ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- נסיונות, קשיים והתמודדויות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
ביחס לקללות עצמן, בעלות העצמה המאיימת - ישנן התייחסויות קוטביות. פרשנים וגם דרשנים רבים רואים בענייני התוכחה הללו את יסוד המידה של שכר ועונש על מעשינו הרעים, ומכאן יפליגו לאלף מוסר לעם. זאת מחד.
יש שדורכים בדרך הפוכה. כמנסים ל'ברוח' מהנוראות של התוכחה, הם נתלים במאמר הנחמה הידוע מה'זוהר חדש' (בפרשתנו) הממתיק את הקללה הקשה ביותר. על הפסוק הקשה מכל, "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ" אומר הזוה"ק שבו גנוזה נחמה עצומה, הטמונה במלה 'יעלם'. מדקדק הזוהר ואומר, 'יעלה לא כתיב, אלא יעלם, יכבש לון, ויכסי לון' הקב"ה יכבוש ויעלים את העונשים שבפסוק וזוהי נחמה גדולה. ומוסיף הזוהר ואומר שנשבע ה' שלא יאבד את ישראל וזכרם יהיה קיים תמיד, שכתוב, 'כן יעמוד זרעכם ושמכם'.
ואכן, נחמה מתוקה יש בקריאת הדברים המרוממים הללו. אלא שלמרות זאת, במבט רחב, בוגר, יש בכך מימד מסויים של בריחה, בריחה מהברית, עקיפת אי הנוחות שבעמידה חזיתית, בוגרת - מול אמת התורה הנצחית, מול אימת הברית. שהרי, ברית הבחירה אינה מסתיימת רק בפרשות 'בחוקותי' ו'כי תבוא'. היא נמצאת גם בפרשת 'ניצבים', גם ב'וילך' ונאמרת יום יום בפרשת 'והיה אם שמוע'.
לכן, גם בעמדנו מול מאזני השכר והעונש, אל לנו לברוח מה', כי הוא אבינו. כפי שמלמדנו מלכנו דוד הבוטח הגדול בה' - 'שבטך ומשענתך המה ינחמוני', לא רק המשענת. 'א-ל נושא היית להם ונוקם על עלילותם' - ובכך גדולתנו, שה' שם לבו אלינו, לכוון אותנו, להגיב על מעשנו, לגלות אכפתיות, לאהוב - ו"את אשר יאהב ה' - יוכיח"! מפני שאנו בניו, אנו חלק אלוק' ממעל. וככאלה, מפלטנו הבטוח ביותר הוא התשובה אל ה', אל מקור אור נשמותינו.
הגבורה והאומץ הרוחניים לעמוד מול התוכחה והעונש אינם קלים, אך הם נדרשים על מנת לפענח את המסר החבוי במכה. פעמים רבות כשנפלנו כעם, העדפנו לא להפנים את המסר. חשבנו שאם נתאמץ, נקשיח שרירים, נשבור את הקיר בראשנו - נצליח, ורק אל תשובה מעמיקה לא הישרנו מבט.
"רבי הונא בשם רבי אחא 'לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה' אמר דוד לפני הקב"ה אם חסד אתה עושה עמי - אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי - אשירה. בין כך ובין כך 'לה' אזמרה'. ורבנן אמרין 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא' בין כך ובין כך - 'ובשם ה' אקרא'. (ירושלמי סוף מסכת ברכות)
עלינו לאמץ את 'תורת הקבלה' - לקבל מאת ה' את הקשר החי עמנו, שיש והוא מתוק ויש שהוא מריר - כבכל זוגיות, כמתואר בשיר השירים. לעומת קבלה כזו, בפרשת המרגלים, כשנענשנו קשות, לא הפנמנו את העונש על המאיסה בארץ חמדה והעפלנו ההרה בכח, והתוצאה - 'ויכום ויכתום עד החרמה'. כך בספר שופטים, בעת תבוסה מול פלישתים, לא התחזקנו בה' ובקרב אלא הלכנו למצוא סגולות, 'פטנטים' - במקום תיקון. הבאנו את ארון ה' משילה, והארון נשבה. הנביא ירמיה זועק נגד בעלי ה'סגולות': 'אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה, כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם'. הקודש, המקדש, אינם פוליסת ביטוח, תחליף לתיקון פנימי, לתשובה. כי כשאנו נופלים וה' מכה בשבטו, הוא מדבר אלינו. הוא מבקש שנעצור. הוא מצפה שנקשיב, שנפנים, לא שנסתער בעקשות אל ההר. הקשבה לקול ה' הדופק בנפש - 'קול דודי דופק, פתחי לי, אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי', מתחייבת בחודש זה של 'אני לדודי ודודי לי'.
ואחד הדברים הנחוצים ביותר לאדם המבקש הקשבה פנימית - זו השלוה, הנינוחות, השקט הנפשי. שלותו של האדם דהיום דרוסה תחת גלגלי מתח כלכלי, לחץ חברתי והעדר 'זמן איכות' אישי. ה'רודף' הגדול, הטלפון שאיתנו תמיד, בנופש, בחופש, (בבית המדרש...?) בחיק המשפחה, כשאנחנו 'לבד' בנסיעה, ועמו ביפר / פקס / אי מייל וכו' - מרחיקים את האפשרות להרפיה, לשלוה, להקשבה. רבינו הרמח"ל בספר 'מסילת ישרים' מזכיר את ההתבוננות וההתבודדות כ - 20 פעם, ודוד מלכנו אומר 'הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנכִי אֱלקִים' (תהילים מ"ו), הרפיה מהמתח, מהלחץ, מהמרדף - תאפשר האזנה נקייה יותר לדבר ה' המדבר מתוכנו.
נכון איננו נביאים ואף לא בעלי רוח הקודש. לצערנו. עדין. אך בכל תנועה נפשית ישנה אמירה שבכוחנו לפענח, להקשיב לה. פעמים רבות ההרגל, העקשות, המידות הרעות או העבירות מעכירות את צלילות 'המסר' מבפנים, אך יש לדעת שהנפש מדברת, הומיה, מצפה שנפסיק לדהור. רבים ושונים הם ניגוניה של הנפש היהודית פנימה, ואם נקשיב, נעלה משם עם אוצרות גדולים -'וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלקֶיךָ, וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקולו - בקול העולה מהפנים.
נכון שלא קלה היא דרך ההקשבה, ישנם סיבוכים של טעייה, חטטנות מנקרת, זיוף אישי, אך מתוך האמונה ביושרו של האדם כפי שנברא, יקרא אדם אל ה' - והוא יענה. יש לאמץ את 'תורת הקבלה' של הייסורים, את האמונה במסר שלהם, שאינה פוגמת בצורך לתקן את המעוות ולהתפלל על הסרתם מעלינו.
כך, גם אחר התוכחות, גם עם המכות, ומתוך אמונה גדולה ועמוקה אנו קוראים בהפטרה את סוד העלייה מ'שם' - 'תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה... וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
