ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- עניינו של יום
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
כשהכתירו את מרן הרב אליהו זצוק"ל לרב ראשי ולראשון לציון הוא אמר את המילים הבאות: דורנו זה הוא דור הגאולה והישועה שעליו נאמר בש"ס )סנהדרין צח ע"א) "וְאָמַר רַבִּי אַבָּא: אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְּאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא'" (יחזקאל לו). והסביר רש"י ז"ל: "כשתתן ארץ ישראל פירות בעין יפה, אז יקרב הקץ. ואין לך קץ מגולה יותר". וברוך ה' אנו רואים היום שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה. ופירותיה משובחים וטובים.
כמו כן אנו רואים שמתקיימים דברי הגמרא בסוף מסכת כתובות: "אָמַר רַב חִיָּא בַּר אַשִּׁי, אָמַר רַב, עֲתִידִין כָּל אִילָנֵי סְרָק שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּטְעֲנוּ פֵּרוֹת". שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ, תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב). והסביר מו"ר רשכבה"ג הרה"ג רבי יוסף חיים זי"ע בספרו בן יהוידע: שהכוונה לפירות הרוחניים. שכל אילני סרק של ארץ ישראל היינו אותם בני אדם שהיו בבחינת עמי הארץ – גם הם יישאו פרי ויחזרו אל דרך התורה והיראה וייתנו פירות. וברוך ה' רואים אנו בינינו שרבים הם עתה החוזרים בתשובה וזוכים ללמוד, לדעת, להבין ולהשכיל. ויקוים בנו: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט(.
הארת פנים בקיבוץ גלויות
המשמעות של דברי הרב היא שאנחנו בדור של הארת פנים. הדבר מתבטא גם בפירות הארץ ובתבואתה אחרי אלפיים שנות שממה, וגם בנס המופלא של חזרה בתשובה של עם ישראל למרות כל המפריעים.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
165 - וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם
166 - מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ
167 - וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי
טען עוד
מתקיים בנו מה שכתוב בתורה: "וְשָׁב ה' אֱלֹקיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". שלפי הרמב"ם בהלכות מלכים היא פעולת משיח.
עוד אבנך ונבנית
האמת היא שהשראת השכינה הזאת מתגלית גם בבניין ארץ ישראל. כולנו עדים לבניית הכבישים ולסלילת דרכים חדשות. גם הדבר החומרי הזה הוא נבואת ה': "וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי". על זה אמר הרב מבריסק שזה אחד מסימני הגאולה.
גם בניית בתים ויישובים בארץ היא התקיימות נבואות רבות בדורנו "וְנושְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִיבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". אנחנו צריכים לשים לב לארבע המילים האחרונות. לדעת שה' עומד מאחורי הפלא הזה. שלא נסתפק אם אכן ה' בקרבנו.
בנוסף אנחנו עדים גם לשפע הכלכלי שקורה היום, אשר מעמיד את מדינת ישראל בשורה הראשונה בין המדינות החזקות בעולם מבחינה כלכלית. גם זה הוא פלא שהתורה דיברה עליו ואנו זוכים לראות אותו בדורנו: "וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה". הכול מרוב אהבת ה' אלינו "כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ". פלא כלכלי שאין לו אח ורע בעולם.
כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ
ועם לא די בכל מה שהזכרנו עד עכשיו, הרי שאנחנו זוכים לראות איך אויבינו נופלים בזה אחר זה. איך כל מדינות הגוש הקומוניסטי, שחימשו את אויבינו ולימדו אותם להילחם בנו, שנלחמו בנו בכל זירה בין-לאומית – כולם כאחד קרסו לפני 30 שנה ברגע קטן.
עכשיו נופלות אחריהן כל מדינות ערב בזו אחר זו. החל בעירק שנפלה עם שליטה הרודן, אחריה לוב עם הרודן המטורף שלה, לפניה תוניס ואחריה מצרים, עכשיו סוריה ובע"ה עוד כהנה וכהנה. זו לא רק סיבה לשמוח ולהודות. זה לראות עין בעין את דברי ה' "וְנָתַן ה' אֱלֹקֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ". האם מישהו עוד יכול לשאול "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"?
עסק ביש במקום כתרים
על כל אלה סיפר מרן הרב זצ"ל: בצעירותי, ממש בטרם התמניתי לדיין, נצרכתי להיפגש עם ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, שכיהן בימים ההם גם כשר דתות. התפתחה שיחה ארוכה ובסיומה הוא שאל לדעתי על כישלונו ב"עסק הביש" במצרים. שאלתי אותו אם הוא רוצה לשמוע מה שכולם אומרים או לשמוע את האמת. הוא כמובן אמר שהוא רוצה לשמוע את האמת.
אמרתי לו שכאשר הוקמה המדינה, היו רבים שאמרו כי הניצחון במלחמת העצמאות בתש"ח היה מופלא. עמדנו כמעט בלי נשק מול הצבא של כל מדינות ערב וניצחנו. כולם העריכו את בן-גוריון שפיקד על המערכה. גם ההכרזה על הקמת המדינה היה מעשה אומץ בלתי רגיל של בן-גוריון, וכולם העריכו אותו על כך. גם ההצלחה של קליטת העלייה הגדולה מיד אחרי קום המדינה נזקפה לזכותו. גם ייבוש הביצות והפרחת השממה אחרי אלפיים שנה היה החזון שלו. בקיצור, כולם קשרו לו כתרים רבים של הצלחה.
אבל האמת היא שכל ההצלחה הזאת היא זכותו של עם ישראל. אלוקים נשבע לאבותינו על כך והוא ביצע. אלוקים אמר לרחל אמנו: "מנעי קולך מבכי, ושבו בנים לגבולם". הוא נשבע לאברהם "לזרעך אתן את הארץ", למשה הוא אמר והבטיח: "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' ומשם יקחך". הבטיח וקיים.
אלוקים הוסיף להבטיח להם שכאשר הם יחזרו לארץ ישראל היא תיתן את פריה בעין יפה. הוא הבטיח לישראל שינצחו את אויביהם הרבים. "ורדפו מכם חמשה מאה. ומאה מכם רבבה ירדופו". הוא מבטיח ומקיים. הוא נותן כוח לבנים לעשות חיל. רק שלפעמים מרוב הצלחה הבנים שוכחים שזו מתנה מאלוקים ואומרים: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח). על כן מזכירים לנו מדי פעם: "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה".
"הזקן" אמר כן
אמר הרב זצ"ל לראש הממשלה: כשטיפלת בענייני עם ישראל – הצלחת מעל ומעבר. איך תדע שזה בזכות העם וההבטחה השמורה לו ולא בגללך? אלוקים מביא לך "עסק ביש", ואתה נכשל ומבין שכאשר הייתה הצלחה היא הייתה בזכות עם ישראל ולא בזכותך.
מרן הרב המשיך וסיפר: איך קיבל בן-גוריון את הדברים? אני לא יודע. הוא רק נראה מאוד מהורהר אחרי הדברים הללו. אבל מזכירו דאז יצחק נבון היה מאוד נסער. לא היה מקובל בימים ההם לומר ביקורת כנגד "הזקן". הוא היה בדרגה אחת מעל כולם. כשיצאנו הוא אמר לי את דעתו הנחרצת על הטעות שעשיתי. לדעתו הפסדתי במילים שלי את הסיכוי להיות דיין בישראל.
הוא טעה. אינני יודע מה היו השיחות בינו לבין בן-גוריון אחרי שיצאתי משם. אבל התוצאה הייתה הפוכה ממחשבתו של יצחק נבון, שלימים היה נשיא המדינה. בן-גוריון חתם מיד על המינוי לדיינות. כנראה שהמילים הללו חדרו אל לבו.
לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ
צריך לזכור כי במשך כל שנות הגלות ברחנו מקול עלה נידף והתקיימה בנו קללת הגלות במלואה: "וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף". לא היה בנו כוח לעמוד מול אויבינו. "וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם". 30 גרמנים בלבד השמידו במחנה טרבלינקה כמעט מיליון יהודים.
ואולם בד בבד עם חזרת עם ישראל לארצו ננסכה בנו רוח עצה גבורה, ממש כמו שכתוב בתורה: "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב". זה פלא מופלא איך הקב"ה עוזר לנו בדור הזה ונותן לנו אומץ. איך ניצחנו בכמה וכמה מלחמות רבים מאוד שעמדו עלינו לכלותינו והכנו אותם שוק על ירך.
בעצרת ליום העצמאות תשנ"ז אמר הרב זצ"ל, כי עד היום אנחנו לא מסוגלים להבין את הנסים והנפלאות שנעשו אתנו בשנת תש"ח. בירושלים לא היה לחם. בכל הארץ כמעט לא היה לנו נשק. לא היו לנו חיילים מאומנים. לא ידענו להילחם. כמעט אלפיים שנה לא החזקנו נשק. עם 30,000 חיילים יהודים בלבד הכנו וגירשו מארצנו שבע מדינות ערב אכזריות שפלשו לכאן ואיימו לטבוח את כולנו בעזרת ערביי הארץ.
האמת היא שעל-פי דרך הטבע לא היינו מנצחים את הערבים. הערבים ידעו שהם רבים מאוד מאתנו והכריזו שהם רוצים לזרוק אותנו לים. הם התרברבו וכבר חילקו את רכושנו ביניהם. גם הבריטים ואומות העולם האחרות שלא נלחמו נגדנו – עזרו בנשק ובעמדות לערבים, כי הם היו בטוחים בסופנו המר. הם חשבו שכולנו עומדים להישחט על-ידי הערבים.
התקיים בנו מה שאמרה אסתר המלכה בימי המן הרשע: "כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי: אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי: יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל" (תהלים כב, יז). אך רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' תקום – והוא הפר עצתם וקלקל מחשבתם, והנה אנחנו כאן. בזקנינו ובנערינו, על אפם ועל חמתם.
לב נשבר ונדכא בדרך לנס
המלחמה המופלאה השנייה היא מלחמת "ששת הימים". היינו מוקפים בכל האויבים מסביב. מצפון ומדרום, ממזרח ואפילו מים. המנהיגים היו אז במצב של פחד, דבר שהוביל ללב נשבר ונדכא. "לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה", "ויזעקו אל ה' בצר להם" – ונושענו. האמנו שלה' התשועה, ובאמת ראינו עין בעין איך תוך שישה ימים, תוך כדי אמברגו נשק, ניצחה מדינת ישראל 11 מדינות ערב שהיו מצוידות בנשק רוסי ובנשק צרפתי רב, שחררה את מדבר סיני, את ירושלים, את חברון, את בית-לחם ואת שאר ערי יהודה המקודשות. האם אפשר לשאול "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"?
וכי מי יכול היה להיכנס למערת המכפלה? מי יכול היה לבוא לכותל המערבי ולקבר רחל בכל עת? ואנחנו בחסדי שמים זכינו לכל המקומות הקדושים הללו. עדיין לא הכול בידינו, אך ישועת ה' כהרף עין! ובעבור מה זכינו לכל זאת? משום ששמנו מבטחנו באלוקים. לא שמנו מבטחנו ב"כוחי ועוצם ידי", שכן לא היו לנו כוח ועוצם יד בזמן קום המדינה, רק אמונה גדולה וחזקה.
רב-אלוף מבריק כמו רב
מרן הרב זצ"ל סיפר מעשה: לפני מספר שנים היה אצלי יהודי זקן בשם יצחק נחום, והוא הביא לי מברק בו הזמין את רבין אחרי מלחמת "ששת הימים", שיכבד אותם במעמד שעשו במכון הרמב"ם בתל-אביב. יצחק רבין לא יכול היה להגיע. ביקש יצחק נחום מיצחק רבין שיכתוב לו כמה מילים בעניין הניצחון של מלחמת "ששת הימים", ויצחק רבין כתב לו במברק: "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו" – ועל זה חתם "רב-אלוף יצחק רבין".
מרן הרב גם סיפר על רבה הראשי של חיפה, הרב שאר ישוב הכהן, שהזמין את יצחק רבין להשתתף בדינֵר של הישיבה במכון הראל שנערכה בארצות-הברית. כל זה היה בתקופת הסקאדים במלחמת המפרץ. רבין נענה והגיע, ואמר שברצונו לגלות במעמד זה שאילו ידעו עם ישראל מה שהגויים תכננו לעשות עמנו, הרי שכולם היו מודים בפה מלא שמה ששרדנו את אותן התקפות היה נס גלוי מהשמים, ואילו כל תוכניותיהם היו יוצאות לפועל, לא היה נשאר שריד ופליט משונאיהם של ישראל.
ביטחון בצור ישראל וגואלו
גם במלחמת מדבר סיני היו נסים לאין מספר. גם במלחמת המפרץ ביקשו אויבינו להשמיד ולכלות את כלל ישראל עם הסקאדים, גם ביום כיפור, הקב"ה הפר את עצתם וקלקל את מחשבותם. על אף שעבר כבר זמן מה מאז התחוללו כל התשועות שנחלנו במלחמות, צריך לשים לב ולהתעורר לכך שאלוקים זיכה אותנו בדור הזה לקבל בחזרה את מה שלא זכו בדורות הקודמים לנו מאז יצאנו לגלות.
בכל המלחמות הללו היה לנו ביטחון בצור ישראל וגואלו. גם בתש"ח, שיצאנו למלחמה כמעט בלי נשק, וגם ב"ששת הימים" שהיינו מוקפים אויבים מכל צדדינו והאו"ם וכל מדינות העולם עמדו שלובות ידיים וחיכו לערבים שיעשו את המלאכה.
זה מה שאומר הפסוק: "אם ה' לא ישמור עיר – שוא שקד שומר". ואם ה' ישמור עיר – השומר לא שוקד לשווא. הוא שוקד על משמרתו ויש תוצאה לפעילותו. כך היה מו"ר הרב זצוק"ל מזכיר את האמור בפרשת "עקב": "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ; וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לָךְ". בפסוק אחד יש גם ציווי להילחם וגם אמירה שה' נלחם לכם.
כך עשו יהושע ומשה. כך עשו דוד וכל גיבוריו. כך עשה אברהם אבינו שרדף אחרי ארבעת המלכים החזקים שניצחו את לוט. נלחמים ויודעים כי ה' הוא "הנותן כח לעשות חיל". וכך משה מצווה את בני ישראל לצאת למלחמה "לפני ה'". "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".
חזון העצמות של יחזקאל – לדעת שהגאולה היא מה'
יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ
הגמרא במסכת סנהדרין אומרת כי "אֵין בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה". כך קרה לעם ישראל בדורות האחרונים עם הרפורמים שהוציאו מהתפילה את כל הברכות שעוסקות בקיבוץ גלויות ובבניין ירושלים. הם לא רצו לקוות לבניין ירושלים ולשיבת ציון. הם התייאשו מן הגאולה והקרינו את הייאוש הזה על כל סביבותיהם. גם אלו שלא היו רפורמים התקררו בגללם. לא התפללו בכל לבם.
כך גם אומר הנביא יחזקאל בנבואתו על העצמות היבשות: "וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד". נראה שאין סיכוי לעם ישראל לחזור לחיים. "הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ". גם ליחזקאל קשה לראות איך עם ישראל חוזר לחיים. ה' שואל אותו: "בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה? וָאֹמַר ה' אלוקים: אַתָּה יָדָעְתָּ".
הגלות – גוף בלא נפש
יחזקאל התנבא לדורו. אבל חכמינו אמרו שנבואה שהוצרכה לדורות נכתבה. על כן אנחנו קוראים את הנבואה הזאת שבה העצמות חוזרות לתחייה ומבינים שלא מדובר (רק) באדם פרטי שחוזר לתחייה. מדובר בגוף של כלל ישראל שחוזר לתחייה. כאשר עמדנו במעמד הר סיני היינו "כאיש אחד בלב אחד". איש ענק וגדול שכולל את כל העם. כך גם היינו בארץ ישראל "גוי אחד בארץ", שכולנו חלקים ממנו ויש לו רוח ענקית שמתפרטת בתוכנו. השפעת הגלות על עם ישראל היא כמו השפעה של מיתה וקבר לאיש הגדול שנקרא כלל ישראל. מיתה שלוקחת לנו את הנבואה ואת כל העוצמות הרוחניות והגשמיות הגדולות שהיו לישראל ואינם.
כך מפרש הגר"א: "כי מעת שחרב הבית, יצאה רוחנו עטרת ראשנו ונשארנו רק אנחנו, הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר". בחו"ל יש גם השפעה הרסנית של הגויים. "ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל, הם הגויים, האוכלים בשרנו".
נרקב הבשר והעצמות נפזרו
הדבר היחידי שמציל אותנו בגלות הם חכמי התורה שמשיבים את נפשנו. "ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות", הלוא הן הישיבות הגדולות שהיו בבבל אחרי החורבן. עד שגם הן התפרקו ועם ישראל התפזר בין מדינות שונות. גם אחרי הפיזור הגדול היו בעולם ישיבות אחרות, "עד שנרקב הבשר והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור. ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות, שהן תלמידי חכמים שבישראל מעמידי הגוף".
והנה הגיע זמן שמעמדם של תלמידי החכמים שהיו פזורים בעולם כולו ירד פלאים. "עד שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא תרווד רקב מאתנו, ונעשה עפר, שחה לעפר נפשנו, ואנחנו מקווים עתה לתחיית המתים. התנערי מעפר קומי ירושלים" (הדרת קודש לגר"א מב. מופיע גם בליקוטים שבסוף ספד"צ עם ביאור הגר"א לח:).
וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם
צריך לשים לב לשלבים של חזרת עם ישראל לחיים על-פי נבואת יחזקאל. מדובר בארבעה שלבים: בשלב הראשון והשני – קיבוץ גלויות ושפע כלכלי. בשלב הראשון העצמות היבשות מתלקטות ומתחברות. "וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ". בשלב השני הם מתחילים להעלות עור וגידים ובשר. "וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם".
בשלב השלישי – שפע רוחני ותקומה. בשלב השלישי באה הרוח ונופחת בהם: "וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ: וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד".
בשלב הרביעי – ידיעה שבכל מה' יתברך ומנוחה על הארץ. השלב הרביעי הוא הידיעה שכל מה שקורה אתנו הוא עצת ה'. כך אומר ה' ליחזקאל: "לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי: וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'".
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'
כשיודעים שכל מציאותנו פה היא מעשה ה', שהעלה אותנו לארץ והחזיר לנו את החיים, כל המבט על המציאות שלנו משתנה למשהו גדול וענק. קודם כל אנו חייבים להודות לה' בכל כוחנו. אבל זה גם מחייב אותנו לעשות ביום הזה חשבון נפש האם אנחנו נאמנים לה' בתהליך הזה. האם אנחנו מתקדמים ליישם את הדבר הגדול הזה.
בוודאי שאי-אפשר להפוך יום כזה גדול ליום של בילויים ומנגל, יום של צלי אש. זה "יום נסים ונפלאות", יום של התעלות, יום של חשבון נפש. יום שצריך להרבות בו בלימוד בספרי המוסר, שמתוכם נשאב עוד תעצומות נפש להתקרב לאלוקים, והוא מצדו ימלא כל משאלות לבנו לטובה, עד ביאת גואל צדק ובניין אריאל במהרה בימינו, אמן.
מרן הרב זצ"ל היה אומר כי עוד יש משמעות לכך שאנו יודעים "כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי" בכך שאיננו יכולים לוותר על הארץ. אם האדם מאמין שלא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא כוחו של הקב"ה, נִסיו ונפלאותיו. הרי שהוא לא מבעט בארץ, לא מבעט בטובה. אם הקב"ה נתן לנו כזאת מתנה, עטופה בנסים ונפלאות, איך נבעט בה?! איך ניתן אותה לאומות העולם?
האם הגענו אל המנוחה ואל הנחלה?
שאלו פעם את מרן הרב אליהו זצ"ל: האם למדינה הזאת התפללנו אלפיים שנה? וענה ואמר: הדבר החיובי והיסודי בהקמתה של מדינת ישראל הוא קודם כל הסרת שלטון זר בארצנו. לכך התפללנו. אבל כלל עם ישראל התפלל גם לגאולה שלמה ואמיתית, דהיינו לתקופה שבה: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" לכך, לצערנו, טרם הגענו. התפללנו ואנו שואפים שלא תהיה מחלוקת בעם ישראל. גם לכך למרבה הצער טרם הגענו. אבל כל זה לא מעיב על השמחה האמיתית שזכה לה דורנו כשאין עלינו שלטון זר. נמשיך להתפלל ולקוות לבואו של המשיח במהרה.
מדינה מוארת
כששאלו את מרן הרב אליהו זצ"ל מה הוא רואה במדינת ישראל, וענה הרב ואמר: אינני רוצה לראות צללים. אני רואה במדינה אור גדול. לא הייתה מעולם תקופה רבת אור כמו תקופתנו אנו במדינתנו. במדינה כיום מרכז תורני חשוב. ב"ה ישנן ישיבות רבות לסוגיהן, ישיבות רגילות, ישיבות הסדר, נוער נפלא, רבנים גדולי תורה. גם ההשפעה החינוכית של מדינת ישראל טובה, אם כי יש תופעות הטעונות טיפול ותיקון. תקוותי היא שאווירה של ארץ ישראל תשפיע לטובה.
והתבוננו חסדי ה'
בשיחה ליום העצמאות החמישים למדינה אמר מרן הרב זצ"ל: העיקר הוא להתבונן בחסדים ובנסים של הקב"ה שעשה ועושה עמנו בכל שעה ובכל עת, שקמים ומתרבים האויבים עלינו מבפנים ומבחוץ וברוך ה' עם ישראל עדיין חי וקיים! ישיבות מתרבות! עוד לא הייתה תקופה של ריבוי תורה בעם ישראל כמו בתקופה זו שאנו חיים עתה ולמרות שמדברים ומצרים את צעדי בני הישיבות, ממשיך עולם התורה לפרוח בבחינת "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". כמה אויבים יש לנו, וכמה מתכננים תכניות כנגד עם ישראל, ובחסדי ה' יתברך ויתעלה שמו אנחנו חיים וקיימים, וזהו "והתבוננו חסדי ה'".
"לשם ייחוד" קודם השירות בצבא
מספר סא"ל שמואל בן עזרא מירושלים: אני משרת בצבא כסגן אלוף כבר הרבה מאוד שנים. פעם, אחרי שיעור בנושא חשיבות אמירת "לשם ייחוד", ניגשתי לרב זצ"ל ואמרתי לו: "אני משרת כל כך הרבה שנים בצבא אך לא שם לב למצווה שאני מקיים בכל רגע. האם יש 'לשם ייחוד' שצריך לומר? חיפשתי בכל ספרי התפילות ולא מצאתי בשום מקום 'לשם ייחוד' לפני השירות בצבא". הרב נענה ואמר לי: "תכתוב בעצמך!"
שאלתי את הרב האם לכתוב ב"לשם ייחוד" מצוות עשה מדרבנן או מצוות עשה סתם או מצוות עשה דאורייתא, והוא השיב לי: "בוודאי מצוות עשה מהתורה. ולא רק מצווה אחת אלא שלוש מצוות".
וכך הוא הכתיב לי: לשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, ליַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד הֵ"א בּאוֹתִיּוֹת וָא"ו הֵ"א בּיִחוּדָא שׁלִים בּשֵׁם כּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן לקיים מצוות עשה מן התורה לכבוש את הארץ ולישב בה כמו שכתוב בתורה: "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ", ומצוות אהבת ישראל כמו שכתוב: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'", ומצווה להגן ולהציל יהודים כמו שנאמר: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'". כּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ ליוֹצרֵנוּ ולַעֲשׂוֹת רצוֹן בּוֹראֵנוּ. וִיהִי נֹעַם אֲ-דֹנָי אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹננָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹננֵהוּ: וִיהִי נֹעַם אֲ-דֹנָי אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹננָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹננֵהוּ.
את ה"לשם ייחוד" הזה אני שם בכיסי כל הימים ואומר אותו בכל בוקר כדי לחזור ולזכור את המצוות שאני מקיים בכל רגע ורגע בתפקידי בצבא. שלא אקיים את המצווה הזו בלי מחשבה, "מצוות אנשים מלומדה". חבריי לצבא, שראו אותי אומר את ה"לשם ייחוד" הזה כל בוקר, ביקשו ממני העתק מהתפילה הזאת, וכך מדי יום חיילים רבים ביחידה שלי אומרים אותה בכוונה רבה.
"אינני רוצה לראות צללים. אני רואה במדינה אור גדול. לא הייתה מעולם תקופה רבת אור כמו תקופתנו אנו במדינתנו"
לא אסור ולא נעליים. האם מותר בספירת העומר לקנות נעליים אורתופדיות ולחדש? האם מותר בכלל לקנות נעליים?
מותר לקנות ומותר לחדש גם בחול וגם בשבת, כיוון שאין כלל חשש של ברכת "שהחיינו" בספירת העומר. ובכל מקרה, כיוון שעל נעליים לא מברכים "שהחיינו", אין מניעה לחדש אותן בכל זמן.
שירה חלשה. האם מותר להוריד שירים מהאינטרנט?
אסור. זוהי תקנת העולם משום "ואהבת לרעך כמוך".
רק חול וחול. האם יש עניין לעשות 40 יום בציון של הרב? אם כן, מה עם שבת?
אפשר לעשות, אבל בלי שבת.
תוף להודות לה'. האם דרבוקה או תופים נחשבים כלי נגינה כך שאסור לשמוע אותם בעומר?
נחשבים כלי נגינה ואסור לשמוע בעומר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
