ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- כתבי הראי"ה קוק
- שבת הארץ
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- התבוננות אמונית
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ממשיך הרב ואומר:
אֶת אוֹתָהּ הַפְּעוּלָה, שֶהַשַּׁבָּת פּוֹעֶלֶת עַל כָּל יָחִיד, פּוֹעֶלֶת הִיא הַשְּׁמִטָּה עַל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ.
במבט חיצוני נראה שהשבת מגבילה. מונעת מהאדם הופעות של עשייה ושל יצירה, ואפילו יצירה של קודש – אי אפשר לכתוב דברי תורה, אי אפשר לצייר ציורים שיש בהם משמעויות רוחניות, אי אפשר לנסוע לירושלים עיר הקודש. אבל באמת המבט צריך להיות הפוך: איסורי שבת באו למנוע מהאדם את ההשתעבדות למלאכה. כל מלאכת יצירה מעשית, אנושית - לא מקובלת בשבת, כי בשבת אדם מתעלה מהמדרגה האנושית שלו ומקבל נשמה יתירה. בשבת הוא נשמתי, לא גשמי. בשבת האדם כאילו מוּצָא מכל המסגרת של החיים המעשיים, שבה כל פעולת יצירה היא פעולה מוגבלת, כיון שהיא גשמית. האדם משתחרר, מתרומם לעולם רוחני ונשמתי.
נחזור שוב על דברי הרב:
אֶת אוֹתָהּ הַפְּעוּלָה, שֶהַשַּׁבָּת פּוֹעֶלֶת עַל כָּל יָחִיד, פּוֹעֶלֶת הִיא הַשְּׁמִטָּה עַל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ. צֹרֶךְ מְיֻחַד הוּא לְאֻמָּה זוֹ, שֶׁהַיְצִירָה הָאֱלֹהִית נְטוּעָה בְּקִרְבָּה בְּאֹפֶן בּוֹלֵט וְנִצְחִי, כִּי מִזְּמַן לִזְמַן יִתְגַּלֶּה בְּתוֹכָהּ הַמָּאוֹר הָאֱלֹהִי שֶׁלָּהּ בְּכָל מְלֹא זָהֳרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יַשְׁבִּיתוּהוּ חַיֵּי־הַחֶבְרָה־שֶׁל־חוֹל עִם הֶעָמָל וְהַדְּאָגָה, הַזַּעַף וְהַתַּחֲרוּת אֲשֶׁר להֵם, לְמַעַן תּוּכַל לְהִתְַגלֹּות בְּקְִרבָּהּ פְִּנימָה טָהֳרַת נִשְׁמַתהּ בִּכְלָלוּתָהּ כְּמוֹ־שֶׁהִיא.
השבת מיועדת בעיקר ליחידים. השבת היא גם כלל־ישראלית כמובן, אבל האומה כאומה צריכה תקופה ארוכה יותר של שחרור ציבורי מהמסגרות המגושמות המגבילות.
וְאִם אוֹתָהּ הָאַבִּירִיּוּת, הַמֻּכְרַחַת לְהִתְלַוּוֹת עִם כָּל סֵדֶר שֶׁל חַיֵּי־צִבּוּר קְבוּעִים, גוֹרֶמֶת לְהַקְּטִין אֶת עֲדִינוּת־הַחַיִּים הַמּוּסָרִית, וְהַנִגּוּד הַמַּתְמִיד שֶׁבֵּין הַשְּׁמִיעָה הָאִידֵיאָלִית לַהַכְרָזָה שֶׁל חֶסֶד וֶאֱמֶת, חֶמְלָה וְרַחֲמִים, לְבֵין הַנְּגִישָׂה וְהַכְּפִיָּה וְלַחַץ הַקְּפָּדָה שֶׁל קִנְיָן וּרְכוּשׁ, הַמֻּכְרָחִים לְהֵרָאוֹת בָּעוֹלָם הַמַּעֲשִׂי, גּוֹרֵם הַרְחָקָה לָאוֹר הָאֱלֹהִי מִתְּכוּנַת הַכָּרָתָהּ הַצִּבּוּרִית שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁהַרְחָקָה זוֹ מְפַעְפַּעַת כְּאֶרֶס גַּם בְּמוּסָרָם שֶׁל הַיְּחִידִים, – הִנֵּה הַפְסָקָת הַסֵדֶר הַחֶבְרָתִי בִּצְדָדִים יְדוּעִים, מִתְּקוּפָה לִתְקוּפָה, מְבִיאָה לְאֻמָּה זוֹ, כְּשֶׁהִיא מְסֻדֶּרֶת, עַל מְכוֹנָהּ, לִידֵי עֲלִיָתָּהּ הָעַצְמִית לִמְרוֹמֵי הַתְּכוּנוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁבַּחַיִּים הַמּוּסָרִיִּים וְהָרוּחָנִיִּים, מִצַּד הַתֹּכֶן הָאֱלֹהִי שֶׁבָּהֵם, הָעוֹמֵד לְמַעֲלָה־לְמַעֲלָה מִכָּל תַּכְסִיס וְסֵדֶר חֶבְרָתִי, וְהוּא מְעַבֵּד וּמַעֲלֶה אֶת הַסְּדָרִים הַחֶבְרָתִיִּים וְנוֹתֵן לָהֵם אֶת שְׁלֵמוּתָם.
את אותו הסבר שהרב הסביר לנו על עניינה של השבת, הוא מסביר כעת, עם מעט יותר הרחבה, על עניינה של השמיטה. הבעלות הפרטית שיש לכל אחד ואחד על החלק שלו, מפרידה, יוצרת תחרות והקפדות. אמנם בשמיטה הקרקע והעצים נשארים בבעלותו של כל אחד ואחד, אבל גידולי הקרקע יוצאים מהפרטיות של האדם ונעשים שייכים לכלל כולו וגם לבעלי החיים.
ושבתה הארץ
וּכְשֵם שֶׁנֶּאֱמַר בְּשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית שַׁבָּת לַד', כָּךְ נֶאֱמַר בַּשְׁבִיעִית שַׁבָּת לַד'. סְגֻלַּת הָאָרֶץ וסְגֻלַּת הָאֻמָּה מַתְאִימוֹת יַחַד. כְּשֶׁם שֶׁהָאֻמָּה הִיא מְיֻחֶדֶת לְהָרוֹמְמוּת הָאֱלֹהִית בְּמַעֲמָקֵי חַיֶּיהָ, כָּך הָאֶָרץ, אֶרֶץ ד', הִיא מַכְשִׁירָה אֶת הָעַם הַיּוֹשֵב עָלֶיהָ בְּנַחֲלַת עוֹלָמִים, הַבָּאָה בִּבְרִית וּבִשְׁבוּעָה בְּבִטְחוֹן נֶצַח יִשְׂרָאֵל, הַמְּיֻסָּד עַל הַטֶּבַע הָאֱלֹהִי הַקָּבוּעַ בְּמַטְבֵּעַ אֶרֶץ־חֶמְדָּה נִפְלָאָה זוֹ, הַמְּזֻוֶּגֶת לְעַם זֶה אֲשֶׁר בָּחָר לוֹ יָהּ לִסְגֻלַּתוֹ.
הרב מדגיש כעת שלא רק שאנחנו לא עושים מלאכות בקרקע בשביעית, אלא גם הארץ שובתת. כשם שנאמר "שַׁבָּת לַה'" (שמות כ, י) בשבת בראשית, והכוונה לא רק שאנחנו שובתים, אלא גם שהיום שובת, כך נאמר על השביעית – "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא כה, ב). לא נאמר לנו רק לשבות באותה שנה מעבודת הארץ, אלא הארץ היא זו ששובתת משום שקיימת בה 'סגולת הארץ', כלשון הרב.
'סגולת הארץ וסגולת האומה מתאימות יחד'. האומה מתאימה לרוממות האלוקית במעמקי חייה, וגם הארץ היא ארץ ה'. ארץ ישראל היא ארץ שיש בה מעלות רוחניות עליונות. היא 'מכשירה את העם היושב עליה' – עם ישראל מתעלה על ידה למדרגה עליונה. 'בנחלת עולמים, הבאה בברית ובשבועה בבטחון נצח ישראל'. הקשר של עם־ישראל וארץ־ישראל הוא על ידי ברית, שבועה והבטחה בכל שלושת המובנים: הקב"ה הבטיח לנו את הארץ, נשבע לתת לנו את הארץ, וכרת ברית איתנו על הארץ – "וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי" (נחמיה ט, ח). 'המיוסד על הטבע האלוהי הקבוע במטבע ארץ־חמדה נפלאה זו'. יש סגולה של טבע אלוקי בארץ, ש'מְזוּוֶגֶת לעם אשר בחר לו י־ה לסגולתו'.
נִשְׁמַת הָאֻמָּה וְהָאָרֶץ יַחְדָּו פּוֹעֲלוֹת אֶת יְסוֹד הֲוָיָתָן, תּוֹבְעוֹת אֶת תַּפְקִידָן, לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל אֶת עֲרִיגַת קְדֻשָּׁתָן, בִּשְׁנַת־שַׁבָּתוֹן. הָעַם פּוֹעֵל בְּכֹחוֹ הַנַּפְשִׁי עַל הָאָרֶץ, זְרוֹעַ ד' מִתְגַלָּה עַל־יְדֵי הַשְׁפַּעֲתוֹ הָרוּחָנִית, וְהָאָרֶץ פּוֹעֶלֶת עַל הָעַם, לְהַכְשִׁיר אֶת תְּכוּנָתוֹ לְפִי חֵפֶץ חַיִּים אֱלֹהִיים שְׁלֵמִים בְּתְַּבְנִיתָם.
הרב מחדש לנו שיש מושג שנקרא 'נשמת הארץ'. גם לארץ יש תוכן עליון ואלוקי, יש לה נשמה. צריך לדעת שלכל דבר בעולם יש משהו אלוקי שמקיים אותו. כמו שהנשמה היא זו שמחייה את האדם, וכשהיא מסתלקת מן האדם - חייו פוסקים, כך זה אצל כל בעלי החיים, וכך יש כוח שמקיים כל דבר ודבר מהצומח, ויש גם כוח קיום המקיים את הדומם. ברגע שהקב"ה יחליט להסיר את השפע מאותו דבר, הוא לא יהיה. יש בזה מדרגות של תוכן נשמתי: יש דברים של חול, שאור הנשמה מצומצם, ויש דברים שהם קודש, בהם אור הנשמה גדול יותר.
בארץ־ישראל יש מהות רוחנית מיוחדת במינה. כמובן שהגילוי של המהות מתגלה על ידי היושבים עליה. נוסף לכך, הוא יכול להתגלות בצומח, ואולי באופן נסתר גם באוויר. כל המציאות של ארץ-ישראל מגלה את הנשמה של הארץ, שהיא נשמה אלוקית. בארץ יש מציאות עליונה אלוקית של קדושה. עם־ישראל לבדו בלי ארץ־ישראל, לא יכול להוציא את כוחותיו מן הכוח אל הפועל, עִם כל המעלה הנשמתית האלוקית המיוחדת שלו. ארץ ישראל יחד עִם קדושתו של עם־ישראל, יכולים להוציא את המעלה הרוחנית הפנימית שלהם מן הכוח אל הפועל. 'נשמת האמה והארץ יחדיו פועלות את יסוד הווייתן, תובעות את תפקידן, להוציא אל הפעל את עריגת קדושתן, בשנת־שבתון'. נשמת הארץ רוצה להתגלות. בשנת השמיטה, שנת שבתון, הארץ והעם יחדיו מוציאים אל הפועל את הכוח האלוקי הטמון בהם. עם־ישראל הוא זה שמגלה בפועל את הכוח הזה, אך הוא יונק את כוחו מהיותו יושב בארץ המיוחדת הזאת, ורק על־ידה הוא יכול לגלות את כוחו.
שמיטה - פיקוח נפש!
שְׁנַת שַׁבָּתוֹן מֻכְרַחַת הִיא לָאֻמָּה וְלָאָרֶץ!
כל המצוות הן הכרחיות, כי האדם צריך להוציא את הכוחות שלו מן הכוח אל הפועל ולהגיע דווקא על ידן אל מדרגתו. כמו שהרב במאמרו על שיר השירים (עולת ראיה ב, עמ' ג-ד, ד"ה שיר השירים) אומר שם שהתפקיד של הסִפְרוּת הוא לגלות את הרגשות העמוקים והעדינים, החוויות והרעיונות הפנימיים שבתוך האדם. לא ייתכן, אומר הרב, שלא יהיה איזה מקום שבו תתגלה אהבת כנסת ישראל לריבונו של עולם. הרי אהבת ישראל לריבונו של עולם היא דבר עצום, מרכזי וחשוב, ואם כן לא יכול להיות שהיא לא תופיע. כולם שואלים מה המשמעות של שיר השירים, אך הרב אומר שלא יכול להיות שלא יהיה שיר השירים! הייתכן שלא יהיה ביטוי לערגה, לקשר, ולאהבה שיש בין עם ישראל ולקב"ה? לדוֹד ולרעיה?
גם כאן הרב מתבטא בביטוי הזה - 'שנת שבתון מוכרחת היא לאומה ולארץ!'. זה פשוט פיקוח נפש, זה הכרחי. אין צורך לשאול בשביל מה השמיטה, או מה זה נותן לנו, אלא להיפך, האם יש איזה דרך לגלות את הסגולה והקדושה של עם ישראל ושל הארץ בלי שנת השבתון? שנת השבתון מוכרחת היא לאומה ולארץ.
'רוח קדושה ואצילות שפוך על פני כל'
שְׁנַת שֶׁקֶט וְשָׁלְוָה, בְּאֵין נוֹגֵשׂ וְרוֹדֶה, "לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַד'" (דברים טו, ב), שְׁנַת שִׁוְיוֹן וּמַרְגֹעַ, הִתְפַּשְּטוּת הַנְּשָׁמָה בְּהַרְחָבָתָהּ אֶל הַישֶֹּׁר הָאֱלֹהִי הַמְּכַלְכֵּל חַיִיּם בְּחֶסֶד, אֵין רְכוּשׁ פְּרָטִי מְסֻיָּם וְלֹא זְכוּת קַפְּדָנִית, וְשָׁלוֹם אֱלֹהִי שׂוֹרֵר עַל כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ. "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה, לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ, וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא כה, ו-ז).
הרב מדבר כאן גם על שמיטת כספים. בשנת השמיטה אנו סומכים על ריבונו של עולם, מפסיקים לעבוד, ונשענים על הקב"ה שהוא מכלכל חיים בחסד. בשמיטה התורה יוצרת שוויון, אין מדרגות - עבדים, אמות, שכירים, גרים, ותושבים (גויים ששומרים שבע מצוות בני נוח ומתגוררים בארץ). השוויון הזה נוגע לא רק לאנשים, אלא גם לבעלי החיים - "וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל".
אֵין חִלּוּל־קֹדֶשׁ שֶׁל קַפְּדָנוּת רְכוּשׁ פְּרָטִי בְּכָל תּוֹצְאוֹת־יְבוּלָהּ שֶׁל שָׁנָה זוֹ.
במסכת שביעית כתוב (ראה ז, א) שיש עלים שצבאים אוכלים, ומשום כך אסור לאדם לקחת את העלים הללו, אפילו בשביל לעשות מהם סל, מכיוון שהם ראויים למאכל חיה. זאת אומרת, שבשנה השביעית בעלי החיים מקבלים זכויות חדשות, כך שצריך להיזהר לא לקלקל אפילו את מה שראוי למאכל בהמה. צריך להשתמש באוכל רק לצורך אכילה.
וְחֶמְדַת־הָעֹשֶׁר, הַמִּתְגָּרָה עַל־יְדֵי הַמִּסְחָר, מִשְׁתַּכַּחַת, '"לְאָכְלָה" (ויקרא כה, ו) – וְלאֹ לִסְחוֹרָה' (עבודה זרה סב, א). עַיִן־טוֹבָה וְהוֹקָרָה נֶאֱמָנָה בָּאָה לְכָל בִּרְכַּת ד' אֲשֶׁר בִּפְרִי־הָאָרֶץ, '"לְאָכְלָה" – וְלֹא לְהֶפְסֵד' (פסחים נב, ב). וְהָאָדָם חוֹזֵר אֶל טִבְעוֹ הָרַעֲנָן, עַד אֲשֶׁר לֹא יִצְטָרֵךְ לִרְפוּאוֹת לַמַחֲלוֹת, שֶׁהֵן בָּאוֹת בְּרֻבָּן עַל־יְדֵי הֲרִיסַת הַמִּשְׁקָל שֶׁל הַחַיִּים, בְּהִתְרַחֲקָם מִטָּהֳרַת הַטֶּבַע הָרוּחָנִי וְהַחָמְרִי. '"לְאָכְלָה" – וְלֹא לִמְלוּגְמָא, וְלֹא לִרְפוּאָה, וְלֹא לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָה אַפִּיקְטֶוְזִין' (סוכה מ, א; רמב"ם הל' שמיטה ויובל, ה, יא). רוּחַ קְדֹֻשָּׁה וַאֲצִילוּת שָׁפוּךְ עַל פְּנֵי כָּל, "שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" (ויקרא כה, ה) - שַׁבָּת לַד'.
צריך לשמור לא לקלקל, להשתמש בהכול, וכך, 'והאדם חוזר אל טבעו הרענן, עד אשר לא יצטרך לרפואות למחלות'. מה המקור לדברי הרב, חז"ל דרשו ממה שכתוב "לְאָכְלָה" - 'ולא למלוגמא', כלומר ולא לרפואה. אדם לא יכול לקחת את גידולי הארץ שיש בהם קדושת שביעית, ולהשתמש לרפואה, אז כנראה שבשנה הזאת לא צריך רפואה. אסור גם לאדם לקחת את פירות הארץ ולהשתמש בהם כדי להקיא, זאת אומרת שאין צורך ברפואה כזו. השנה הזו היא שנה מרוממת, הכול מתעלה, וממילא אין הפסדים, אין מחלות, אין פגעים.
'רוח קדושה ואצילות שפוך על פני כל, "שנת שבתון יהיה לארץ" – שבת לד'!'. מההלכות הפרטיות של שנת השמיטה, לומד הרב את הרוח הכללית של השנה הזאת. שנה של התרוממות מכל צמצומים, מכל מיני מתחים חברתיים ומתחים כלכליים. כולם שווים, כולם יחד, וזה מוכרח להיות כך.
בְּשָׁנָה זוֹ מִתְגַּלֶּה צִבְיוֹנָהּ שֶׁל הָאֻמָּה בִּכְלִיל הוֹדָהּ, בִּמְקוֹר רוּחָהּ הָאֱלֹהִי. וְהֶאָרָה זוֹ, הַבָּאָה אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים, מוֹשֶׁכֶת אַחֲרֶיהָ עֲלִיּוֹת אִידֵיאָלִיּוֹת אֱלֹהִיּוֹת, שֶׁבְּהֶכְשֵׁרָן הָאִטִּי שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הֵן הוֹלְכוֹת וְכוֹבְשׁוֹת לָהֵן מָקוֹם בַּחַיִּים, עַד שֶׁהַשְׁקָפוֹת־הַחַיִּים הַנוֹבְעוֹת מִמֶּנהָ נַעֲשׂוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר קְבוּעוֹת ומְּסֻיָמּוֹת ופּועֲֹלות, עַד בֹּא תְּקוּפָה יוֹתֵר אֲרֻכָּה, יוֹתֵר חֲשׁוּבָה, שֶׁהִיא מַסְפֶּקֶת כְּבָר לְהַעֲלוֹת לֹא אֶת אִישֵׁי־הָאֻמָּה הַיְּחִידִים, וְלֹא רַק אֶת כְּלָלוּתָהּ בַּדּוֹר הָהֹוֶה הַיְחִידִי כִּי־אִם אֶת הַדּוֹרוֹת שֶׁלָהּ.
השביעית בונה בתוכנו מדרגה רוחנית. אנחנו עולים משביעית לשביעית, מיטהרים, מזדככים ומתרוממים, עד שאנחנו מגיעים למצב שיש לנו את היכולת להוציא מן הכוח אל הפועל את הכוח היותר פנימי והיותר עמוק שבתוכנו, שפועל על דורות ולא רק על ההווה, וזה היובל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
