ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות דעות
- רמב"ם יומי – הלכות דעות – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק רְבִיעִיבריאות הגוף | הקדמה: בפרק זה מביא הרמב"ם את חזית הידע הרפואי בימיו (לפני כ-850 שנה) שנועד לשמירת הגוף, כמצוה של חיים בדרכי ה'. באופן כללי, הכללים שמביא הרמב"ם מתאימים לאדם שחי על פי התזונה הטבעית המתאימה לאדם. כיום, אנו חיים בעולם מזוהם הרבה יותר, התזונה שלנו שונה מהותית ומכילה מאות ואלפי חומרים מלאכותיים שלא היו קיימים בעבר, אנחנו אוכלים מזון מעובד ומשומר, נושמים אוויר מזוהם, לא שוהים די הצורך באוויר הצח תחת כיפת השמים ולא מפעילים את גופנו כבעבר. על אף זאת, רוב הלכות שמירת הבריאות שמביא הרמב"ם נכונות גם לימינו (ראה להלן כ). חלק מן התפיסות בהלכות אלו נחקרו ויש להן תימוכין מדעי, ורק בהלכות מעטות התפיסה הרפואית בימינו שונה מתפיסת הרמב"ם. בביאור הקצר שנביא להלן נתייחס גם לתקפותן של כמה מן ההלכות שבפרק זה מבחינת הרפואה המודרנית. מכל מקום, כיום ראוי שכל מי שמבקש ללכת בדרכי הבריאות ייוועץ ברופא הבקי הן בשיטות הטיפול המודרניות הן בתזונה ושיטות טיפול טבעיות, כיוון שהנהגת הרפואה אינה חוק לכל, אלא אישית ומותאמת לכל אדם כפי מזגו ומצבו הבריאותי (מו"נ ג,לד). |
פתיחה | |
א1 הוֹאִיל וַהֲוָיַת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם מִדַּרְכֵי יי הוּא, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין אוֹ יֵדַע וְהוּא חוֹלֶה - צָרִיךְ אָדָם לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְּאַבְּדִין אֶת הַגּוּף, וּלְהַנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמַּבְרִין הַמַּחֲלִימִין, וְאֵלּוּ הֵן: | א1 הַמַּבְרִין הַמַּחֲלִימִין - המבריאים את הגוף, מחזקים אותו ומרפאים אותו. |
אכילה והתעמלות | |
א2 לְעוֹלָם לֹא יֹאכַל אָדָם אֶלָּא כְּשֶׁהוּא רָעֵב, וְלֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא צָמֵא. וְאַל יַשְׁהֶה נְקָבָיו אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁתִּין אוֹ לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו - יַעֲמֹד מִיָּד. | א2 אֶלָּא כְּשֶׁהוּא רָעֵב - כשהקיבה ריקה, עיכול המזון יעיל יותר. וְלֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא צָמֵא - במצב הטבעי והמתוקן, כשהאדם אוכל אך ורק את המזון המתאים לו והבריא עבורו, כלל זה תקף. אך בימינו, כשרוב בני אדם אוכלים מזון עשיר במלח או בסוכר וממתיקים למיניהם, כמות רבה של מזון מן החי וכיוצא בזה, כמות המים שצריך האדם לשתות גדולה לא פעם מזו המתבקשת מן התחושה הטבעית, שהתנוונה עקב אכילה של מזון לא מתאים. על כן, רוב בני אדם בימינו צריכים לשתות גם אם אינם צמאים. והבחינה האמינה ביותר לכמות השתייה הראויה היא שתן בתדירות סבירה ובצבע בהיר יחסית. ולעולם כמות הנוזלים הדרושה לאדם משתנה בהתאם לפעילותו ותזונתו. יַשְׁהֶה - יתאפק. נְקָבָיו - לשון נקייה לעשיית צרכים. לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו - לשון נקייה לצרכים גדולים, כיוון שמי שנפנה לעשות את צרכיו מכסה (=מסך) את רגליו בבגדו. יַעֲמֹד מִיָּד - יתפנה מיד ויסלק את הפסולת מגופו. "וכל המשהה נקביו, הרי זה בכלל משקץ נפשו [ממאיס עצמו], יתר על חולאים רעים שיביא על עצמו ויתחייב בנפשו. אלא ראוי לו להרגיל עצמו בעתים מזומנים [בזמנים קבועים], כדי שלא יתרחק בפני בני אדם [כי בעבר היה בית הכיסא מחוץ ליישוב, ואפשר שכוונתו לומר שיתרחק מן הסובבים אותו בגלל הריח הלא נעים העולה ממנו (ק')], ולא ישקץ נפשו" (מאכלות אסורות יז,לא. להלן ה,ו; וראה גם נזקי ממון ה,ג7). |
ב1 לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא כְּרֵסוֹ, אֶלָּא יִפְחֹת כְּמוֹ רְבִיעַ מִשָּׂבְעָתוֹ. וְלֹא יִשְׁתֶּה מַיִם בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, אֶלָּא מְעַט וּמָזוּג בַּיַּיִן, וּכְשֶׁיַּתְחִיל הַמָּזוֹן לְהִתְאַכֵּל בְּמֵעָיו, שׁוֹתֶה מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת, וְלֹא יַרְבֶּה לִשְׁתּוֹת מַיִם וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּתְאַכֵּל הַמָּזוֹן. וְלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה, שֶׁמָּא יִהְיֶה צָרִיךְ לִנְקָבָיו. | ב1 רְבִיעַ - רבע. וְלֹא יִשְׁתֶּה מַיִם בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן אֶלָּא מְעַט - כדי להרטיב את מזונו, שיבלע אותו בקלות. שתיית מים תוך כדי אכילה מחלישה את יכולת העיכול, כיוון שהיא מדללת את מיצי הקיבה, ועיכול המזון וניצולו אינם יעילים. וּמָזוּג בַּיַּיִן - מהול ביין, מפני שהיין מסייע לפירוק המזון. לְהִתְאַכֵּל - להתעכל. |
ב2 לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ קֹדֶם אֲכִילָה עַד שֶׁיַּתְחִיל גּוּפוֹ לָחֹם, אוֹ יַעֲשֶׂה מְלָאכָה אוֹ יִתְיַגֵּעַ בְּיֶגַע אַחֵר. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: יְעַנֶּה גּוּפוֹ, וְיִיגַע בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר עַד שֶׁיַּתְחִיל גּוּפוֹ לָחֹם, וְיִשְׁקֹט מְעַט עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב נַפְשׁוֹ, וְאוֹכֵל. וְאִם רָחַץ בְּחַמִּין אַחַר שֶׁיָּגַע - הֲרֵי זֶה טוֹב, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹהֶה מְעַט וְאוֹכֵל. | ב2 וְיִשְׁקֹט מְעַט עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב נַפְשׁוֹ וְאוֹכֵל - כדי שיופנו משאבי גופו לעיכול המזון. |
ג לְעוֹלָם כְּשֶׁיֹּאכַל אָדָם יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ אוֹ יַטֶּה עַל שְׂמֹאל, וְלֹא יְהַלֵּךְ וְלֹא יִרְכַּב וְלֹא יִיגַע וְלֹא יְזַעְזֵעַ גּוּפוֹ וְלֹא יְטַיֵּל עַד שֶׁיִּתְאַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו. וְכָל הַמְּטַיֵּל אַחַר אֲכִילָתוֹ אוֹ שֶׁיָּגַע - הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל עַצְמוֹ חֳלָאִים רָעִים וְקָשִׁים. | ג יַטֶּה עַל שְׂמֹאל - הקיבה בצד שמאל, ויש בשכיבה על צד שמאל כדי להקל על פינוי מזון מהקיבה והקלה למי שסובל מצרבת. |
שינה | |
ד הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה - אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת. דַּי לוֹ לָאָדָם לִישֹׁן שְׁלִישָׁן, שֶׁהוּא שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת; וְיִהְיוּ בְּסוֹף הַלַּיְלָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִתְּחִלַּת שְׁנָתוֹ עַד שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת, וְנִמְצָא עוֹמֵד מִמִּטָּתוֹ קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ. | ד דַּי לוֹ לָאָדָם - בוגר. מבחינה בריאותית, זהו הגבול העליון. ומבחינת לימוד התורה, אם האדם רוצה לזכות בכתרה של תורה, ימעט בשינה, מפני ש"אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה" (תלמוד תורה ג,יג). קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ - ויוכל לקרוא את קריאת שמע ולהתפלל תפילת שחרית בזמנה, עם הנץ החמה (קריית שמע,יא; תפילה ג,א). |
ה לֹא יִישַׁן אָדָם לֹא עַל פָּנָיו וְלֹא עַל עָרְפּוֹ אֶלָּא עַל צִדּוֹ: בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה עַל צַד שְׂמֹאל, וּבְסוֹף הַלַּיְלָה עַל צַד יָמִין. וְלֹא יִישַׁן סָמוּךְ לָאֲכִילָה, אֶלָּא יַמְתִּין אַחַר אֲכִילָה כְּמוֹ שָׁלשׁ שָׁעוֹת אוֹ אַרְבַּע שָׁעוֹת. וְלֹא יִישַׁן בַּיּוֹם. | ה לֹא יִישַׁן אָדָם... אֶלָּא עַל צִדּוֹ - שהשינה על הצד מקלה את העומס על עמוד השדרה. ועוד, כדי שלא יבוא לידי קישוי האבר בשינה (איסורי ביאה כא,יט). וּבְסוֹף הַלַּיְלָה עַל צַד יָמִין - בסוף הלילה, כשהקיבה כבר התרוקנה, אין מניעה לשכב על צד ימין. וְלֹא יִישַׁן סָמוּךְ לָאֲכִילָה - מפני שאז הגוף משקיע אנרגיה בעיכול המזון ולא בפעילויות החשובות האמורות להתרחש בזמן השינה. וְלֹא יִישַׁן בַּיּוֹם - מפני שהיום נועד לעבודה ולא לבטלה, אלא אם כן האדם חלש או חולה. |
מאכלים | |
יב הַדְּבַשׁ וְהַיַּיִן - רַע לַקְּטַנִּים וְיָפֶה לַזְּקֵנִים, וְכָל שֶׁכֵּן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְצָרִיךְ אָדָם לֶאֱכֹל בִּימוֹת הַחַמָּה שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי מַה שֶּׁהוּא אוֹכֵל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. | יב וְהַיַּיִן - בכמות שאינה משכרת, ורק בזמן האוכל (להלן ה,ג). היין מסייע למבוגרים להרחיב את העורקים הכליליים של הלב, וגם יש בו נוגדי חמצון המונעים נזק לכלי הדם. רַע לַקְּטַנִּים וְיָפֶה לַזְּקֵנִים - מזיק לילדים ומועיל למבוגרים. הרופאים ממליצים בימינו שלא לתת דבש לתינוקות מתחת לגיל שנה וחצי, מפני שמערכת העיכול שלהם אינה מסוגלת להמית חיידקים המצויים בדבש, העשוי לגרום במקרים נדירים להרעלה ואף למוות. |
מניעת חולאים | |
יג1 לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם שֶׁיִּהְיוּ מֵעָיו רָפִין כָּל יָמָיו, וְיִהְיֶה קָרוֹב לְשִׁלְשׁוּל מְעַט. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בָּרְפוּאָה: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְאִי נִמְנָע אוֹ יֵצֵא בְּקֹשִׁי - חֳלָאִים רָעִים בָּאִים. | יג1 רָפִין - רכים, ולא קשים ועצורים היוצאים בקושי רב. רְאִי - רעי, צואה. חֳלָאִים רָעִים בָּאִים - שהרי הגוף מבקש להפריש אותם ואינו יכול. |
יד וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ בִּבְרִיאוּת הַגּוּף: כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מִתְעַמֵּל וְיָגֵעַ הַרְבֵּה, וְאֵינוֹ שָׂבֵעַ, וּמֵעָיו רָפִין - אֵין חֹלִי בָּא עָלָיו, וְכֹחוֹ מִתְחַזֵּק, וַאֲפִלּוּ אָכַל מַאֲכָלוֹת הָרָעִים. טו1 וְכָל מִי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח וְאֵינוֹ מִתְעַמֵּל, אוֹ מִי שֶׁמַּשְׁהֶה נְקָבָיו, אוֹ מִי שֶׁמֵּעָיו קָשִׁין - אֲפִלּוּ אָכַל מַאֲכָלוֹת טוֹבִים וְשָׁמַר עַצְמוֹ עַל פִּי הָרְפוּאָה, כָּל יָמָיו יִהְיוּ מַכְאוֹבִים, וְכֹחוֹ תָּשֵׁשׁ. וַאֲכִילָה גַּסָּה לְגוּף כָּל אָדָם כְּמוֹ סַם הַמָּוֶת, וְהִיא עִקָּר לְכָל חֳלָאִים. | יד וְאֵינוֹ שָׂבֵעַ - ראה לעיל ב1. טו1 שֶׁמֵּעָיו קָשִׁין - שיש לו עצירות. אֲכִילָה גַּסָּה - יותר ממה שצריך. |
אחרית טובה | |
כ כָּל הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְרָכִים אֵלּוּ שֶׁהוֹרִינוּ - אֲנִי עָרֵב לוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי חֹלִי כָּל יָמָיו, עַד שֶׁיַּזְקִין הַרְבֵּה וְיָמוּת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְרוֹפֵא, וְשֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם וְעוֹמֵד עַל בֻּרְיוֹ כָּל יָמָיו, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה גּוּפוֹ רַע מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, אוֹ אִם הָיָה רָגִיל בְּמִנְהָג מִן הַמִּנְהָגוֹת הָרָעִים מִתְּחִלַּת מוֹלַדְתּוֹ, אוֹ אִם תָּבוֹא מַכַּת דֶּבֶר אוֹ מַכַּת בַּצֹּרֶת לָעוֹלָם. | כ שֶׁהוֹרִינוּ - כך הרמב"ם מורה לנקד מילה זו (שו"ת קס). מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ - בריאתו, כלומר שנולד בעל מום. מִתְּחִלַּת מוֹלַדְתּוֹ - מגיל קטן. דֶּבֶר - מגפת מוות (תעניות ב,ג). בַּצֹּרֶת - עצירת גשמים המונעת את גדילת הצמחים, ומתוך כך בא רעב לעולם. |
כא וְכָל הַמִּנְהָגוֹת הַטּוֹבִים הָאֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ - אֵין רָאוּי לִנְהֹג בָּהֶם אֶלָּא הַבָּרִיא; אֲבָל הַחוֹלֶה אוֹ מִי שֶׁאֶחָד מֵאֵבָרָיו חוֹלֶה, אוֹ מִי שֶׁנָּהַג מִנְהָג רַע שָׁנִים רַבּוֹת - יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם דְּרָכִים אֲחֵרִים וּמִנְהָגוֹת כְּפִי חָלְיוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִפְרֵי הָרְפוּאוֹת. וְשִׁנּוּי וֶסֶת - תְּחִלַּת חֹלִי. | כא כְּפִי חָלְיוֹ - שהרי הרפואה צריכה להיות מותאמת לכל אדם באופן אישי, בניגוד לחוק ולמשפט, שהם מותאים לכל (מו"נ ג,לד). וְשִׁנּוּי וֶסֶת - שינוי הֶרְגֵל, כגון אכילת מאכלים חדשים או סדר יום חדש, "ואפילו נשתנה ההרגל ליותר טוב" (פה"מ כתובות יג,י). |
תנאי מגורים בעיר | |
כג כָּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים הָאֵלּוּ - אֵין תַּלְמִיד חֲכָמִים רַשַּׁאי לָדוּר בְּתוֹכָהּ, וְאֵלּוּ הֵן: רוֹפֵא, וְאֻמָּן, וּבֵית הַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכִּסֵּא, וּמַיִם מְצוּיִין כְּמוֹ נָהָר אוֹ מַעְיָן, וּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, וְלַבְלָר, וְגַבָּאֵי צְדָקָה, וּבֵית דִּין מַכִּין וְחוֹבְשִׁין. | כג הלכה זו עוסקת בבריאות הציבור, אם גופנית אם נפשית או חברתית. תַּלְמִיד חֲכָמִים - כן הוא הצירוף בכל מקום בחיבורי הרמב"ם, והוא מצוי בכתבי יד של ספרות חז"ל, והדגש בו הוא על החכמים שלמד מהם ועל מסורת התורה; ואילו הצירוף "תלמיד חכם" שבדפוסים הוא תוצאה של הבנה משובשת של הצירוף המקורי, המדגישה דווקא את חכמת התלמיד. ההקפדה אינה רק על תלמיד חכמים אלא על כל אדם. והקפידו חכמים יותר על תלמיד חכמים, כדי שלא יאבד את זמנו לטרוח באלה (רד"ע). אֻמָּן - אומן המקיז דם (רש"י סנהדרין יז,ב). וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת - "שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם שלתינוקות [ילדים קטנים] שלבית רבן" (תלמוד תורה ב,א). לַבְלָר - סופר הכותב שטרי מכירה, כתובות, גטין, ספרי תורה ומזוזות וכיוצא בזה. מַכִּין - שיש לו סמכות להעניש פושעים במלקות. חוֹבְשִׁין - אוסרים בבית הסוהר. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות דעות – מפעל משנה תורה (7)
מפעל משנה תורה
3 - הלכות דעות ג'
4 - הלכות דעות ד'
5 - הלכות דעות ה'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ח'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
