לחשוב שדרגת שניהם שווה, אבל כמה הפוכים הם זה מזה. וזה עומק ההשוואה לברכת יצחק את יעקב ששם נתבררה מידת אמת ליעקב שאפילו ידיו ידי עשו קולו קול יעקב.
דרשה נוספת על הפסוק "אוי מי יחיה משמו א-ל" נמצאת בפרקי דרבי אליעזר (היגר - "חורב" פרק כט) " אמר בלעם: משבעים לשונות שברא הב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל, הואיל והשוה הב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה בימיו שנ' אוי מי יחיה משומו א-ל ". ועוד נאמר שם פרק לא " ולמה נקרא שמו ישמעאל שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים לפיכך נקרא שמו ישמעאל ", לפי זה ההתמודדות הקשה שתהיה לישראל בדור הגאולה תהיה עם ישמעאל, ומפורש הטעם, מפני ששם שמים נמצא בשמו, וזה כוונת הכתוב "משומו א-ל" מישמעאל או ישראל. ואפשר להוסיף הסבר, בגלל שישמעאל נימול ולכן יש לו מעלה מעל שאר האומות, וככל שיראה שלאותה אומה יש דמיון לישראל, כן תקשה ההתמודדות על הבחירה ועל זכות הארץ. (עיין עוד מהר"ל ריש נר מצוה מדוע לא נזכר גלות ישמעאל בין ד' גלויות? ועונה מפני שישמעאל אינו מע' אומות, ויש לו תוקף וממשלה מצד עצמו, כל זה מלמד שההתמודדות עמו היא על עצם הבחירה של ישראל, ולכן עלולה להיות הקשה בכולם).
אנו היום חיים את ההתמודדות הזאת עם ישמעאל, כמה קשה היא "אוי מי יחיה משומו א-ל" ומקוים לה' שיחינו ויקיימנו לראות בישועת ישראל, כפי שהראה ה' לבלעם הרשע "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא וגו'", ייתי ואחמיניה בעגלא ובזמן קריב.
^ 1 הבעש"ט פירש את הפסוק "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו ותדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו", חמור שונאך - רומז לגוף החומרי שלכאורה נחשב לשונא לנשמה שרוצה לעבוד את ה' והדבק בו, והגוף מפריע לכך בזה שנמשך אל החומריות, ויש הוה אמינא שלא לעזור לגוף "וחדלת מעזוב לו" מחדשת התורה שיש לעזור לגוף כדי שבסופו של דבר הוא יסייע עמו לנשמה לעבודת הבורא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
