ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הגמ' במסכת ראש השנה י"ח: אומרת על הפס' "צום הרביעי וצום החמישי...יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה" וכו', שימים אלו בזמן שאין שלום- הם ימי צום, אך בזמן שיש שלום וודאי לעתיד לבא הם ימי מועד. ונשאלת השאלה מדוע ימים אלו יהפכו לימי מועד, הלוא אלו ימים שאירעו בהם צרות לישראל וממילא בשעה שיוצאים מן הצרה חוזרים למצב הרגיל כלומר, לימי שגרה וא"כ איך קבלו או יקבלו ימים אלו כח של ימי מועד?
אם נתבונן נראה שחז"ל חילקו את התקופה שמתחילה בי"ז תמוז לשני חלקים. הראשון: שלשה שבועות הראשונים שלפי הפטרותיהם קרוייים שלוש דפורענותא והשני - שבעה שבועות שבהם קוראים הפטרות של נחמה וקרויות שבע דנחמתא.
חלוקה זו של שלש ושבע מכוונת כנגד חלוקה פנימית שנמצאת בעשר הספירות שעניינה שלוש בחינות עליונות שורשיות, ושבע בחינות של גילוי ד' בעולם. ואם נרצה למצוא את החלוקה הזו בעבודת האדם, אז נאמר שיש שבע בחינות בעשיית האדם ובכוחות נפשו ושלש שהן במימד החשיבה וההתבוננות. דבר זה נרמז גם בתורה בחלוקת עשר המכות שנתן ד' במצרים שמחולקות שבע מכות בפר' וארא ושלוש מכות בפר' בא. ואכן מובא בספרים, שככל שהתקדמו המכות כך נשבר כח יותר חזק ופנימי של מצרים, ולכן כשהגיעו לשלוש המכות האחרונות אמר הקב"ה למשה "בא אל פרעה" ולא "לך אל פרעה", כי משה היה צריך חיזוק ושכביכול ד' יבוא איתו, בהתמודדות עם שלוש הבחינות העליונות של טומאת מצרים.
גם בברית בין הבתרים אנו נפגשים עם חלוקה זו בקשר להבטחת הארץ. הקב"ה מבטיח לאברהם את הארץ ומפרט "את הקיני ואת הקנזי" וגו'. אומר שם רש"י "עשר אומות יש כאן, ולא ניתן להם אלא שבעה והשלושה... עתידים להיות ירושה לעתיד" (בראשית ט"ו, י"ט).
דברים אלו יכולים לתת לנו הבנה בשאלתנו.
חלוקת השבועות של שלושה שבועות ולאחריהם שבעה שבועות, מרמזת ששלושת השבועות של פורענות שמתחילים בי"ז בתמוז יש בהם מדרגה עליונה מאוד, אלא שהיא נסתרת וכל עוד אנו בדרך לגאולתנו, עבודתינו היא רק בבחינה של שבע המדרגות הנמוכות וע"ז תקנו לנו לקרוא הפטרות של נחמה כדי לחזק את רוחנו וכוחנו בהתמודדות המוטלת עלינו, אבל ישנה עוד בחינה של שלוש מדרגות עליונות שהיא בבחינת ירושה לעתיד לבא ועל כן שלושת השבועות באמת ימי ששון ושמחה הם, אך הדבר יתגלה רק לעתיד לבא. כשנשלים אנו את עבודתינו בכבוש בחינת שבעה עממים, רק אז יתן לנו הקב"ה ירושה גם את שלש הבחינות של שלש אומות שמבוטאות בשלשת השבועות.
לפי זה אפשר להבין דבר תמוה, תשעה באב הוא יום שאין אומרים בו תחנון ולא סליחות והסיבה היא משום דמקרי מועד, (שו"ע תקנ"ט, ד') כמו שכתוב באיכה "קרא עלי מועד" ולכאורה, איך זה מהווה מקור? הלוא יש המשך לפסוק וכתוב בו "קרא עלי מועד לשבור בחורי" (איכ א', ט"ו), איך יכול להיות פסוק כזה כראיה לכך שתשעה באב הוא מועד ולא אומרים בו תחנון? אלא צריך לומר שתשעה באב באמת בפנימיותו הוא יום טוב, הוא מועד, אלא שאנחנו עדיין נפגשים בגלוי רק במאבק ובכח השלילי שלעומת הכח הפנימי הטהור ולכן הוא יום אבל אך לעתיד לבא יתגלה המימד הפנימי של יום זה והוא יהפך ויתגלה כיום טוב. דברים אלו כתב בספר "אוהב ישראל" לרה"ק מאפטא בפרשת פנחס (העירני עליו הרב שלמה קורץ שליט"א) וזה לשונו:
"ועל פי הנ"ל מבואר שאלו הכ"א יום הם ימים טובים גדולים מאוד אך בעוונותינו הרבים עדיין אין אנו ראויים להם וטובייהו גניז בגווייהו. ואם ירצה ה' כשנזכה במהרה בימינו לעשות תשובה ומעשים טובים לזכך החומר ולהעביר זוהם הזהב אז יתגלה רב טוב הצפון כי אז נהיה ראויים לכל הברכות וישועות טובות מצד הדין. ואז יהיו הכ"א ימים, ימים טובים גדולים ונוראים אשר אין להעריך והם מקוריים שרשיים לכל הכ"א ימים טובים שאנו עושים בזמן הזה. ועל כולם יהיה ט' באב למועד יותר גדול. ולזה אנו קורין פרשת פינחס אשר כל המועדות כתובים בו בימים האלו כי מהם נמשכים כל המועדות והמשכיל יבין כל זה: ולכך תקנו חכמינו ז"ל בהפטרות שמן י"ז תמוז עד יום הכיפורים ג' דפרענותא וז' דנחמתא, כי אלו הג' שבתות יש לומר, הם נגד ג' ראשונות ולא נתגלו עדיין כנ"ל והז' הם נגד ז' ימי הבנין. כי המועדות שבזמן הזה הם מעולם הזמן".
אולי אפשר לפרש את כוונת הרב זצ"ל בפתגמו לחודש תמוז את היסוד הנ"ל.
בשו"ע סי' תקנ"א סי"ח כתוב "צריך ליזהר מי"ז תמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות (משום שבהם קטב מרירי שולט) ולא יכו התלמידים בימים ההם" כלו' יש סכנה בלהכות את התלמידים בימים אלו וע"כ לא יכו אפי' ברצועה דקה (שם במשנה ברורה), אומר הרב זצ"ל בפתגמו "בין המצרים נגאל עם, ע"י מורים חמושים בגבורה רוחנית שאינם צריכים למקל חובלים".
את עניין אי הכאת התלמידים בימים אלו שכרגע סיבתו היא חשש הסכנה בימים שיש בהם שליטה של קטב מרירי. לוקח הרב ומגלה את המימד הפנימי שיש בימים אלו, ומבאר את סיבת אי ההכאה מכח מדרגת הימים כפי שהולכים ומתגלים בתהליך גאולתם של ישראל. השיבה לארץ ישראל מגלה את מדרגתם של תלמידי חכמים שבארץ ישראל שאומרת הגמ' במס' סנהדרין כ"ד. שקרוים נעם שמנעימים זה לזה להבדיל מתלמידי חכמים שבבבל שקרוים מקל חובלים. וזה מה שאומר הרב, זה נכון שלא יכו את התלמידים בימי בין המצרים, אבל עומק הדברים הוא שימים אלו מסוגלים להצמיח כוחות של תורה ארצי ישראלית שיודעת להאיר מכח גבורה פנימית רוחנית מלאה עוצמה ואינה זקוקה כבר לכפייה חיצונית של מקל חובלים.
יהי רצון שנזכה שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה במהרה בימינו, אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
