ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
במסכת ברכות שנינו שהחושש בגרונו ושותה שמן זית לרפואתו, מברך ברכת "בורא פרי העץ". תמהה הגמרא, וכי מדוע סברנו שלא יברך, הרי השמן הופק מהזית והוא נהנה ממנו. השיבה הגמרא שסבורים היינו שמכיוון שכוונתו בשתיית השמן היא לרפואה, ולא להנאת אכילה רגילה, אולי לא תקנו לברך על הנאה שאינה הנאת אכילה, על כן כתבה הגמרא שמברכים כל עוד ישנה הנאה מטעמו של השמן, אף שכוונת האכילה המקורית הייתה אכילה לרפואה בלבד. כי גם אם אכילתו היא מחמת אונסו ולא מרצונו, אבל חיכו נהנה ומברכים על כך.
למדנו מכאן שמאכל שאין הנאת טעם באכילתו ומשקה שאין הנאת טעם בשתייתו, אין לברך עליו, מפני שתקנת הברכה הייתה לברך על דבר שיש בו הנאה ולא רק תועלת.
אם כך, האוכל ויטמינים שיש בהם טעם שהחיך נהנה מהם מברך עליהם "שהכל נהיה בדברו", ואם אין בהם טעם אינו מברך.
אם כי ברור שייתכן הבדל בין בליעת גלולה לבין מציצה. אם בולעים את גלולת הויטמין בודאי שלא נברך, מפני שגם אם יש בה טעם כלשהו, אך כשבולעים לא מרגישים את הטעם שנתווסף לגלולה, ואין מקום לברך. אבל אם מוצצים את הגלולה שיש בה טעם והחיך נהנה, שוב חזרנו להגדרת הגמרא שיש לברך עליה.
דברים אלו נכונים דווקא לגבי ויטמינים, שעוד אפשר להחשיבם כמאכל, וכל הדיון הוא שאולי לא נברך מפני שאכילתם היא מחמת הכרח, אבל לא שמענו מכאן קביעת הלכה לגבי תרופות, אם יש מקום לברך עליהם, כשאינם מוגדרים כמאכל.
מדברי הגרש"ז אויערבך משמע שאף שהקפיד שלא להניח ויטמינים מתחת המיטה, כמו שלא מניחים אוכל מתחת המיטה, אבל סבר שאין מניעה להשאיר תרופות מתחת המיטה, כי אינן נחשבות אוכל כלל.
גם לגבי ברכה סבר הגרש"ז שגם אם התרופה ממותקת, היות שלא היה נוטלה לאכילה סתם אלא לרפואה בלבד, לא יברך, כי תרופות אינן נחשבות אוכל. אך רוב הפוסקים סברו שאם טעמה ערב לחיך מברך עליה תחילה וסוף ואין לחלק בין תרופה לויטמין.
כמובן שאם שותים מים עם התרופה לא מברכים על שתיית המים שנוטלים כדי להקל על בליעת התרופה, אלא אם יש בהם טעם או שותים יותר מכדי הצורך לבליעה.
האם מברכים על ויטמינים ברכה אחרונה? אם אכלנו כמות של ברכה אחרונה ("כזית", כלומר לפחות 27 סמ"ק, לדעה המחמירה או סירופ ב"רביעית", כלומר לפחות 86 סמ"ק, לדעות המחמירות ביותר) אין סיבה שלא לברך, אך הדבר נדיר ביותר, כי בדרך כלל הגלולות הללו אינן מכילות כמות גדולה כל כך שתחייב ברכה.
אך כאן יש מקום לדיון נוסף, הויטמין מכיל כמות מרוכזת של אוכל, וייתכן שנטילתו שוות ערך לאכילת כמות של יותר מ"כזית", והשאלה היא האם חיובנו בכמות של ברכה אחרונה היא לפי הכמות שנאכלת בפועל, או לפי הכמות שראויה להיות. בשאלה זו דן תלמיד החתם סופר, המהר"ם שיק, ומסקנתו היא ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", וחיוב האכילה הוא לפי מה שנאכל בפועל, גם אם זו כמות מרוכזת של סעודה שלמה. לכן לא נברך ברכה אחרונה על נטילת גלולת הויטמין, אלא אם נטלנו כמות של למעלה מ"כזית".
גם אם לא נברך על אכילת תרופה, או על נטילת ויטמין שאין בו טעם, עדיין מוטלת עלינו חובה להתפלל בטרם ניטול מאכל לבריאות. הגמרא אומרת שמי שנכנס להקיז דם יתפלל ויאמר:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שיהא עסק זה לי לרפואה שלמה, כי רופא חינם אתה". ואחרי פעולת הרפואה יאמר:"ברוך רופא חולים". אמירה זו נפסקה בשולחן ערוך, והמגן אברהם העיר שאת התפילה הזו ראוי לומר על כל פעולת רפואה.
פרט נוסף שחשוב לשים אליו לב בשאלת הויטמינים הוא האם מותר ליטלם בשבת ויום טוב. המשנה אומרת שכל האוכלים אדם אוכל לרפואה וכל המשקים שותה וכו' אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו. למד רש"י מהמשנה שבאדם בריא יש איסור לעשות פעולות ריפוי, אך אפשר להתיר אם עושה מעשים אלו שלא לרפואה. לכן התיר הטור לבריא לשתות משקי רפואה אלו, כששותה אותם בשל צימאון.
הבית יוסף סבר שמכיוון שהוא בריא הרי שמותרים לו משקים אלו גם אם שותה לריפוי, כי על אדם בריא לא גזרו איסור שלא לעשות פעולות ריפוי ואין עליו איסור שלא ליטול תרופות לחיזוק.
אבל המגן אברהם למד להחמיר שההיתר לבריא הוא כששותה מפני שהוא צמא, אבל לרפואה אסור, והביאו המשנה ברורה.
אם כך פסק הגר"ע יוסף שלבני ספרד הבריאים מותר ליטול ויטמינים שנועדו לחיזוק גופו של אדם, אבל לבני אשכנז לכאורה יש לאסור, כשיטת המגן אברהם.
בשו"ת אגרות משה חילק הגר"מ פיינשטיין בין אדם בריא לגמרי שרק רוצה ויטמינים לחיזוק ולמניעת מחלה אפשרית, ואז יש להתיר, ודומה הדבר למי שאוכל בשר כדי להתחזק. לבין מי שנחלש והויטמינים אמורים לרפאו ולשומרו מנפילה למשכב שאסור מפני שנטילה זו תהיה לרפואה.
בשו"ת ציץ אליעזר כתב הגרא"י וולדינברג להתיר גם לבריאים שנחלשו, מפני שישנם רבים בימינו שנוטלים ויטמינים כחיזוק ההרגשה וכחלק ממאכלם היומיומי, ואין זה אלא תוספת לאוכל, על כן ייחשבו הויטמינים כמאכל בריאים. בודאי שאפשר להתיר למי שנוטלם מדי יום.
נתפלל ונייחל לחורף בריא. חורף אמיתי, גשום, אך גם בריא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
