ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- יום הקדיש הכללי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
כידוע, יום השואה והגבורה נקבע בתאריך כ"ז בניסן שלא על דעת חכמים. שכן נקבע להלכה, שהואיל וחודש ניסן הוא החודש שבו נגאלנו ממצרים, אין עושים בו ימי צער ותענית, ואין אומרים בו תחנונים ונפילת אפיים (שו"ע או"ח תכט, ב). ובהלוויות שמתקיימות בחודש ניסן אין אומרים הספדים. ורבים נוהגים שלא הולכים לקברים בחודש ניסן, ומי שיש לו יארצייט בחודש ניסן עולה לקבר בערב ראש חודש. אמנם לאחר פסח נוהגים מקצת מנהגי אבלות של ספירת העומר, אבל אין מדובר בימי צער או אבל ממש.
ברור אם כן שלא היה נכון לקבוע יום זיכרון לשואה בחודש ניסן. וכל עוד לא נקבע לכך תאריך אחר, הימים הנכונים לזיכרון השואה הם הצומות שנקבעו על החורבן, ובראשם תשעה באב, משום שכל הצרות שפקדו את ישראל מאז ועד עתה שורשם בחורבן המקדש וגלות ישראל. והרבנות הראשית קבעה את צום עשרה בטבת ליום הקדיש הכללי על הרוגי השואה שלא נודע זמן פטירתם. ועדיין לא הוכרע הדבר על ידי גדולי ישראל, האם ראוי להרחיב את עניינם של הצומות הקיימים כך שיבטאו באופן ברור יותר גם את ימי השואה, או שיש צורך לקבוע יום תענית נוסף ומיוחד לזכר השואה.
צביון נכון ליום השואה כיום במערכת החינוך
בכל אופן, ראוי לכל המחנכים והמחנכות במוסדות החינוך להעניק צביון נכון ועמוק ליום כ"ז בניסן, שמתאים לאופיו הגאולי של חודש ניסן. נכון לקבוע אותו כיום שבו עוסקים בהרחבה בערכה העצום של מצוות פרו ורבו, בבחינת "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי" (יחזקאל טז, ו).
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
419 - חוגגים יום עצמאות – מהמנגל ועד בית המדרש
420 - צביון נכון ליום השואה
421 - מאוחדים בתפילה
טען עוד
המספרים העצובים
לפני השואה מנה העם היהודי שמונה עשר מיליון נפש, מתוכם נרצחו בשואה שישה מיליון. כיום, כשבעים שנה לאחר השואה, אנו מונים כשלושה עשר מיליון בלבד. במשך השנים הללו העולם התפתח ושגשג, מספר בני האדם עלה פי שלושה, ואילו אנחנו עדיין פצועים בגופנו ובנפשנו. מספרם של היהודים בכל הקהילות היהודיות בחוץ לארץ מצטמצם - ולא מפני שרבים עולים לארץ, אלא מפני שהילודה היהודית נמוכה וההתבוללות גואה.
רק כאן בארץ ישראל אנחנו גדלים ומתרבים - בזכות העלייה וגם בזכות הילודה. אבל הגידול המספרי שלנו כאן מספיק בקושי לפצות על ההתמעטות הדמוגרפית בקהילות היהודיות בחוץ לארץ.
השאלה היא כיצד נעודד את היהודים ללדת יותר ילדים ולהזדהות יותר עם היהדות. מה עלינו לעשות כדי להגשים את הייעוד הגדול והנורא הזה, שהוא גם צוואתם של מיליוני הנרצחים?
ראשית כול: חינוך לערכי המשפחה היהודית
תוכניות רבות גובשו במשרד החינוך - על סובלנות, דמוקרטיה, זכויות הפרט ועוד נושאים, אבל ערכי המשפחה מונחים בקרן זווית. הקו הרווח באקדמיה ובתרבות החילונית (שמשפיעה גם על המגזר הדתי) גורס שהחופש הוא הערך החשוב ביותר. משפחה, לעומת זאת - על אף כל המעלות שבה - היא דבר מחייב, מגביל וחונק. אמנם השאיפה הטבעית והמסורתית להקים משפחה עדיין חזקה, אבל היא עומדת בהתנגשות חזקה מול מערכת שלמה של שאיפות שהסביבה התרבותית החילונית משדרת.
מוסדות החינוך
ברובם המוחלט של מוסדות החינוך, גם הדתיים, לא עוסקים כפי הראוי במצוות "פרו ורבו". לא מעלים על נס את ערכי המשפחה ברוכת הילדים, ולא מדריכים כיצד להתגבר על הקשיים שבדרך.
הסביבה התרבותית החילונית-פמיניסטית יוצרת אווירה שלא נעים לדבר על זה. ואם כבר מדברים, אז בעיקר מצביעים על הבעיות: על הקושי למצוא בן זוג (כי הבנים...), על האלימות (כי הבנים...), על הקושי ללדת (כי הבנים...), על הקושי לחנך (כי הבנים...), על ההתנגשות שבין הקריירה למשפחה (כי הבנים...).
במקום להתמקד בבעיות, צריך לדבר בעיקר על הערך הגדול שבהקמת המשפחה, על הברכה הנפלאה שבאהבה ובהענקה. ומתוך כך לספר גם על הקשיים השונים, שנועדו לכוון אותנו בדרך ישרה, מאוזנת ומדויקת יותר. אז נראה שכל הקשיים אינם אלא הזדמנות ומנוף להעמקה והתקדמות.
מחקרים תומכים
מחקרים שונים מצביעים על כך שמצבם הנפשי והגופני של אנשים נשואים טוב יותר, והם סובלים פחות מדיכאונות וממחלות. ראוי לכלול ידיעות אלו בחומר הלימודים בתיכונים.
ישנם גם מחקרים שמדווחים כי למעלה מחמישים אחוזים מהמתגרשים מתחרטים כעבור כמה שנים על גירושיהם. הם התגרשו מפני שהרצון לחופש ורווחה זמנית גבר, אבל לטווח ארוך מצאו כי הפסידו דברים יקרים יותר.
הבנים והבנות - אל מול החופש
השאיפה קצרת הטווח לחופש ונוחות מאפילה אצל רבים על האתגר שבבניית משפחה גדולה. הילדים בוכים בלילות, מנדנדים ומעצבנים, דורשים תשומת לב, מפריעים לפתח קריירה, מונעים את ההורים מלצאת לבילויים בערבים, חולים בדיוק כשמתכננים לצאת לחופש. מי שחושב שהדבר היקר ביותר הוא החופש - הילדים הם בשבילו צרה צרורה.
אולם צריך לחנך ולהסביר כי החופש והנוחות אינם תכלית החיים. החופש נצרך כדי לנוח ולצבור כוחות חדשים לקראת האתגרים האמיתיים, שבראשם - הקמת המשפחה. אבל החופש לבדו הוא ערך ריק מתוכן.
החירות היא כבר ערך הרבה יותר חשוב, אבל אין לטשטש את ההבדל בין חופש לחירות. החירות נותנת לאדם את היכולת להגשים את עצמו כפי מה שמתאים לו, בלי השפעה זרה וחיצונית. במחשבה מעמיקה, רוב האנשים יודעים שההגשמה הגדולה והעמוקה ביותר שלהם היא הילדים, גידולם וחינוכם.
צערם של המבוגרים
צריך לספר לצעירים שרוב המבוגרים שלא זכו להקים משפחה גדולה מצטערים ברגעים של כנות על שלא התאמצו להוליד עוד ילד אחד או שניים. כשהם מסוגלים להביט על חייהם במבט כולל, חכם ומקיף, הם יודעים שהתרשלו בייעוד הכי חשוב שלהם.
צדק ביחסים בינלאומיים
בתקופה האחרונה התעורר מתח בינלאומי סביב מדינת אוקראינה, שבמזרחה ובדרומה מתגורר מיעוט רוסי גדול של כעשרה מיליון אנשים, שהם יותר מעשרים אחוזים מאוכלוסיית המדינה. בלב חבלים אלו מצויות ערים גדולות וחשובות כמו חרקוב, מקום הולדתו של סבי ז"ל, דונצק ודנייפרופטרובסק, מקום הולדתה של סבתי ז"ל – שמשפחותיהם עלו ארצה לפני כמאה שנים.
במהומות דמים הודחה הממשלה האוקראינית שנבחרה כחוק, כיבדה את זכויותיו של המיעוט הרוסי הגדול, ונטתה במדיניות החוץ שלה לכיוון רוסיה. את מקומה תפשה ממשלה חילופית, שכדי לחזק את הלאומיות האוקראינית ביטלה את זכות השימוש בשפה הרוסית כשפה שנייה רשמית, כפי שהיה נהוג על ידי כעשרה מיליון אנשים שהרוסית היא שפתם.
והנה אנחנו שומעים שבשם הצדק, המוסר ושמירת החוק הבינלאומי, מדינות המערב בהנהגת ארה"ב תומכות בממשלת אוקראינה הנוכחית, תוך קיפוח זכויותיהם של כעשרה מיליון דוברי רוסית. ממשלה זו, שנתמכת על ידי המערב, גם הלבינה את מעשיו של הפושע הנאצי סטפן בנדרה, וחמישה שרים מחבריה הם חברי מפלגה ניאו-נאצית לאומנית ואנטישמית.
חוסר הצדק בולט במיוחד בנוגע לאוכלוסיית חצי האי קרים. רק לפני כחמישים שנה החליט השלטון הסובייטי לצרף חבל ארץ זה לאוקראינה. למעלה מתשעים אחוזים מתושביו דוברים רוסית, הם הצביעו במשאל עם על רצונם להצטרף לרוסיה, ואף על פי כן המערב טוען בשם הצדק שעליהם להישאר כפופים לשלטון לאומני אוקראיני.
אגב, ראוי לציין שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין משתדל להנהיג אמות מידה של הגינות ושוויון כלפי אחינו היהודים ברוסיה, הן כפרטים והן כקהילות.
המדיניות בקוסובו
זו לא הפעם הראשונה שמדינות המערב נוקטות עמדה לא מוסרית בעליל. כך נהגו גם במלחמה על חבל קוסובו, ארץ מולדתה של האומה הסרבית. בעקבות הגירה בלתי חוקית של מוסלמים אלבנים לקוסובו, הם נהפכו שם לרוב. לאחר פירוק יוגוסלביה, גירשו האלבנים באלימות וברצח את הסרבים מבתיהם. כך נוצר מצב שתשעים אחוזים מאוכלוסיית קוסובו היו מוסלמים. וכשבאו הסרבים להחזיר את המצב לקדמותו, מדינות המערב התערבו וקבעו שעתיד החבל יוכרע על ידי בחירות. כמובן שרוב המהגרים המוסלמים הצביעו בעד עצמאות מדינית וניתוק מסרביה.
מדוע מה שהיה נכון וטוב למהגרים מוסלמים שהשתלטו על ארץ לא להם אינו טוב לתושבי קרים ומזרח ודרום אוקריאנה, אשר חיים על אדמתם דורות רבים?
אינטרסים
אילו טענו נציגי המערב שיש לנו מאבק כוחות גלובלי עם רוסיה, וכל האמצעים כשרים למען השגת הניצחון - היה אפשר להבין את ההיגיון שבדבריהם, גם אם לא היינו מסכימים עם המוסריות שבעמדתם הנוכחית כלפי דוברי הרוסית באוקראינה. אבל כשבאים לקפח זכויות של עמים בשם עקרונות של צדק - זה דבר מכוער ובלתי נסבל.
דוגמה זו מצביעה גם על מידת המוסריות שבעמדתם כלפי השתלטנות הערבית במזרח התיכון. לפני כמה עשרות שנים החליטו לקרוא לערב רב של מהגרים "עם פלשתיני", כדי לפגוע בזכויות של עם ישראל על ארצו.
יתר על כן, במסגרת מאבקם בנו הערבים הפרו כל חוק והסכם, ונקטו בשיטות הרצח המתועבות ביותר כלפי אוכלוסייה אזרחית. למרות זאת מדינות המערב תובעות מאיתנו להעניק להם מדינה במולדתנו ההיסטורית, בנוסף לעבר הירדן המזרחי שכבר נגזל מאיתנו.
לצערנו הרב, הרוסים היו יותר גרועים ביחסם כלפינו, והם עדיין תומכים באויבינו. אבל כדאי ללמוד מהדוגמאות המצערות הללו מה ערכם של חוק וצדק ביחסים הבינלאומיים.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
