ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
החיים מתרחשים על פני מקום מסוים ותמיד תחת מימד הזמן בו נמצאים. לא רצוי לעשות מעשים שהמקום לא מאפשר וגם לא כאלה שמתנגשים במימד הזמן - 'לַכּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם'.
כך גם מצוות התורה נידונות בפרמטרים של זמן ומקום. לכן תקיעת שופר בחנוכה אינה מועילה, בניית סוכה בסלון לעריכת ליל הסדר מגוחכת אפילו אם יאכלו אזני המן, ומבולבל מי שחושב ש'בית חיינו' נמצא בניו יורק - שוב מפני חשיבות מימדי הזמן והמקום.
אלא שבתרבות המודרנית, כוחם של הכאן והעכשיו התנפח וסכנתם גם כן. תופעה זו הינה חדשה יחסית. אלפי שנים, עד העת החדשה, חיו הבריות בתחושה עמוקה שהקיים אינו הכל והיש המוחשי אינו אלא חלק ממרחבים אינסופיים. הנפש עשירה בתובנות אינסטנקטיביות כאלו, למשל לגבי הישארותה לאחר המוות, לגבי מערכות צדק של שכר ועונש, לגבי יראת אלוקים, אהבה, חמלה וחסד. והנה, רבות מהתחושות הללו נחמסו מן האדם המודרני, על בסיס הטענה שמה שחשוב זה 'הכאן והעכשיו'.
מכאן צומחת המחשבה שההיסטוריה אינה חשובה, הצדק היהודי ואי הצדק כלפי היהודי לא רלוונטיים, עושר התרבות האלקית שלנו הוא כבר 'פאסה' וכהנה וכהנה אמירות. לעיתים קרובות ניתן לשמוע בערוצי התקשורת נוסח מעין: 'בא נעזוב את השאלה מי היה כאן קודם בארץ', או: 'לא חשוב כרגע מי צודק, השאלה היא מה עושים עכשיו', ואלו מעט דוגמאות שמשמען הוא הינתקות מכל מה שאינו 'כאן ועכשיו'. האמירות הפוסט מודרניות הללו מותירות את האדם ריק מעומק, כיון שעם כל החשיבות של מימדים אלו, קיים מימד נוסף - מימד הנצח.
פרשת ניצבים, כסמל למימד משמעותי זה בתורה כולה, מעתיקה את האדם מלהיות כבול רק לַכאן ולַעכשיו - אל מעבר להם, אל הנצחי.
הנצח והברית
הפסוק בפרשתנו, 'וְלא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנכִי כּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזּאת וְאֶת הָאָלָה הַזּאת, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פּה עִמָּנוּ עמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אלוקינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פּה עִמָּנוּ הַיּוֹם' - מבטא ברורות עמדה שמשמעה, העומדים 'כאן ועכשיו' אינם אלא מעטים המייצגים את כל אלו שמעבר לכך. הברית עם ישראל נכרתת גם עם כל אלו שאינם כאן, שאינם עכשיו, שהיו ושעוד יהיו.
תחושת הברית הזו ליוותה בגלות כל יהודי, כל עיירה וכל קהילה. במקומות אחדים הדברים קרו באופן יותר מוצלח ובאחרים פחות, אבל באופן עקרוני, כל סתם יהודי ידע שיוכל להיעזר על ידי כל יהודי אחר, גם מחוץ למקומו.
את הלכידות הזו נקבה המסכת הרעיונית שליוותה את התנועה הרפורמית מראשיתה. ההזדהות עם 'העולם' ועם המודרנה והעדפת הגוי אם הוא רק משכיל, הפרו את ההעדפה הטבעית, את קדושת הברית הפנימית שבין היהודים. מאז, הלכו הדברים והסתבכו גם בקהילות שלומי אמוני ישראל. התשתית של המחשבה החילונית הנושאת את דגלי האוניברסאליזם והליברליזם מתנקשת בשתי אמות יסוד יהודיות - 'כל ישראל חברים', שלכן הברית בינינו קודמת לכל חברה אחרת, ועול מלכות שמים, שרק דרכה ניתן לבחון כל פן של פתיחות לתרבות העולם.
דוקא יהודי כמו ראש הממשלה הראשון, הגם שהיה רחוק מהתנהגות יהדותית, עדין היה 'טבול' בתובנות הבסיסיות של יהודי, ומכאן גזר שארץ ישראל אינה נושא לויתורים כי היא שייכת גם למי שאינו עמנו היום אלא גם לאלו שהיו ולאלו שיהיו. כך הוא גם הודיע ש'לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה שיעשו היהודים', ולכן גם הדביק לארגון האו"ם את החרוז 'אום שמום'. מנהיגים שבאו אחריו כבר 'התייבשו' מתובנות יסוד אלו, והם מצדיעים במורא לכל אמירה גויית, גם כשהיא מנוגדת לאינטרס היהודי.
התשובה אל אהבת ישראל
'האינטרס היהודי', זהו אותו דבק בלתי כתוב שאיבדנו עם האוניברסאליות והליברליות החילוניים. אכן, משימת הדור היא לשלב ערכים אלו כמה שניתן, אך לשלב, לא להחליף את שלנו, את אהבת יהודי ליהודי.
ככל שחולפות השנים ומתחלפות עלינו תוכניות נסיגה וכפירה בארצנו - שוב ושוב מתברר שהחומר המטשטש הזה של איבוד הערבות היהודית מדרדר אותנו מדחי אל דחי ופתרונות של ממש אין.
המחשבות על הפקרת חבלי מולדת - כי מיישבים אותם כאלו הדבקים בגאוה יהודית ובאמונה, הטירוף שבחלוקת נשק למי שמצהירים השכם והערב שהם הולכים להשתמש בו נגד אחים יהודים, התוכניות המסוממות על ידי דמיונות מנותקים שבעקירת יהודים ישתנו הערבים - כל אלו הינם תולדות של מחלת נפש ייחודית - אבדן הסולידאריות היהודית, הערבות ההדדית, הברית בינינו לבין עצמנו ובין כולנו לבין אבינו שבשמים.
הולך ומתברר, שללא תשובה עמוקה של כל הציבוריות היהודית אל האהבה היהודית לא ניחלץ מצרותינו החינוכיות, הבטחוניות, הכלכליות והרוחניות, כל עוד דוקטרינת הכאן והעכשיו תוליד אצל יהודים 'פיתרונות' קסם למיניהם לשיפור 'המצב' - על חשבון יהודים אחרים.
לכן, כאן ועכשיו היינו, פה בארץ וכיום הזה - ערב השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, יצהירו מנהיגינו, יצהירו אנשי שלום ונצהיר כולנו כלפי פנים וכלפי עולם: כל דרך שבה נפתור את בעיותינו לא תבוא על חשבון כל הדורות היהודיים כולם 'אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פּה עִמָּנוּ עמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אלוקינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פּה עִמָּנוּ הַיּוֹם', ולא גם לאחד נגרום איזה נזק או משבר ולא לחזון הגדול מכל של שיבת העם שלנו לארץ שלו. כי אם איננו מאוחדים, איננו מיוחדים, ואם כך חלילה נפגמנו כיהודים.
התשובה אל הערבות היהודית, בין ימין ושמאל, בין ציוני לחרדי, בין בני העדות השונות היא הקודמת והיא המבססת כל מיני תשובה אחרים, ועל ידי כך תתקבלנה תפילותינו: 'זכרנו לחיים - מלך חפץ בחיים'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
