ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
הקדמה חלק ב'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל
וְהַחֲסִידוּת הָאֲמִתִּי הַנִּרְצֶה וְהַנֶּחְמָד רָחוֹק מִצִּיּוּר שִׂכְלֵנוּ, כִּי זֶה דָבָר פָּשׁוּט – "מִלְּתָא דְלָא רַמְיָא עֲלֵהּ דֶּאֱינִישׁ, לָאו אַדַּעְתֵּהּ"* (עיין שבועות מא, ב). וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קְבוּעִים בְּלֵב כָּל הָאָדָם הַיָּשָׁר הַתְחָלוֹתָיו וִיסוֹדוֹתָיו, אִם לֹא יַעֲסֹק בָּהֶם – יִרְאֶה פְרָטָיו וְלֹא יַכִּירֵם, יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם וְלֹא יַרְגִּישׁ בָּם.
חובת העיון בכך
רְאֵה, אֵין דִּבְרֵי הַחֲסִידוּת וְעִנְיְנֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְטָהֳרַת הַלֵּב דְּבָרִים מֻטְבָּעִים* בָּאָדָם, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ אֶמְצָעִים לִקְנוֹתָם אֶלָּא יִמְצְאוּ אוֹתָם בְּנֵי הָאָדָם בְּעַצְמָם כְּמוֹ שֶׁיִּמְצְאוּ כָּל תְּנוּעוֹתֵיהֶם הַטִּבְעִיּוֹת, כַּשֵּׁנָה וְהַיְקִיצָה, הָרָעָב וְהַשֹּׂבַע וְכָל שְׁאָר הַתְּנוּעוֹת הַחֲקוּקוֹת בְּטִבְעֵנוּ, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁצְּרִיכִים הֵם לְאֶמְצָעִים וּלְתַחְבּוּלוֹת לִקְנוֹת אוֹתָם וְלֹא יִבָּצְרוּ* גַם כֵּן מַפְסִידִים לָהֶם שֶׁיַּרְחִיקוּם מִן הָאָדָם וְלֹא יַחְסְרוּ דְרָכִים לְהַרְחִיק מַפְסִידֵיהֶם.
אִם כֵּן אֵפוֹא, אֵיךְ לֹא יִצְטָרֵךְ לְהוֹצִיא זְמַן עַל הָעִיּוּן הַזֶּה לָדַעַת אֲמִתַּת הַדְּבָרִים וְלָדַעַת הַדֶּרֶךְ לִקְנוֹתָם וּלְקַיְּמָם?
ענפי החסידות שיש לעיין בהם
מֵאַיִן תָּבוֹא הַחָכְמָה הַזֹּאת בְּלֵב הָאָדָם אִם לֹא יְבַקְשֶׁנָּה?
וְכֵיוָן שֶׁכְּבָר הִתְאַמֵּת* אֵצֶל כָּל חָכָם צֹרֶךְ תְּמִימוּת* הָעֲבוֹדָה וְחוֹבַת טָהֳרָתָהּ וְנִקְיוֹנָהּ, שֶׁזּוּלַת אֵלֶּה* אֵינָהּ נִרְצֵית וַדַּאי כְּלָל, אֶלָּא נִמְאֶסֶת וּמְתֹעֶבֶת, "כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת הוּא מֵבִין" (דברי הימים א' כח, ט) מַה נַּעֲנֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה אִם הִתְרַשַּׁלְנוּ מִן הָעִיּוּן הַזֶּה, וְהִנַּחְנוּ דָבָר שֶׁהוּא כָּל כָּךְ מֻטָּל עָלֵינוּ, שֶׁהוּא עִקַּר מָה ה' אֱלֹהֵינוּ שׁוֹאֵל מֵעִמָּנוּ? הֲיִתָּכֵן שֶׁיִּיגַע וְיַעֲמֹל שִׂכְלֵנוּ בַּחֲקִירוֹת אֲשֶׁר לֹא נִתְחַיַּבְנוּ בָּם, בְּפִלְפּוּלִים אֲשֶׁר לֹא יֵצֵא לָנוּ שׁוּם פְּרִי מֵהֶם, וְדִינִים אֲשֶׁר אֵינָם שַׁיָּכִים לָנוּ,
וּמַה שֶּׁחַיָּבִים אָנוּ לְבוֹרְאֵנוּ חוֹבָה רַבָּה, נַעַזְבֵהוּ לַהֶרְגֵּל וְנַנִּיחֵהוּ לְמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה*?
אִם לֹא נִסְתַּכַּלְנוּ וְלֹא עִיַּנּוּ מַה הִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית, וּמָה עֲנָפֶיהָ, אֵיךְ נִקְנֶה אוֹתָהּ, וְאֵיךְ נִמָּלֵט מִן הַהֶבֶל הָעוֹלָמִי* הַמְשַׁכֵּחַ אוֹתָהּ מִלִּבֵּנוּ? הֲלֹא תִשָּׁכַח וְתֵלֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ חוֹבָתָהּ!
הָאַהֲבָה כְּמוֹ כֵן, אִם לֹא נִשְׁתַּדֵּל לִקְבֹּעַ אוֹתָהּ בִּלְבָבֵנוּ בְכֹחַ כָּל הָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אוֹתָנוּ לָזֶה – אֵיךְ נִמְצָאֶהָ בָנוּ? מֵאַיִן יָבוֹא הַדְּבֵקוּת וְהַהִתְלַהֲטוּת בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ וְעִם תּוֹרָתוֹ, אִם לֹא נִשְׁעֶה* אֶל גְּדֻלָּתוֹ וְאֶל רוֹמְמוּתוֹ אֲשֶׁר יוֹלִיד בְּלִבֵּנוּ הַדְּבֵקוּת הַזֶּה? אֵיךְ תִּטְהַר מַחֲשַׁבְתֵּנוּ אִם לֹא נִשְׁתַּדֵּל לְנַקּוֹתָהּ מִן הַמּוּמִין שֶׁמֵּטִּיל בָּהּ הַטֶּבַע הַגּוּפָנִי*? וְהַמִּדּוֹת כֻּלָּם הַצְּרִיכוֹת כְּמוֹ כֵן תִּקּוּן וְהַיְשָׁרָה, מִי יְיַשְּׁרֵם וּמִי יְתַקְּנֵם, אִם לֹא נָשִׂים לֵב עֲלֵיהֶם וְלֹא נְדַקְדֵּק בַּדָּבָר דִּקְדּוּק גָּדוֹל?
חובת העיון הזה ומעלותיו
הֲלֹא אִם עִיַּנּוּ עַל הַדָּבָר עִיּוּן אֲמִתִּי, הָיִינוּ מוֹצְאִים אוֹתוֹ עַל אֲמִתּוֹ וּמֵיטִיבִים לְעַצְמֵנוּ וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ לַאֲחֵרִים וּמֵיטִיבִים לָהֶם גַּם כֵּן! הוּא מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי ב, ד), "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת ה'". אֵינוֹ אוֹמֵר, אָז תָּבִין פִילוֹסוֹפְיָה, אָז תָּבִין תְּכוּנָה, אָז תָּבִין רְפוּאָה, אָז תָּבִין דִּינִים, אָז תָּבִין הֲלָכוֹת, אֶלָּא, "אָז תָּבִין יִרְאַת ה'". הֲרֵי לְךָ, שֶׁלְּהָבִין הַיִּרְאָה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ כַּכֶּסֶף וּלְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ כַּמַּטְמוֹנִים. הֲדַי אֵפוֹא בְּמַה שֶּׁמְּלֻמָּד לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּבְמַה שֶּׁמְּפֻרְסָם אֵצֶל כָּל בֶּן דָּת דֶּרֶךְ כְּלָל? אוֹ, הֲנִמְצָא זְמַן לְכָל שְׁאָר חֶלְקֵי הָעִיּוּן וְלָעִיּוּן הַזֶּה לֹא יִהְיֶה זְמַן? לָמָּה לֹא יִקְבַּע הָאָדָם לְעַצְמוֹ עִתִּים לְפָחוֹת לַהִסְתַּכְּלוּת הַזֶּה, אִם מֻכְרָח הוּא בִּשְׁאֵרִית זְמַנּוֹ לִפְנוֹת אֶל עִיּוּנִים אוֹ אֶל עֲסָקִים אֲחֵרִים?
_____________________________________
מִלְּתָא דְלָא רַמְיָא עֲלֵהּ דֶּאֱינִישׁ, לָאו אַדַּעְתֵּהּ – דבר שאינו מוטל על האדם (לעסוק בו) אין דעתו עליו (לזכור אותו). מֻטְבָּעִים – קיימים בטבעו של אדם. וְלֹא יִבָּצְרוּ – לא יימנעו (אלא יימצאו). הִתְאַמֵּת – מבורר כאמת. תְּמִימוּת – שלמות. שֶׁזּוּלַת אֵלֶּה – שמבלעדי שלמות וטהרת העבודה. מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה – עשייה מתוך הרגל ללא התבוננות. הַהֶבֶל הָעוֹלָמִי – האווירה בעולם. נִשְׁעֶה – נפנה, נשים ליבנו. הַטֶּבַע הַגּוּפָנִי – המשיכה לגשמיות.
ביאורים
התמונה המעוותת שיש לרבים אודות עבודת ה' היא שהביאה את הריחוק ממנה. הרמח"ל מלמד אותנו שעבודת ה' איננה מטלה חיצונית, כבדה ומעיקה. אין עניין להתיש את עצמנו במעשים רבים וקשים אלא יש להתמקד באיכות ובכוונה. בכל אחד ואחת מאיתנו קיימת הכנה מוסרית לעבודה הזאת. מידות כמו הכרת הטוב, הרצון להיטיב, אהבת אמת ועוד נטועות בנו, אלא שהן דורשות לימוד ופיתוח. ללא העמל בפיתוחן אין סיכוי שנצליח להצמיח בתוכנו את התכונות הללו.
החסידות – השאיפה לעבודת ה' בשלמותה, היא משימה השייכת לכולנו, אלא שמשימה זאת לא יכולה להתבצע ללא לימוד ועיון קבועים. ואם אלה אכן פני הדברים, כיצד נסביר את העובדה שאנו משקיעים בפרטי לימוד אחרים זמן רב בעוד המשימה החשובה ביותר נותרת מוזנחת?
התשובה היא שמושגי העבודה עצמם נמצאים בנו בצורה גולמית, מה שיוצר תחושה שאנחנו כבר מבינים אותם. אך דבר זה אינו נכון, כי ההבנה שלנו היא שטחית. לכן עלינו ללמוד ולהעמיק. הלימוד והעיון עוזרים לנו להעמיד את מושגי העבודה על דיוקם, וממילא – ליישם אותם בחיינו כראוי. הטעויות ביישום נובעות מחוסר דיוק וחוסר הבנה אמיתית של המושגים.
השינוי מתחיל בראש, ביחס לעבודת ה'. עבודת ה' היא ציר חיינו. היא המרכז סביבו נעים כל יתר הפרטים. היא זאת שתקבע את העמדה שלנו כלפי כל תחום אחר בחיינו. אלא שכדי לתת לה את המקום הראוי יש צורך במאמץ. בעמל. ממש כמו שכדי למצוא אוצר יש צורך בחפירה אל עומק האדמה, כך גם כאן. אלא שכאן זוהי חפירה אל עומק הנפש, אל ההבנה מהי חובתנו ומה הבנה זאת תובעת מאיתנו.
הרחבות
•האם האדם הוא טוב בטבעו
רְאֵה, אֵין דִּבְרֵי הַחֲסִידוּת וְעִנְיְנֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְטָהֳרַת הַלֵּב דְּבָרִים מֻטְבָּעִים בָּאָדָם. מפשט דברי הרמח"ל אפשר להבין בטעות שהאדם מטבעו נולד ללא נטייה לטוב. גישה זו קיימת בשיטות פסיכולוגיות שונות, שלשיטתן האדם נולד בעל נטיות שליליות מטבעו ועליו להתאמץ על מנת להגיע לתיקון מידותיו המקולקלות. אולם, שלמה המלך אמר לנו: "אשר עשה האלהים את האדם ישר" [קהלת ז, כט]. מכאן למדנו שהאדם נולד ישר ויש לו שאיפה לדברים טובים.
הרב קוק כותב: "כל עניני חובת הלב וטהרתה בזיכוך הנפשות וכל פרטי המדות נמצאים באדם בטבע, שהם כלי-מעשהו לכל עניני החיים, כמו עניני היראה, האהבה, החמדה, הדבקות וכיוצא בזה. שהם נמצאים בנפש האדם ואינו צריך לחדשם מצד עצמם, רק צריך להעלותם שיהיו הולכים אל הדרך הטוב, והוא שיהיו כולם פונים אל השם יתברך שהוא תכלית כל תקוה" [מוסר אביך א, א]. הרב קוק מסביר שהאדם לא צריך לחדש בעצמו כוחות טובים, כיוון שהוא נולד איתם. השאלה היא להיכן הוא ינתבם, לדבקות בה' או לדברים רעים.
על פי דברים אלו ניתן להסביר גם את דברי הרמח"ל אצלנו. החסידות, היראה והאהבה אכן לא נמצאים באדם בפועל , עליו לעמול כדי לקנות אותם. אבל שורשיהם כבר קיימים בנפשו.
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
שם משמואל על הפרשה אש התורה וזיכוך מידת הדין
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"ג)
השיעור מבאר על פי תורת ה"שם משמואל" כיצד ניתן לטהר חלקי רע המושרשים באדם, אם על ידי הארה אלוקית ואם באמצעות "אש התורה" ולימוד בהתלהבות השורפים את הרע במקומו, בדומה להכשרת כלים בליבון. בהמשך מוסבר מדוע נושאי מידת הדין, כיצחק ורבקה, נדרשים לשמירה יתרה מפני כעס ודינים, וכיצד התאמצות יתרה בתפילה פותחת שערי שמיים למעלה מן הטבע.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"א, תרע"ג)
השיעור מבאר את משמעות הקשר שבין עיקר וטפל בעולם, ומסביר כיצד דווקא ההיטפלות אל הקדושה והצדיק מעניקה ערך ושלמות גם לדברים הטפלים, בניגוד לגסות הרוח של עשו שסירב להיכנע ליעקב. בהמשך נבחן ההבדל שבין לידת אברהם ללידת יצחק, ומוסבר מדוע בלידת יצחק, שנולד צדיק בן צדיק בקדושה מלאה, האירה השמחה בכל העולמות הרוחניים והגשמיים כאחד.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
