ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
היכולת של האדם מישראל לנדור נדרים שדינם יהיה כשל תורה שעליו לקיימם, היא משל המלמד על כוחו לחדש חידושי תורה שיהיה להם ערך כשל תורה, כמו שהנדר מחייב את הנודר כמו אסור של תורה, כך חידושיו מחייבים כשל תורה ממש. וכן אפשר ללמוד מהלכות נדרים, שיש לחכמים כוח בשעת הצורך גם לעקור דברי תורה בשב ואל תעשה, כמו שאפשר לנדור "קונם סוכה עלי", ואז אסור לו לשבת בסוכה, נמצא שדבורו גבר על חיוב התורה ועקר אותה, כך יכולים חכמים לעקור מצווה מן התורה בשב ואל תעשה. וכמו כן נתנה התורה את הכוח לחכמים להתיר את הנדר, ולכן נמסרה פרשה זו לראשי המטות, כאילו לומר שהדבר תלוי בהם, וכל הנודר על דעת חכמי ישראל נודר, ולכן הם יכולים להתיר את הנדר, כך מנהגי ישראל תלויים בדעת חז"ל, שכול הליכותינו הם "כדת משה וישראל". וחידוש זה גופא אין לו מקור מפורש בתורה לסמוך עליו, ואמרו חז"ל "התר נדרים פורחין באוויר ואין להם על מה שיסמוכו" (חגיגה א' ח'), משום שכול הנושא הזה של נדרים הוא שורש תורה שבעל פה.
בפרשה זו נאמר "זה הדבר" מפרש"י "משה נתנבא בכה אמר ה', והנביאים נתנבאו בכה אמר ה' מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון "זה הדבר" היינו, שמשה התנבא באספקלריא המאירה והיה יכול להצביע על הדברים באצבע ולומר: זה הדבר.
איפה בא הדבר לידי ביטוי בנבואת משה, שהיא בדרגה של "זה הדבר"? מלבי"ם מפרש שבתחילה התנבא משה בדרגת "כה" עד שהגיע לדרגה של "זה הדבר" שראה באספקלריא מאירה, וזה מפרשה זו ואילך ומוסיף והולך ב"אלה הדברים" . רמז לדבר שנאמר "אלה הדברים" ו הוא לשון רבים של "זה הדבר", המיוחד בספר משנה תורה שמשה מפי עצמו אמרן. וכתוב " הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" - בשבעים לשון, ובשבעים פנים, באר להם את התורה ופירשה, והקב"ה קדש את דבורו עד כדי כך שעשהו חלק מהתורה. דבריו בספר דברים הם שלוב של נבואה וחכמה, של חכם עדיף מנביא, שחכמתו מכוונת לדברי ה'. וזהו נבואה באספקלריא המאירה באור החכמה.
אמרו חז"ל:
"מרפא לשון עץ חיים - ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה ולשונה מתיר את הלשון... הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לומר דברים מנין? ממה שקרינו אלה הדברים אשר דבר משה" (דב"ר א, א).
מהו"לא איש דברים אנכי" ? שלא מצא את המילים המתאימות שבהן יוכל לדבר על לבם ולעוררן לאמונה בגאולה. וכך שואל משה מאת ה' "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם", היינו משה מבקש לדבר עמם בשמו של הקב"ה, שרק אם ידע את שמו, דבריו ישכנעו אותם.
אולם הוא מרגיש "כי כבד פה וכבד לשון אנכי" - מפני שאינו מסוגל להעביר לעם את מסר הגאולה "והן לא יאמינו לי". חז"ל אומרים: שנעשה כבד פה, כאשר יתרו הציע לבחון אותו בילדותו אם ידע להבחין בין הכתר המשובץ באבנים טובות ומאירות כאש, לבין ערמת הגחלים, ובא המלאך והסיט ידו לנגוע בגחלים, ומזה נכוות לשונו ונעשה כבד פה. מה מרמזת אגדה זו להבנת עומק עניין כבדות הפה של משה?
הנה מדרש אחר אומר, שמשה חשש להוכיח את ישראל בסוף ימיו שמא יכוה מזה כשם שנכווה כשהוכיח אותם במי מריבה, משל למה הדבר דומה לאדם שנכווה מגחלים ופחד לנגוע בכל דבר הנראה לוהט, אמר לו הקב"ה ששם היה זה כגחלים וכאן כאבנים טובות. נראה לבאר את הדברים כך, שיש הבדל בין תוכחה שנעשית מכעס ששורף כאש, ואפשר להיכות מזה, לתוכחה בישוב הדעת ששווה לאבנים טובות ומרגליות. ואפשר לומר שהבחינה שנעשתה לו בילדותו היא בחינה של מנהיגות הנ"ל. ומשה רבנו בודאי היה שייך למנהיגות אמת ורצה לתפוס בכתר המנהיגות הנכונה המשובצת באבנים טובות. אלא שהמלאך הטה את ידו ונגע בגחלים, כדי להצילו מיד פרעה. אלא שרמז נעשה לו בזה, שעתיד הוא להכוות בתוכחה של כעס לישראל, במי מריבה. אולם כאן ב"אלה הדברים" שהוכיחם בדרך הנכונה ע"פ התורה נתרפאת לשונו. וכשם שדבורים של תורה עושים רושם, והקב"ה מסכים עמם להלכה, כך דבורים של תפילה, שצדיק גוזר הקב"ה מקיים "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה", מי שהוא צדיק שאינו מחל דברו - הקב"ה מקיים כל היוצא מפיו.
"ויחל משה את פני ה' אלוקיו" אמרו חז"ל שמשה "החל" (היינו התיר) לקב"ה את השבועה (ברכות). בזהר הק' דמה את התשובה להתרת נדרים, וכן במסילת ישרים שמסביר את ענין התרת הנדרים, שעקירת הרצון היא כעקירת המעשה. ולכן מידה כנגד מידה אם אנו חוזרים בתשובה הקב"ה עוקר את החטא, ואנו מתירים לו את שבועת העונש.
ר' צדוק מלובלין אומר שתמיד עלינו לעיין מתי מוזכר הדבר לראשונה בתורה, ושם טמון הדבר. והנה הנדר מוזכר לראשונה אצל יעקב אבינו ע"ה "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וגו'". ושם במדרש (בר"ר ע, א') יעקב פתח בנדר תחילה "א"ר אבהו: אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, לאביר אברהם, לאביר יצחק לא נאמר אלא לאביר יעקב, תלה את הנדר במי שפתח בו תחילה".
משמע שהנדר הוא לבנות בית לשכינה, וברבנו בחיי פרש נדר מלשון דירה לה'. יש ללמוד מכאן שעיקר הנדר הוא בענין ביהמ"ק, כך נדר יעקב לעשות בית אלקים וכך נדר דוד למצוא בית לה'. (ואולי לכך קוראים פרשה זו בין המצרים). ובאופן פרטי כל אדם צריך לפנות להקב"ה מקום בלבבו לעשות לו דירה בקרבו, כפי שאומר ספר חרדים "בלבבי משכן אבנה". כיצד יעשה זאת?
הנה הנדר מסמל את התשוקה לדביקות בה' "אם אתן שנת לעני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה', "נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך, ואז זוכה למצוא את המקום ו"ככל היוצא מפיו יעשה" הן בהלכות של תורה, והן בבקשות של תפילה הקב"ה ממלא משאלות לבו לטובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
