ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
כותב ה'שפת אמת' זיע"א (תולדות תרל"ד): "כל מעשה אבות סימן לבנים, כי לא עשה שום מעשה שלא יהיה לטובת כל בני ישראל לדורות". רוצה לומר, שמעשיהם של אבותינו הקדושים, מרמזים לכל יהודי במשך הדורות את מה שיעבור עליו בזה העולם, ומהו הכוח לנצח את יצרו. ומובן מדבריו שיש לנו ללמוד דרך בעבודת ה' מכל מעשה הבארות.
רבי נחמן מברסלב זיע"א כותב (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה מח) שכשאדם נכנס לעבודת ה' מראים לו התרחקות, וההתרחקות היא למעשה כולה התקרבות. ובאמת, דבריו אינם מובנים, איך התקרבות נדמית כהתרחקות.
ושמעתי תשובה נפלאה מהרב ארז משה דורון שליט"א, שענה על פי משל, לאדם שבמשך תקופה ארוכה לא סידר את ביתו, לא ניקה ולא שטף, והמצב הזה כלל לא הפריע לו. יום אחד בדרכו לביתו החליט שהגיע הזמן לסדר את הבית, כי כך זה לא תקין לחיות. וכשהגיע לביתו ראה את כל חוסר הסדר, והריח את הסרחון, ומזה נכנס לעצבות וחלישות הדעת.
אפשר לשאול את אותו אדם, מה קרה שפתאום זה מפריע לך, שהרי במשך תקופה ארוכה חיית עם המצב הזה בשלום, ולא הרגשת שום דבר רע שמציק לך וגורם לך חוסר נוחות. והתשובה היא - שעכשיו יש לו מודעות למצב. עד לאותו הרגע שהוא החליט לחיות בסביבה נקייה ומסודרת, הוא לא ראה בלאגן, כי זה לא עניין אותו ולא תפס מקום במחשבה שלו, אבל ברגע שהוא רצה להגיע לבית נקי, הוא התחיל לשים לב למצב האמיתי שקורה בביתו.
אותו הדבר הוא באדם שההתקרבות לאביו בשמים לא תפסה מקום מרכזי בחייו, הוא לא שם לב לדרכיו, מה נכון ומה לא נכון, מה מותר ומה אסור, וממילא לא הפריע לו אם הוא לא עושה את מה שמוטל על יהודי, ושהוא רחוק מהתכלית שלשמה הוא נברא. אבל כשיהודי מתחיל להתבונן על דרכיו, ולהיות מודע למעשיו, הוא מתחיל להבין שיש תכלית לחיים.
ובזמן כזה, שרצון האדם להתקרב אל ה' יתברך, ושאיפתו להיות יהודי כשר, להתקדש ולהיטהר, אז נפתחות עיניו ומתחיל לשים לב מה מצבו, ומה יש לו לתקן ולשפר. וכשרואה את הפער בין הרצוי למצוי, הוא מבין שהוא בעצם רחוק וזה גורם לו לחלישות הדעת ולעצבות.
מצב זה של הפער בין הרצוי למצוי נקרא 'עשק ושטנה', מפני שיש הרבה חיכוך והתעסקות של שטנה, כעס והתגרות עם היצר הרע. ועוד, שהמצב הזה יכול לקחת ימים ושנים עד שאדם זוכה להגיע למצב של 'רחובות', שמרגיש שמחה, הרחבה והרווחה בעבודת בוראו.
אבל, אומרים צדיקים, שאין אפשרות להגיע למצב של 'רחובות' לפני שאדם עובר דרך 'עשק ושטנה'. האדם מוכרח להיות חזק, תקיף ואיתן בדעתו שלא יתייאש ולא ירים ידיים בזמנים חשוכים, בזמנים של ירידות, בזמנים שהוא מתעסק ורב עם תאוותיו ויצרו הרע. על האדם להאמין שיבוא העת והזמן של 'רחובות', רק שצריך לחכות הרבה בסבלנות לזה.
שבת קודש נותנת לאדם מנוחה. שבת קודש מעניקה לאדם את הכוח שיהיה לו את היכולת והחוזק להתמודד מול אתגרי החולין בששת ימי המעשה, כפי שכותב ה'שפת אמת' (שם): "ובימות החול נקרא עשק ושטנה, ובשבת רחובות".
בימות השבוע, הגשמיות מושכת את האדם למטה, ונשמתו מושכת למעלה, יש 'עשק ושטנה' - מלחמה ומריבה בין הגשמיות לרוחניות. אבל שבת קודש היא נחלה בלי מיצרים, אין סכסוך ומריבה מול החולין, אנו מצווים להרבות במאכל ומשתה, לקדש ולרומם את החול, וכך האדם זוכה למנוחה, השקט ובטח.
ספרי ברסלב מלאים בהתחזקות ב'דרך' של האדם בעבודת בוראו, בזמנים שהוא נמצא בפער בין הרצוי למצוי. נראה שרבנו נחמן מברסלב זיע"א ותלמידו רבי נתן זיע"א, נשלחו לעולם ולדור שלנו כדי לעודד, לחזק ולנחם את האדם דווקא במצבים שהוא נמצא 'בדרך' - בדרך אל המטרה שנראית רחוקה כל הזמן, שעובר על האדם מה שעובר, עליות וירידות, שהאדם כבר לא מאמין שיש סיכוי שאי פעם יוכל להיות יהודי כשר כרצון אביו שבשמים ולהוציא את תשוקת וכמיהת נשמתו מהכוח אל הפועל.
ישנו קטע ב'ליקוטי הלכות' (גבית חוב מהיתומים, ג) שרבי נתן מתאר את העובר על האדם 'בדרך', וכמו תמיד יודע לתאר במדויק את מאווי הנפש ומה שמתחולל בתוך תוכו של יהודי ה'מבקש' את בוראו:
"כְּמוֹ כֵן הוּא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹר עָלָיו עִדָּן וְעִדָּנִים הַרְבֵּה וְכַמָּה יַמִּים וּנְהָרוֹת וּתְהוֹמוֹת וּמֵימוֹת מְחֻלָּפִים, וּבְכַמָּה מִדְבָּרוֹת הַמְלֵאִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים צָרִיךְ לַעֲבֹר בָּהֶם עַד אֲשֶׁר זוֹכֶה לִכָּנֵס לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת. וְזֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְדַבֵּר וּלְבָאֵר וּלְסַפֵּר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ עַד הֵיכָן הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק".
וכותב: "וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר גִּלָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה תּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת עַל זֶה וְכַמָּה שִׁיחוֹת נָאוֹת עַל זֶה שֶׁמֵּהֶם יוּכַל הַמַּשְֹכִּיל לְהָבִין קְצָת אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד וְלִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְעַט הַטּוֹב שֶׁיָּכוֹל לַעֲשֹוֹת אֲפִלּוּ אִם נָפַל לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְבָר דִּבַּרְנוּ בָּזֶה הַרְבֵּה, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן צְרִיכִין לְמוֹדָעִי וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ וּלְבָאֵר הַכֹּל, כִּי לְכָל אֶחָד נִדְמֶה שֶׁעָלָיו אֵין אָנוּ מְכַוְּנִים בִּדְבָרֵינוּ, כִּי הוּא יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת כָּאֵלֶּה וְנִתְפָּס בְּתַאֲוָתוֹ וּבִמְצוּדָתוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁלְּאִישׁ כְּמוֹתוֹ אִי אֶפְשָׁר לָשׁוּב בֶּאֱמֶת לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּבָר נִלְכַּד יָמִים וְשָׁנִים בַּמֶּה שֶׁנִּלְכַּד עַד אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ, כָּךְ נִדְמֶה לְכָל אֶחָד".
וממשיך: "וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה קוֹרֵא תִּגָּר עַל זֶה מְאֹד וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, גִּיוַואלְד! זַייט אַייךְ נִיט מְיָאֵשׁ (אהה אל תייאשו עצמכם) וּמָשַׁךְ מְאֹד תֵּבַת "גִּיוַואלְד". כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מַאֲמָר זֶה הַנַּ"ל לְבַד, דְּהַיְנוּ שֶׁעַל כָּל פָּנִים יְחַפְּשֹוּ וִיבַקְּשׁוּ וְיִצְטַעֲרוּ וְיִתְגַּעְגְּעוּ לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ"ל. וְסוֹף כָּל סוֹף יִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וְאָז יִרְאֶה שֶׁאֵין שׁוּם תְּנוּעָה נֶאֱבֶדֶת חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל יְדֵי כָּל תְּנוּעָה וּבַקָּשָׁה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ יִזָכָה לַעֲשֹוֹת אֵיזֶה תִּקּוּן עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲלוֹת בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
