ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
ואכן "לב יודע מרת נפשו" מה שעליו לתקן, וכמה קשה הדבר בדברים שכבר התרגלנו עליהם ונעשו לנו כהיתר, כפי שמובא בגמ' (יומא דף פו עמוד ב) "דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו. - הותרה לו סלקא דעתך? אלא אימא: נעשית לו כהיתר". יתרה מזאת, בדברים שהתרגלנו עליהם מילדות, עליהם יש לנו דין "תינוק שנשבה", שנחשב לאנוס בדבר, ובאמת זה לא בגלל חסרון ידיעתו את ההלכה אלא בגלל שהתרגל אחרת וכך חונך, כמו שכתב רמב"ם הלכות ממרים פרק ג "אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואע"פ ששמע אח"כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם] כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה". ושמא כולנו יש לנו דין כזה כלפי כמה מן המצוות, ואיני אומר זאת לקולא, לפטור מן העונש, אלא להראות כמה קשה לחזור בתשובה מזה.
לפעמים נדמה לנו שאין לנו בחירה לחזור בתשובה, כך נבראנו וכך אנו מתנהגים, וכך חשב ר"מ כשראה את הקושי של רבו אלישע בר אבויה לחזור בתשובה. שבודאי הוא אינו אשם בכך כיון שכך נברא, ואינו יכול להתגבר על מידותיו. ענה לו "אחר" (חגיגה דף טו עמוד א):
"אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: ברא צדיקים - ברא רשעים, ברא גן עדן - ברא גיהינום. כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהינום, זכה צדיק - נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע - נטל חלקו וחלק חברו בגיהינום".
היינו שהוא ידע את האמת שיש בחירה חופשית לכל אחד אם לזכות לגן עדן או חלילה לגיהינום. וכן מובא שם:
"שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב איוב כ"ח לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז - אמר לו: אלו דברי תורה, שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. - אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה".
אין ספק שר"מ האמין בכוחה של תשובה, אולם כשראה שרבו אינו חוזר בתשובה, התחיל מפקפק בדבר האם יש תקנה לפושעים. וכשראה שרבו מאמין יותר ממנו בכוחה של תשובה השקה לו:
"אמר לו: אף אתה חזור בך! - אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים - חוץ מאחר. תנו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. אמר ליה: אף אתה חזור בך. - אמר ליה: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים - חוץ מאחר".
היינו, שכל הידיעה שהיתה לו לא נגעה אליו, בגלל שלא היה לו את כוחות הנפש לחזור בתשובה. אנו רואים מכל זה כמה קשה להשתנות ולחזור בתשובה.
לעומת זאת, מצאנו שהתורה מתייחסת לתשובה בדרך אחרת נאמר (דברים פרק ל):
"כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא: לא בשמים הוא לאמור מי יעלה לנו השמימה וייקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה: ולא מעבר לים הוא לאמור מי יעבר לנו אל עבר הים וייקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה: כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו:".
לפי הרמב"ן התורה מתכוונת כאן למצות התשובה, וא"כ משמע שהתשובה היא קלה ביותר וקרובה לנו לעשותה.
התשובה לסתירה הזאת בין המציאות הקשה לבין התאוריה הנזכרת בתורה, הוא בהבדל שנוצר בין חיצוניות האדם ופנימיותו, עד כדי יצירת מחיצה של ברזל המפרדת ביניהם. בפנימיות הלב הדבר קרוב ביותר, אלא ששיבוש של תקשורת, מפריעה לגלות את אותה הפנימיות. וזה פשר תחושת הלב כאילו הוא שומע בת קול "חוץ ממני", כמו ששמע אלישע בן אבויה "חוץ מאחר". אולם הסיבה לכך שאלישע שמע כן היתה בגלל שהוא הרגיש עצמו "אחר" מאלוקיו, ולכן שמע "חוץ מאחר".
עלינו קודם לשכנע את עצמנו שאין הדברים כן. נאמר בתורה "על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלו", מובא בספרים שהכוונה היא, לא על שאינו מאמין באלוקים חלילה, אלא על המחשבה שאין אלוקיו בקרבו, בזמן שחטא ונתרחק ממנו. ובהתעוררות זו שאלוקי בקרבי, תהיה התחלת התשובה. ואז בודאי שלא יקבל את הבת קול הנ"ל כפשוטה "חוץ מאחר", אלא כגירוי לתבוע את התשובה, שזהו רצונו הפנימי של אלוקים "לבל יידח ממנו נידח". שמכל הבריאה יצא כבוד שמים כאמור (ישעיהו פרק מג) "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". וכל זמן שמרגיש עצמו כ"אחר" ומתנכר לאלוקים אין לו תשובה.
חז"ל דמו את השב בתשובה למי שבא במחתרת לפני כסא הכבוד, כך אמרו על תשובתו של מנשה (סנהדרין דף קג עמוד א):
"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב דברי הימים ב' ל"ג וישמע אליו ויחתר לו, ויעתר לו מיבעי ליה! - מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין".
נראה שהמחתרת אינה רק כלפי מעלה אלא גם בעומק לבו של מנשה שחש את אלוקיו בקרבו וכך שבר את מחיצת הברזל המפסקת והמעכבת את התשובה.
עניין התשובה מרומז באות ה', (מנחות דף כט עמוד ב):
"ומפני מה נברא העולם הזה בה"י? מפני שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא; ומ"ט תליא כרעיה? דאי הדר בתשובה מעיילי ליה. וליעייל בהך! לא מסתייעא מילתא; כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב: משלי ג' אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן? בא לטהר מסייעין אותו, בא לטמא פותחין לו. ומ"ט אית ליה תאגא? אמר הקב"ה: אם חוזר [בו] אני קושר לו קשר".
כדי לחזור בתשובה, יש להכנס בנקב הצר העליון מעל רגלו של האות ה', והרי זה דומה לבא במחתרת, כי השב צריך לחתור חתירה מיוחדת בתוך לבו כדי לשוב בתשובה.
וכך אפשר להבין את המשל של רבנו יונה על המתאחר בתשובה (שער א):
"ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה על הענין הזה (קהלת רבה ז, לב): משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום! הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך?".
ולכאורה קשה, הרי המלך הכניסו לבית הסוהר, ומדוע הוא כועס עליו שנשאר שם, הרי עשה רצונו של מלך? אלא שאין זה פנימיות רצונו של מלך שישאר בבית הסוהר, אלא שישאף לצאת, ולשם זה עשה לו המלך מחתרת לצאת משם, ורק מי שחודר למסתרי מחשבתו של המלך, בחינת בא במחתרת אליו, מבין שרצונו בתשובתו.
וכך כתב שם רבנו יונה שער א "והתבאר בתורה, כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו, שנאמר (דברים ל, ב): "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך". ואומר בגוף העניין (דברים ל, ו): "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך" - להשיג אהבתו. והנביאים והכתובים דברו תמיד על דבר התשובה, עד כי באו עקרי התשובה כלם מפורשים בדבריהם כאשר יתבאר".
וזה כוחו של השופר לחדור לפנימיות הלב ולעורר את קול הנשמה המבקש את קרבת אלקים, ולכן אמרו בגמ' (ראש השנה דף כו עמוד א) שהשופר נחשב לעבודת פנים (כאילו תקע בקדש הקדשים), "כיון דלזכרון הוא - כבפנים דמי". היינו, שהוא בא במחתרת לפני כסא הכבוד לפני ולפנים, וזה מפני שקולו יוצא ממקום פנימי שבנפש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
