ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הושענא רבה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לכאורה ההנהגה של שמחה יתירה אינה עולה בקנה אחד עם חרדת יום הדין, והתמיהה גדילה עוד יותר על פי מה שנראה במקורות ששורש הדין בהושענא רבה ושורש שמחת בית השואבה אחד מהם.
והנה אם נתור במקורות, ניווכח שמקור יום הדין של הושענא רבה אינו רק במדרש ובזוהר אלא לכאורה זהו פשט המשנה במסכת ראש השנה (פרק א משנה ב), שכן נאמר במשנה: "...בחג נידונים על המים". הר"ן (בדפי הרי"ף; על המשנה שם) שואל מניין ידעו חז"ל שבחג נידונים על המים ומשיב שלמדו זאת מכך שנצטווינו על ניסוך המים בחג הסוכות. אם כן, בכל מהלך חג הסוכות אנו נידונים על המים וחיתום הדין הינו ביום האחרון של סוכות, בהושענא רבה. ורואים מדברי המשנה והר"ן שהדין עצמו גורם למצוות ניסוך המים שלוותה בשמחה גדולה.
יתירה מזו, המשנה קוראת לכל חג בשמו ולגבי חג סוכות מתנסחת "בחג", ומבארים התוס' יום טוב שם שבסוכות הייתה שמחה יתירה משום שמחת בית השואבה, ולכן השמחה שייכת אליו באופן מיוחד, ולכן המאפיין המיוחד של החג כפי שאנו אומרים בתפילה הוא "זמן שמחתנו". ומבאר את המילה "חג" על פי הרד"ק האומר שחג הינו מלשון ריקוד במחול שמסתובבים וחגים במעגל.
ויש לתמוה, אם זהו יום דין לכאורה יש להתנהג בכל סוכות כמו בימי עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים בהם איננו אומרים הלל, כתשובת הקב"ה למלאכים "אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה?!" (ר"ה דף לב), אם כן תמוה ולשמחה מה זו עושה?!
לפני שנתייחס לשאלה זו, נעמוד על משמעות וחשיבות התפילה על הגשמים.
הנה מצאנו שהכהן הגדול, האדם המקודש ביותר בישראל, נכנס ביום הכיפורים המקודש מכל הימים לקודש הקודשים המקודש מכל המקומות, ושם נשא תפילה קצרה ולא האריך כדי לא להבעית את ישראל הממתינים בחוץ. ודאי מחשבה רבה הייתה סביב תפילה זו, מהי הבקשה החשובה מכל בה יש להתמקד בהזדמנות פז זו. והנה במוקד תפילתו אמר הכהן הגדול "שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם, אם שחונה גשומה, ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לעניין הגשם בשעה שהעולם צריך לו. ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר". כלומר, עיקר תפילתו הייתה על הגשמים, על הפרנסה.
כיום התפילה על הגשמים תופסת חשיבות זניחה יחסית בין בקשותינו ולכן מתקשים אנו להבין זאת, אך הסיבה לכך היא כמובן התמורות שחלו המהלך הזמן. היום עיקר הפרנסה של העם אינה מבוססת על חקלאות ועל גשמים, ומעבר לכך, זוכים אנו לשפע של ברכה כלכלית וכמעט ואין יודע רעב מהו. אך בעבר הגשמים היו שאלה של חיים ומוות. בגשם תלויים חיי הכלל וחיי הפרט, ולכן ודאי הייתה זו תפילה מהותית וחשובה.
הואיל והגשם כל כך מהותי והחיים תלויים בו, עולה השאלה מדוע יש יום דין מיוחד לגשמים, הרי לכאורה כבר נידונים אנו על חיינו בראש השנה. שאלה זו נשאלה כבר על ידי הר"ן על משנה זו, והוא משיב שבראש השנה הדין הוא על הפרט ואילו הנאמר במשנה שבפסח נידונים על התבואה, בשבועות על העצרת ובחג על המים זהו דין על הכלל.
הטורי אבן (על הגמרא שם) מתקשה בדברי הר"ן, כיצד ניתן לחלק בין הכלל לפרט, הלא אם כל הפרטים נידונו ונגזר מנת חלקם ממילא נקבע בכך כבר מה יהא מנת חלקו הכולל של הכלל. ומשיב שאולי נגזר על הפרט רק מה יהא אחוז חלקו מהכלל, ואם כן הכמות בפועל תלויה עדיין בדין הכלל. וכן משמע מפשט דברי הר"ן. יש ללמוד מדבריהם על גודל תלותו של הפרט בכלל, עד שאין לו כלל דין עצמאי אלא כל דינו הוא רק יחסו אל הכלל. על כל פנים, למדים אנו מהר"ן שהדין על הגשמים אינו דין עצמאי אלא דין מהותי הקשור לחיינו ויש בכך קשר לדין שבראש השנה, ודברים אלו מתאימים למובא בזוהר שהושענא רבה מהווה חיתום של הדין שהתחיל בראש השנה.
לאחר שעמדנו על גודל משמעות הגשמים מתעצמת תמיהתנו, כיצד בחרה התורה לבטא ימים אלו דווקא בשמחה המופיעה בשיאתה.
כדי לנסות לעמוד על התשובה נתבונן בדיוקו של הגר"א במשנה במסכת סוכה. המשנה אומרת (סוכה ב, ט) ביחס לירידת גשמים בחג הסוכות: "משל, למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו". ומדייק הגר"א (קול אליהו) שלא נאמר שהעבד בא לתת כוס מים לרבו ושפכו בפניו אלא בא למזוג כוס לרבו, ופירוש הדברים הוא, שהעבד בא למזוג מים לתוך היין של רבו, כפי שהיה נהוג בימים שיינה המשובח של ארץ ישראל היה חזק ונזקק למזיגת מים, אולם רבו שפך לו את המים ולא נתן לו למזוג את היין. היין מבטא את הדין והמים את החסד, ולכן שפיכת המים מבטאת את אי רצונו של האדון במיתוק הדין. כך לאחר ימי הדין של ראש השנה ויום הכיפורים הקב"ה נתן לנו למתק את הדין על ידי מצוות הסוכה שהיא ביטוי לאהבתו וחסדו של הקב"ה עימנו. בשעה שיורדים גשמים הוראה היא משמים שאין הקב"ה מאפשר לנו למתק את הדין על ידי מצוות הסוכה.
אם כן, עבודתנו בחג היא להמשיך חסד. ולפי זה נוכל ליישב את תמיהתנו כיצד הדין והשמחה ילכו יחדו. דרך העבודה להמשיך חסד ואהבה היא דווקא על ידי שמחה וביטוי אהבתנו לקב"ה, וכך בניגוד לימי הדין בהם דרך העבודה היא ביראה ובתחנונים, בימי החג אנו דווקא מתעצמים בשמחה גדולה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
