ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- התבוננות אמונית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל
א. כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב - לא נאכל ולא נעבד.
ב. וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנם - נאכל אבל לא נעבד.
ג. מן הנהר ועד אמנם ולפנים(=חוץ לארץ) - נאכל ונעבד ." (שביעית ו, א)
ארץ ישראל נחלקת לשלושה אזורים לגבי מצות ביעור שביעית:
" שלש ארצות לבעור, יהודה, ועבר הירדן, והגליל. ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת.
א. גליל העליון, וגליל התחתון, והעמק: מכפר חנניה ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין = גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין = גליל התחתון. ותחום טבריא = העמק.
ב. וביהודה, ההר והשפלה והעמק.
ג. ושפלת לוד כשפלת הדרום, וההר שלה כהר המלך. מבית חורון ועד הים מדינה אחת. ."(שביעית ט, ב)
המקור לדין הביעור מבואר בגמרא:"...מנא הני מילי[דאוכלין ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלש ארצות שבה אבל אין אוכלין ביהודה ע"י אותן שבגליל:(רש"י)]אמר רב חמא בר עוקבא א"ר יוסי בר חנינא אמר קרא (ויקרא כה, ז) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמה שבבית כלה לחיה אשר בשדה כלה לבהמתך מן הבית וגמירי דאין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל ואין חיה שבגליל גדילה על פירות שביהודה..."(פסחים נב:)
בפשטות כוונת המשנה היא לעבר הירדן המזרחי ששם ישבו בבית ראשון השבטים: ראובן, גד וחצי שבט מנשה וכן ישבו בחלקים מעבר הירדן המזרחי גם עולי בבל. מבואר בחז"ל שהותר לבני ישראל לשבת בארץ עמון ומואב רק בחלקים שכבש סיחון מהם(טהרו בסיחון).
כוונה זו מבוארת בברטנורא על המשנה:" בו ביום אמרו: עמון ומואב מה הן בשביעית? גזר רבי טרפון, מעשר עני, וגזר רבי אלעזר בן עזריה, מעשר שני..."(ידים ד, ג) שבאר:
" עמון ומואב מה הן בשביעית - אין זה עמון ומואב שטהרו בסיחון שהיא נחלת ראובן וגד, דההיא ארץ ישראל היא, אפילו אם תמצא לומר שלא כבשוה עולי בבל, על כרחך שביעית נוהגת בה, דהא תנן במסכת שביעית פרק הפיגם, שלש ארצות לביעור, יהודה ועבר הירדן והגליל. ועבר הירדן היא ארץ סיחון. אלא בשאר ארץ עמון ומואב שלא טהרו בסיחון ולא כבשו מעולם איירי."
וכן מבואר בתוס' על הגמרא: "...עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דאמר מר הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית..."(יבמות טז.) " פי' בקונטרס ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש משה מסיחון ונתקדשו בקדושת הארץ ועכשיו בבית שני בטלה קדושתה וקשה לר"ת דאמר בפ' מקום שנהגו (פסחים נב: ושם) ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ועבר הירדן היא ארץ סיחון ועוג אלמא שקדשוה עולי בבל ואומר ר"ת דהתם בארץ סיחון ועוג שלא היתה של עמון ומואב אבל ארץ סיחון שכיבש מעמון ומואב לא קדשו עולי בבל כדמשמע הכא ועוד אמר ר"ת דמצינו למימר דהכא בארץ עמון ומואב שלא כיבש סיחון מעולם שלא קדשוהו אפילו עולי מצרים וכן משמע במס' ידים (ד, ג) דמדמה לה מצרים ובבל וה"פ הכא דאמר מר הרבה כרכים קדשו עולי מצרים ועולי בבל לא קדשו והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים אלמא חששו לתקנת עניים אע"ג דמא"י היו נמנעו מלקדש כל שכן בעמון ומואב שלא נתקדש מעולם שראוי לתקן מעשר עני בשביעית ולא מעשר שני...".
במשנה(שלוש ארצות לביעור) לא מפורט המיקום של עבר הירדן, לכן בירושלמי(שביעית ט, ב) ובתוספתא(שביעית ז, ט) מבואר:
"...איזה הר שבעבר הירדן? = תני רשב"א אומר כגון: הרי מכוור וגדור... ושפלתו = חשבון וכל עריה אשר במישור דיבון ובמות בעל ובית בעל מעון... ועמק שלו = בית הרים ובית נמר' ... וסוכות וצפון יתר ממלכת סיחון מלך האמורי שמלך בחשבון..."
הפאת השולחן(כז, י) מבין שהכפתור ופרח(מח) סובר שהכוונה בעבר הירדן היא למזרח הירדן לפי שסיכם:" ומסתברא שהתוספתא בזה עיקר ".
במלאכת שלמה מבאר שהסיבה שבמשנה לא מפורט המיקום של עבר הירדן היא משום שאין לטעות בין המקומות שבעבר הירדן למקומות בארץ כי הירדן מפריד לכן לא צריך לפרט לעומת מקומות שסמוכים בארץ ואפשר להתבלבל ביניהם. הגר"א(שנות אליהו) מבאר שאת עבר הירדן לא היתה המשנה צריכה לפרש כי הוא מבואר ביהושע(יג) ובמדבר(לב) ותירגם יהונתן שיעזר = מכוור. הוא מבין שכוונת המשנה בפרוט המקומות היא: א) גליל עליון...= גליל(בית יוסף), ב) וביהודה...= יהודה, ג) ושפלת לוד...= בנימין שהוא חלק מיהודה.
לעומתם הרמב"ם מבאר שכוונת המשנה בחלק ג) שפלת לוד... היא לעבר הירדן למרות שנמצא במערב הירדן. וזה לשונו: "..ועבר הירדן נחלק לג' חלקים שפלת לוד, והרשפלה של לוד ומבית חורון...". הברטנורא מבאר כאן(בניגוד לביאורו במסכת ידים) כרמב"ם:
" שלש ארצות - בא"י חלוקות זו מזו לענין ביעור. וביעור האמור בכל מקום בשביעית הוא שכל זמן שאין נמצא בשדה מאותו המין שאסף אליו בבית חייב לבער אותו המין מן הבית מיד. כגון אם לקט תאנים ועשה מהן גרוגרות, אינו יכול לאכול מאותם גרוגרות אפילו בשנה השביעית אלא כל זמן שנמצאים תאנים מחוברות לאילן, וכשכלו התאנים מן האילנות חייב לבער הגרוגרות שבביתו, או לאכלן כולן מיד, או להפקירן עד שלא ישאר מהם בביתו, דכתיב (ויקרא כה) ולבהמתך ולחיה כל זמן שחיה אוכלת בשדה האכל לבהמתך מן הבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית. [אין רצונו(ברטנורא) לומר שישרפם או יזרקם לים המלח (כרמב"ם וכו') אלא שדעתו כדעת התוס' והר"ש כו' דאין פירות שביעית לא בכלל הנשרפים ולא בכלל הנקברים אלא כשהגיע זמן הביעור דהיינו כשכלה בכל ארץ וארץ כדתנן מחלק כו' ומוציא על פתח ביתו ומפקיר(עיקר תוספות יום טוב)] והשתא קאמר שארץ ישראל כולה נחלקת לשלשה חלקים לענין ביעור, וכל חלק וחלק ממנה נחלק לשלשה חלקים:
כל שאינו מגדל שקמים גליל העליון - שהשקמים אין גדלים אלא בשפלה, וסימן לדבר כשקמים אשר בשפלה (מלכים א ו):
ותחום טבריה - הוא העמק אלו הג' הם מהגליל = א):
ההר והשפלה והעמק - הם שלשה חלקים של ארץ יהודה = ב):
שפלת לוד - והר [שלה] לוד. ומבית חורון עד הים. הם שלשה חלוקות של עבר הירדן = ג), ושפלת לוד כשפלת הדרום דכל זמן שאוכל בשפלת [הדרום] אוכל בשפלת [לוד], וההר של שפלת לוד אוכלים בו כל זמן שאוכלים בהר המלך:
מבית חורון ועד הים מדינה אחת - וכל זמן שלא כלה לחיה מאחת מן המקומות שביניהם יכולים כל אנשי הגבול ההוא לאכול על ידי המקום האחד שלא כלה בו לחיה מן השדה ."
הגר"א טוען שאי אפשר לומר שלוד הוא עבר הירדן הרי ברור שהכוונה בעבר הירדן היא למזרח הירדן ולא למערבו. תוס' אנשי שם מקשה איך אפשר לומר שהכוונה בלוד וכו' היא לעבר הירדן הרי כתוב שפלת לוד כשפלת הדרום והרי שפלת הדרום דינה כיהודה? הוא מתרץ שהקלו לדון גם כיהודה.
הרמב"ם בהמשך לפרושו למשנה פוסק:" עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם וספיחי סוריא ועבר הירדן מותרין באכילה לא יהיו ארצות אלו חמורין מארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים."(שביעית ד, כח)
לגבי מערב הירדן הרמב"ם פוסק:" אין שביעית נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד שנאמר כי תבואו אל הארץ וגו' ונוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית."(שם, כה)[מלשונו כאן מבין הכסף משנה שהרמב"ם סובר ששביעית נוהגת כיום במזרח הירדן מהתורה ואילו בבית יוסף(יורה דעה שלא) מבין שגם הרמב"ם סובר ששביעית נוהגת כיום במזרח הירדן מרבנן]
כל שהחזיקו בו עולי בבל ... = אסור בעבודה וכל הספיחין שצומחין בו אסורין באכילה. וכל שלא החזיקו בו אלא עולי מצרים בלבד ...=אע"פ שהוא אסור בעבודה בשביעית הספיחין שצומחין בו מותרים באכילה. ומהנהר ומאמנה והלאה =מותר בעבודה בשביעית.(שם כו)
הרה"ג יוסף צבי הלוי זצ"ל(תורת השביעית בסמנים: סג, קי) מבאר שהרמב"ם, בניגוד לתוס'(יבמות), סובר שאת עבר הירדן אף מקומות שכבשו עולי בבל לא קידשום כמו שלא קידשו חלקים מארץ ישראל והשאירו אותם לעניים.
אולם הירושלמי(שביעית ו, א, דף טז) והתוספתא(שביעית ד, ד) מפרטים את תחומי ארץ ישראל שהחזיקו עולי בבל וכוללים בהם גם חלקים מעבר הירדן המזרחי לכן בפשטות כוונתם שיש אותה קדושה גם לעבר הירדן המזרחי במקומות שהחזיקו עולי מצרים ועולי בבל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
