ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
לאה יפה בת נעימה גולסטן
אריה בן נעימה גולסטן
בשנה זו מתגלה צביונה של-האומה בכליל הודה, במקור רוחה האלהי. והארה זו, הבאה אחת לשבע שנים, מושכת אחריה עליות אידיאליות אלהיות הקדמה לשבת הארץ.
הרב זצ"ל מלמד אותנו שבשנה השביעית, שנת השמיטה, מתגלה האופי המיוחד של האומה הישראלית. במקומות רבים בכתביו הרב משתמש בביטויים: "כנסת ישראל" או "נשמת ישראל". ביטויים אלו מציינים את המהות הרוחנית של עם ישראל. כמו שלאדם יש נשמה וגוף כך לאומה יש נשמה וגוף, הנשמה נסתרת והגוף גלוי, הגוף הלאומי הוא העם החי בכל דור ודור. הנשמה הלאומית מתגלה באופנים שונים בכל השנים ובמיוחד בשנה השביעית בה התורה מצווה עלינו לשבות מעבודת האדמה. מידי שבוע בשבת אנו שובתים מכל מלאכה ובכך אנו מגלים את נשמתנו הפרטית, וכך בשנה השביעית השביתה מגלה את מהותנו הלאומית: "אותה הפעולה שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמטה על האומה בכללה. צֹרך מיוחד הוא לאומה זו, שהיצירה האלהית נטועה בקרבה באופן בולט ונצחי, כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלהי שלה בכל מלא זהרו" (שם).
בשנות הגלות עם ישראל לא עסק בגוף הלאומי, הלאומיות התבטאה רק במישור הרוחני בתורה ובתפלה: "ישראל בגולה עזב את דאגתו מכל עניני-חול מצד כללות האומה. שם את עיניו ולבו רק בשמים ממעל. לבו לא הלך עוד להרבות חיל, רכב וסוס, ככל גוי על אדמתו ובכלל לא היה עוד לכלל האומה שום עסק חמרי... התורה נתחבבה עליו מזהב ומפז רב כבימי-נעוריו הטובים. על קדושת האמונה והמצוות יצא להורג בשמחת-לבב..."(שם). העיסוק הרוחני בגלות טיהר את העם מחטאיו שגרמו לגלות. תהליך זה מתרחש עד שהאומה מיטהרת והארץ מוכנה לקלוט מחדש את האומה. הרב רואה את תהליך שיבת העם לארצו המתחיל לקרום עור וגידים באיטיות ובקשיים: "בנפש נדהמה ובברכים כושלות מעֹצר רעה ויגון, של עקת-אויב ושפלות נדודים, ...באו אל הארץ פזורי-גולה, שרידים יחידים, עיניהם הטרוטות, מרוב אפלה של גולה אחר גולה, לא תוכלנה עוד לסבול את כל תֹקף האור הגדול הזרוע בארץ. הקומה עוד לא נזדקפה, הרוח עוד לא נתעודד, הנשמה האלהית עוד לא נגלתה בתעופת עזה. אבל קוים בודדים של אורה פזורים בכל עברים, הקץ-המגולה הולך וקרב, וכל אשר רוח-ד' מפעמו יחוש להיות מהבונים הראשונים הבונים את בנין האומה בארץ-חמדת-עולמים!"(שם).
בנין הארץ מפגיש את העולים החלוצים עם המצוות התלויות בארץ. הרב מתפעל מגילוי חדש זה: "הַהוֹד וְהֶהָדָר וְהַפְּאֵר הַמְיֻחָד שֶׁיֵּשׁ בַּמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, כְּשֶׁהֵן מִתְקַיְּמוֹת עַכְשָׁו בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עַל-יָדֵינוּ, עַל-יְדֵי אוֹתוֹ הַחַיִל הֶחָלוּץ הַהוֹלֵךְ וּבוֹנֶה אֶת אֶרֶץ הָאָבוֹת וּמֵכִין אַחֲרִית וְתִקְוָה יוֹתֵר חֲזָקָה וְיוֹתֵר בְּהִירָה לְדוֹר יָבוֹא, מִתְגַּלֶּה הוּא לָנוּ מִתּוֹךְ עֹז חֶפְצֵנוּ הַפְּנִימִי הַמְפַעֵם בְּקֶרֶב נִשְׁמָתֵנוּ, לְהַעֲמִיד אֶת צִבְיוֹן אֻמָּתֵנוּ עַל אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ בִּמְלֹא תָּאֳרָה" (אורות עמ' נח). עדיין אין אפשרות לקיים את המצוות במילואם כל זמן שרוב ישראל אינם על אדמתם ובית המקדש חרב, אבל השמחה של הקיום החלקי כבר קיימת, הרב מצפה לימים בהם נוכל לקיים מצוות אלו במילואם: "כְּשֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים עַתָּה מִצְוַת תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, גַּם בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לָנוּ כָּל הַיְסוֹדוֹת הַמַּמָּשִׁיִּים שֶׁמִּצְווֹת אֵלּוּ בְּנוּיוֹת עֲלֵיהֶן, "לֹא כּהֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֹא לֵוִי בְּדוּכָנוֹ", הִנֵּה הַחִזָּיוֹן מִתְיַצֵּב לְפָנֵינוּ וְהִנְנוּ מִתְמַלְּאִים רוּחַ שִׁירָה רוֹמֵמָה בִּתְעוּפַת נְשָׁרִים, לְעֻמַּת הָאוֹרָה שֶׁל הַיָּמִים הַמְאֻשָּׁרִים הַמְחַכִּים לְאֻמָּתֵנוּ עַל אַדְמָתֵנוּ הַבְּרוּכָה" (שם).
קיום מצוות השמיטה היה בעבר קשה ובתורה הדברים כתובים במפורש: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית..." (ויקרא כ"ה כ'), ועל אחת כמה וכמה בחזרה לארץ בדורנו. הרב שהעריך והתפעל משיבת ציון נחלץ לתת פתרון הלכתי למציאות זו: "מרוב דלות מצב ישובנו בארץ הכרח הוא אמנם להסתפק על פי רוב בהוראת-שעה, כאשר הוסכם מאז על פי גדולי-הדור, אשר נכנסו לתוך עֹמק מצב הישוב החדש בארצנו הקדושה, ובהרגשה נאמנה חדרו אל ערכו בעתיד, בחושם שלא לבוז ליום-קטנות ולדעת כי מאת ד' היתה זאת, לתת ניר לעמו על אדמת-קדשו ...שגדולה היא חובתנו לישר את מסלתה, לבלי תפגע מכשולים מצד המצות-התלויות-בארץ ככל האפשרי" (הקדמה לשבת הארץ). ההתנגשות בין הדאגה לקיום היישוב המתפתח בארץ ובין קיום מצוות השמיטה הביא את הפוסקים להקל ב"הוראת שעה" ולסמוך על היתר המכירה עם מגבלות מסוימות ועם עידוד חקלאים פרטיים לשבות כהלכה.
למרות הקושי בקיום המצווה כהלכתה שקיים עד ימינו, הארתה הרוחנית עדיין קיימת וכך כותב הרב לרידב"ז: "כל אלה הגדולות והנשגבות, שנאמרו בקדושת השביעית בזמן הזה, לא נאמרו דוקא ע"י הקיום של פרטי המעשים, שהרי בזמן שלא היו ישראל בא"י, ולא נתקיימה מצות שביעית כלל ג"כ חלה קדושה זו. העיקר תלוי הוא בהתפשטות הקדושה, ע"פ מדרגות הזמנים"(אגרת תקנ"ה).
בפרוס עלינו שנת תשע"ה - השנה השביעית נכין את עצמנו לקבל את קדושתה ממרומים ולגלות את גדלותנו הלאומית המיוחדת ומתוך כך נזכה לקיים את המצווה במילואה בגאולה השלמה במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
