ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- יבמות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(ח: שליש תחתון בנקודתיים – ט:)
חלק א - המקור של רבי שלא מייבמים ערווה
"כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ".
א. המקור - [1]
- מיעוטים –
"וּלְקָחָהּ" – ולא ערווה,
"וְיִבְּמָהּ" – ולא צרת ערווה.
קשה – איפה כתוב בפסוק צרה?
- B."וּלְקָחָהּ" – לאסור: רק כשיש לו מבחר, אך אם אחת אסורה – כולן אסורות.
"וְיִבְּמָהּ" – להתיר: רק בייבום, אך בנישואין צרת ערווה מותרת.
ב. יוצא שיש לנו שני מקורות, מה כל אחד עושה עם השני:
רבנן (ג:) – "וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ" (ויקרא יח, יח) – | רבי (ח:) – "וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ". | ||
ורבנן – | רבי – "לצרור" – לר"ש (כח:) שאם היו שתי אחיות נשואות לשני אחים, ומתו שני האחים, האח השלישי לא מייבם/חולץ לאף אחת מהן (הן כמו צרות זו לזו). | רבנן – "ולקחה" – רי"ס בר"ח - | ורבי – "לאישה". |
ורבנן – לומדים את זה מחטאת ע"ז של יחיד, שזה דווקא כשבמזיד חייב כרת. | (ח: 4-) "עליה" – ללמוד גז"ש מאחות אשתו, שבי"ד חייבים קרבן חטאת רק על דבר שבמזיד הוא כרת. | "ויבמה" – גם בעל כורחה. | ורבי - "יבמה יבוא עליה". |
ג. הרחבה - מקור שחטאת זה רק כשבמזיד חייב כרת
A. סוגי קרבנות החטאת
שאר המצוות (ויקרא ד) | ע"ז (במדבר טו) | |
יחיד | כשבה או שעירה (4) | עז בת שנתה (2). אבל – "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְקֹוָק הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ". |
נשיא | שעיר (3) | |
כהן משיח | פר (1) | |
בי"ד (העלם דבר של ציבור) | פר (2) | פר לעולה ושעיר עזים לחטאת (1) |
B. מניין שמביאים רק על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?
שיטת רבי -
שאר המצוות(ויקרא ד) | ע"ז(במדבר טו) | |
יחיד | גז"ש מכהן משיח לנשיא ויחיד (בשלושתם כתוב "מצוות"). | "ואם נפש אחת" (כולל את שלושתם) – ו"ו מוסיף על עניין ראשון, וילמד תחתון מעליון |
נשיא | ||
כהן משיח | "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם" – כמו של ציבור | |
בי"ד | "וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ" – גז"ש מאחות אשתו | גז"ש מציבור בשאר מצוות ויקרא – "וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל" במדבר – "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה" |
שיטת רבנן (ט. בערך שליש)
לדעתם "עליה" תפוס לזה שלא מייבם את אחות אשתו. ממילא לגבי הכרת, הם הולכים במסלול הפוך:
שאר המצוות (ויקרא ד) | ע"ז (במדבר טו) | |
יחיד | "תורה אחת" – מלמד על יחיד בכל התחומים. | "...תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה... וְנִכְרְתָה...". |
נשיא | ||
כהן משיח | ||
בי"ד | גז"ש מציבור בע"ז ויקרא – "וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל" במדבר – "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה" | ו"ו מוסיף על עניין ראשון, וילמד עליון מתחתון |
(ט. מתחת לאמצע)
ורבי – מה ילמד מ"תורה אחת"?
שהיתה הו"א שכפי שעיר שחטאה במזיד בע"ז שונה מיחיד (עיר הנידחת – סיף במקום סקילה וממונם נשרף)
אולי גם בשוגג יהיה שונה, קמ"ל שלא.
(ט. שליש תחתון)
[רב חלקיא מהגרוניא –
מה ההו"א? הרי לא ניתן להמציא קרבן?
- אולי הפוך בקרבן ע"ז של ציבור (שעיר לעולה ופר לחטאת).
- אולי צריך להביא ואין לו תקנה].
חלק ב – אנוסת אביו
המשך יבוא בעז"ה...
[1]בדפים האחרונים ראינו שתי שיטות -
לפי השיטה שגם ערווה עצמה צריכה מקור, אז ההבנה הראשונית מובנת, וההבנה השנייה פחות.
לפי רבא שערווה עצמה לא צריכה מקור, העמדנו בדף ח. את ההבנה הראשונה "ולקחה" – ולא צרה, "ויבמה" – שבנישואין צרת ערווה מותרת.
רבנים בבית המדרש
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
