ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- יום הזכרון
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
החילים ונפגעי טרור הי"ד
מורי ורבותי. אינני אוהב את טקסי יום הזיכרון שנהוגים כיום. אמנם הטקסים מרשימים מאוד והביצוע שלהם מושלם, אבל הרוח הכללית שהם משדרים היא שחורה ומכאיבה. הטקסים נוגעים בלב כולנו אך הם גורמים לעצב ולדיכאון. ועצבות היא רעה חולה, היא אֵם כל העבירות. היא מבטאת ייאוש. וייאוש הוא ההיפך מאמונה בד' הטוב. אמנם יש בטקסים נקודות אור לא מעטות, אבל הרוח הכללית משדרת אבדון, עצבות, וחוסר תוחלת. הצבע השחור בולט מאוד.
הבה נתבונן איך אנחנו נוהגים ביום השנה של קרוב שנפטר: האם אנחנו משחזרים את הכאב של יום הפטירה? האם אנחנו מתארים מחדש שוב ושוב את הרגע של קבלת הידיעה המרה? לא ולא. אלא מתאספים כל בני המשפחה ועצם הפגישה מאחדת, מדברים דברי תורה לעילוי נשמת הנפטר, עושים סעודה, שותים "לחיים", מזכירים את מעלות הנפטר, ויוצאים מהמפגש מחוזקים, מאוחדים ושמחים. כך גם נוהגים באזכרות לתלמיד חכם. זה יום של התחזקות ולא של חיטוט בצער שמעורר את הכאב ללא תכלית. טקס שמשדר כאילו נוצר חור שחור ואיום בחיים בשל פטירתו של הנפטר, אומר שאין מרפא לכאב. שדר כזה מנוגד ליסוד האמונה. יש בו ביקורת על הנהגתו של בורא עולם. זו מלנכוליות, על אחת כמה וכמה כשמדובר במי שנהרג על קידוש השם, שבמותו נתקדש שמו של הקב"ה.
מה יעשה נחת רוח לנשמתו של המקדש שם שמים? שבכל שנה יגרם צער וכאב למשפחה? הרי הנשמה מבקשת שהמשפחה תתעלה ותבנה מקידוש השם שנעשה, והנשמה תתעלה איתם במרום. ואכן זה מה שגורם התעלות למשפחות כל השנה, ומדוע ביום הזיכרון הכללי הן צריכות לנהוג באופן שונה? אסור שאדם יצא מטקס ליום הזיכרון כאילו הוא חוזר מהלוויה. האם כשהיו נפרדים בחוץ לארץ מבן שעלה לארץ ישראל, בכל שנה היו הוריו משחזרים את צער הפרידה, או שמחים שהבן התעלה? הבנים שמסרו את נפשם על קידוש השם הם כעת בגן עדן העליון, מאושרים ושמחים ונהנים מזיו השכינה. הם לא מבינים מדוע מצטערת המשפחה כאשר להם כל כך טוב. האם המשפחה והחברים לא מאמינים שהם בגנזי מרומים ונהנים מזיו השכינה, והרי שעה של קורת רוח בעולם הבא גדולה מכל חיי העולם הזה (אבות ד, יז)? אדרבה, אם המשפחה לא תתעצב, אלא תהפוך את הפרידה, את העילוי, את הקרבן שהקריבו, לאירוע מכונן ובונה, הרי בזכות הבן הם מתעלים למדרגה נוספת, ומכיוון שהם מתעלים בזכותו הוא מתעלה שם למעלה בעילוי נוסף.
אצל הצדוקים שאינם מאמינים בעולם הבא, באמת המוות יוצר חור שחור. אך אנחנו המאמינים שהעולם הזה זמני וחולף והעולם הבא הוא עולם שכולו ארוך ונצחי, העולם הזה פרוזדור והעולם הבא טרקלין, בעינינו מי שזכה להיות מאלו שקנו את עולמם בשעה אחת, כמה מאושר הוא. המשפחות השכולות לא צריכות להצטייר בטקס יום הזיכרון ככאלו שהולכות עם סרט שחור, אלא עם המדליה החשובה ביותר, עם סרט הצטיינות. מטקס יום הזיכרון צריך לצאת במצב רוח מרומם, בראש זקוף, בכוחות חיים חדשים ועם אור על הפנים. מי אם לא אנחנו אלו שצריכים להתוות את האופי הנכון של טקס יום הזיכרון, ונקווה שמאיתנו ילמדו אחרים.
מטרת יום הזיכרון
הראשונים תיקנו תפלה מיוחדת לזכר הקדושים שנהרגו לפני כתשע מאות שנה: "אב הרחמים שוכן מרומים ברחמיו העצומים הוא יפקוד ברחמים, החסידים והישרים והתמימים, קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת ד'. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו... יזכרם אלוקינו לטובה עם שאר צדיקי עולם".
יש יום זיכרון פרטי ביום מותו של כל אחד ואחד, ויש יום זיכרון כללי שכל האומה כולה ביחד מתפללת לעילוי נשמתם של הנופלים על קדושת ד'. הנופלים היקרים מסרו נפשם על היותם יהודים, מסרו נפשם למען העם והארץ, למען עם ד' וארץ ד', כל העם כולו משפחה אחת גדולה המתפללת לעילוי נשמת הנופלים. כל העם כולו אומר למשפחות הנופלים: אתם לא לבד, כולנו אתכם. הציווי לזכור את ירושלים ולא לשכוח, אין מטרתו לעורר צער וכאב על האובדן בלבד. אלא ענינו לעורר אותנו לפעול לתיקון החיסרון לבניין הארץ והמקדש. גם זיכרון הנופלים אין מטרתו לעורר צער וכאב בעלמא. העצבות היא רעה חולה וצריך להתרחק ממנה. אלא עניינו של היום הזה להעצים את כוחות הנפש. לפעול כדי למלא את החיסרון של הנופלים.
עם הצער והכאב העמוק צריכה להיות בליבנו גם הכרת הזכות הגדולה למות על קידוש ד'. רבי עקיבא אמר: "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: 'בכל נפשך' (דברים ו, ה) – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו" (ברכות סא, ב). רבי עקיבא ביקש לזכות לקיים מצות מסירות נפש, "בכל נפשך". לא כל אחד זוכה להיות קדוש. זו מדרגה עליונה שבעליונות, שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן (בבא בתרא י, ב). ואשרי מי שזכה לכך. וגם המשפחות של הנופלים שייכות לגודל הזה. ועם הצער צריכה להיות הכרת הזכות והמעלה הגדולה שהם זכו וזוכים כל הזמן בקרבן שנלקח מהם לקדש את שם ד' יתברך. כאשר הגיעה השמועה על השואה הנוראה אל המשגיח של ישיבת מיר, הוא ישב ובכה: מדוע גם הוא לא זכה למסור את נפשו, אין קרבן גדול לד' מזה שאדם מקריב את כולו לד'.
עלינו להכיר שעניינו של היום הזה הוא לעורר את כולנו לנכונות להתמסר לכבוד שמו יתברך, לחיות חיים אידיאלים, לתת את עצמנו לכל דבר שבקדושה, לתורה, למצוות, למעשים טובים ולבניין העם והארץ.
חזקו משפחות יקרות של הנופלים, חזק ונתחזק כולנו למען ד' תורתו עמו וארצו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
