ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
נתנאל ורחל בן חיים
מצד אחד נשמע שהגאולה באה בהפתעה על בני ישראל, עד כדי כך שהם לא הספיקו להתכונן לקראתה כראוי, כמו שכתוב 1 :
"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים: וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם: ...וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם".
ומצד שני כתוב שהיה מועד קבוע מראש לסוף הגלות, ובדיוק כשהגיע הזמן הגיעה הגאולה, כמו שכתוב 2 :
"וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
אם כן, הרי שבני ישראל ידעו מראש שעומד להגיע מועד הגאולה, ומדוע לא יכלו להתכונן לקראתה כראוי, להכין לעצמם צידה לדרך ולאפות להם לחם?
כדי להבין זאת, נספר סיפור:
פעם בא הרבי מרוז'ין לבית הכנסת בהשכמה. והנה הוא רואה שיש שני סוגים של התנהגות אצל החסידים שם. קבוצה אחת היו עומדים בחוץ, מדברים ביניהם ומעבירים את הזמן עד שיגיע זמן התפילה. קבוצה שניה היו בתוך בית הכנסת, מתעטפים בטלית, מניחים תפילין בשלווה ובנחת, ואם נותר להם עוד זמן היו קוראים תהילים.
והנה הגיע זמן התפילה, והשמש היכה על התיבה לסמן שמתחילים להתפלל.
האנשים שבפנים התחילו את תפילתם בנחת ובכוונה, ובינתיים רצו פנימה האנשים שבחוץ ובמהירות חטפו והתעטפו בטלית והניחו תפילין במהירות, והייתה תפילתם קטופה וחטופה כדי להספיק, ובקושי שמעו את הקדיש הראשון.
כשראה הרבי מרוז'ין שהמחזה חוזר על עצמו מדי יום ביומו, חיכה לסוף התפילה ועלה על הבימה, וכך אמר לחסידיו:
מעשה בשני אחים טובים שהיו חיים בשלום ושלווה, והנה יום אחד קרה שבא השטן והפריע ביניהם וגרם שהסתכסכו זה עם זה מאיזו סיבה, וגם אחרי שכמה אנשים ניסו להשלים ביניהם - לא הועיל הדבר, והמשיכה המריבה.
לאחר זמן מצא אחד האחים שידוך ראוי לבתו ורצה להזמין את אחיו, כי לא נאה שהוא יחתן את בתו ואחיו לא יהיה שם ויעורר בזה עוד כעס ומדנים, וגם אנשים יתמהו על כך שהאח לא מגיע. שלח לו הזמנה, והאח לא ענה. החליט האח לוותר על כבודו, והלך אליו בעצמו להזמין אותו. ענה האח ואמר "נראה". הבין האח מצורת פניו שאינו רוצה לבוא. שלח אליו שליחים, ואמר האח שלא יבוא. אפילו אחרי ששלח אליו את רב העיר האח התחמק מלהיענות לבקשה.
שלושה ימים לפני החתונה, כשהזמין את התזמורת, ראה הכנר של התזמורת שהוא טרוד, ואמר לו: "אני רואה שמשהו מעיק עליך. ספר נא לי, כמו שכתוב 3 "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה". סיפר לו את כל הסיפור על יחסיו עם אחיו וצערו על כך שאחיו אינו רוצה לבוא לחתונה. אמר לו הכנר: "אל תדאג, אני אביא אותו". הלך הכנר לאח וסיפר לו שהזדמן לעיר מרחוק והוא מחפש מקום ללון. הסכים אותו האח לאכסן אותו בביתו. בערב החתונה הוציא הכנר את כינורו והתחיל לנגן ניגונים נפלאים בכינור, והאח שמע וליבו הלך אחרי המנגינות. לפתע הפסיק הכנר מנגינתו ואמר: "אני מתנצל, אך עלי ללכת עכשיו". הלך האח אחריו כשהוא לבוש בפיג'מה וביקשו שינגן לו עוד, וכך המשיך לרדוף אחריו, עד שהגיע לחתונה. והנה רואה האח את אחיו ואומר לו "ברוך הבא! שמח אני כל כך שבאת, אך מדוע לא יכלת להתכונן ולבוא בבגדי שבת, ובאת בפיג'מה?".
"כך גם אתם", סיים הרבי מרוז'ין. יש מי שמתכונן לתפילה, והוא דומה למי שהגיע לחתונה מסופר ולבוש כראוי, ויש מי שנכנס ברגע האחרון והוא דומה למי שנכנס לחתונה בפיג'מה.
כך גם כאן, בני ישראל ידעו אומנם שבא קץ הגלות והיו צריכים להתכונן כראוי ולצאת בצורה מסודרת, אך לא זכו ויצאו ברגע האחרון ולא הספיקו להכין אפילו לחם.
מצד אחד כתוב 4 : "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", כלומר: עם ישראל יצאו מרצונם ומעצמם, ומצד שני, כמה פסוקים אחרי כך כתוב 5 : "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", כלומר: עם ישראל הוצאו בעל כורחם.
מסביר רבי יחזקאל 6 שהיו שני סוגי אנשים. כת אחת יצאה מארץ מצרים לבד, והייתה כת שניה שה' הוציאם בכוח, ולכן פסוק אחד אומר שיצאו מעצמם, ובפסוק השני כתוב שה' הוציא.
מי היו האנשים שלא רצו לצאת?
היו אנשים מבני ישאל שהיו להם אוהבים מצריים שהכניסו אותם לביתם והגנו עליהם ודאגו לכל מחסורם, והיה ליהודים אלו עושר וכבוד והם לא רצו לצאת ממצרים. אנשים אלה היו אומרים: "טוב לנו, למה לנו ללכת לארץ חרבה?" והעדיפו לשבת על סיר הבשר 7 .
בספר שבעים פנים לתורה 8 מסופר על רבי נחום מטשרנוביל שפעם אחת נקלע לפונדק דרכים ונשאר ללון שם. בחצות הלילה ירד ממשכבו וערך תיקון חצות בבכיה, דבר שעורר את שנתם של בעל הבית ורעייתו שישנו בחדר השני. בעל הבית היה יהודי כפרי פשוט שלא ידע כמעט כלום מהיהדות. הלך בעל הבית ושאל את רבי נחום מדוע הוא בוכה. רבי נחום התחיל להסביר שהוא מקונן על החורבן והגלות, והסביר כיצד בארץ ישראל היו מלכי בית דוד, והיום אנו בגלות, מפחדים מהקוזקים ושאר הגויים.
הלך היהודי הכפרי לאשתו, סיפר לה את הדברים ושאל אם היא רוצה לעלות לארץ ישראל. אמרה לו אשתו: "ומה יהיה עם החווה, עם העיזים והתרנגולים? נעזוב אותם ונלך לארץ ישראל שאין לנו שם כלום ונצטרך לטרוח למצוא לעצמנו פרנסה?!". אמר לה האיש: "הרי הרבי אמר שכאן בגלות הקוזקים יכולים בכל רגע להתנפל עלינו ולקחת את כל העיזים והתרנגולים, ובארץ ישראל אין קוזקים!". אמרה האשה: "אם כך, תגיד לרבי שיקח את הקוזקים לארץ ישראל וישאיר אותנו פה בנחת".
יש אנשים שלא מבינים מהי מעלת ארץ ישראל, ועליהם אמר הפסוק "הוציא ה'". רוב האנשים ידעו מה זה גלות ומה זה עצמאות, וחיכו לגאולה בה לעם ישראל יהיה שלטון משלו ולא יהיה להם נוגשים, והם יצאו מעצמם.
מדוע היתה הגאולה צריכה להגיע בחפזון?
יש זמן שבו מגיעה הגאולה, וכשמגיע זמן זה - הגאולה באה בחוזקה, ולא יכולה להמתין עוד, אפילו עד הבוקר, אפילו לא עד שיספיק בצקן לתפוח.
הפסוק על הגאולה אומר 9 : "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". חז"ל מסבירים 10 שיש שני סוגי גאולות. גאולה "בעיתה", וגאולה של "אחישנה". כשבאה הגאולה של "בעיתה" - היא באה בחוזקה ובכוח.
מסופר שפעם היה יהודי עני, עד כדי שלא היה לו אפילו לחם לאכול. בערב פסח האיצה בו אשתו הצדקת שילך ויחפש עבודה. מרוב מרירותו מהחיים הוא חשב ללכת לנהר לסיים שם את דרכו, לא עלינו. היהודי החל לחפש לו מקום נוח לטבוע בו. והנה על הנהר היה גשר, ועליו עמד גוי רוסי, וראה את היהודי משוטט על שפת הנהר, והיה מונח שם תרמיל נטוש, שהגוי חשב שהיה שייך ליהודי. רצה הגוי להתנכל לו, בעט בו וצעק עליו שיקח את התרמיל שלו וילך מהנהר. פחד היהודי מהגוי, לקח את התרמיל וברח לביתו. חשב היהודי לעצמו: "גם לא מצאתי עבודה, וגם קיבלתי מכות, מה אגיד לאשתי?". החליט שיבוא ויספר לה דברים כהוויתן. כשהגיע הביתה, הוריד את התרמיל מעליו. רצה אשתו, פתחה את התרמיל, ומצאו שם אבנים טובות ומרגליות.
כשהגיע זמן הגאולה, נותנים לאדם מכות בכוח כדי שיבוא ויקח אותה. כך אצלנו, כיוון שהגיע הזמן, האיצו בהם המצרים לגרשם, שלא יחכו עוד שנייה אחת ושיצאו מהר ממצרים.
בכל זאת, בני ישראל לא התרעמו על החיפזון והבינו שזה מחסדי ה' ויצאו באהבה, ועל זה אומר הפסוק 11 : "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" 12 .
הסבר נוסף לחיפזון מסביר שמהלך זה היה מתוכנן, שהרי כבר מראש חודש ניסן 13 נצטוו 14 : "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן". למרות שעוד היה לבני ישראל שבועיים להתכונן לאכילת הקרבן, הם מצווים לאוכלו בחיפזון.
להבנת דבר זה נשתמש במשל:
פעם ביקש שר הביטחון להכין מדים חדשים לחייליו, ולצורך כך היה צריך לרכוש בד חזק ויפה. שלח לבדוק בין הסוחרים, ואחרי שבדקו אמרו לסוחרים: "ניקח את הבד לבדיקה על איכותו אצל החייטים שלנו, ומחר נבוא לשלם".
סוחר אחד הסכים ואמר: "בבקשה, הבד שלי טוב ואיכותי. אחכה לכם גם מחר ואפילו מחרתיים". לעומת זאת, סוחר אחר אמר: "לא, אם לא תשלמו עכשיו והבד יהיה אצלכם לא אוכל למכור אותו". אמר השר: "מתגובתך ניכר שהסחורה שלך גרועה, ולכן אתה כ"כ נחפז ולהוט למכור אותה מהר".
שהוציא ה' את בנ"י ממצרים, היה חשש שמא יעמדו המקטרגים על בנ"י בשעת קריעת הים 15 , לכן היה צורך בחיפזון, כדי שלא יספיק השטן לקטרג.
הסבר נוסף הוא שזמן הגאולה היה בבוקר, אך בחצות כבר התחילה הרגשת הגאולה. וזה גם פירוש בפסוק "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" - למרות שהגאולה באה "בעיתה", יש צד של "אחישנה", שה' מקדים כבר את הרגשת הגאולה.
כמו שאנו מוצאים לעניין השבת, שכבר מצהרי יום שישי מרגישים את הארת השבת, שכבר לא עובדים 16 , מתרחצים ומסדרים את הבית לשבת.
ר' שלום שרעבי המכונה הרש"ש (שיום פטירתו חל בי' בשבט) מביא רעיון של מרן הבן איש חי:
מחצי שעה לפני הצהרים ביום שישי יש הארת שבת, בדומה לעמוד השחר, שכבר חצי שעה לפני השחר מרגישים את ההארה של היום.
כך גם בימי העומר המסתיימים בשבוע השביעי, אך היום השישי הארתו יותר גדולה, כי זה נקרא "יום לפני הזמן שכבר מרגישים את הזמן". וכן כאן, כשעם ישראל היו צריכים לצאת כבר יום לפני זה הרגישו את הגאולה.
^ 1.שמות י"ב, ל"ג-ל"ד, ל"ט
^ 2.שמות י"ב, מ'-מ"א
^ 3.משלי י"ב, כ"ה
^ 4.שמות י"ב, מ"א
^ 5.שמות י"ב, נ"א
^ 6.מראשוני החינוך העצמאי
^ 7.ואנשים אלה הם שהתלוננו אחר כך (שמות ט"ז, ג'): "מִֽי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּֽי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָֽב".
^ 8.שכתב שמחה רז.
^ 9.ישעיהו ס', כ"ב
^ 10.סנהדרין צח.
^ 11.ירמיהו ב', ב'
^ 12.עיין רש"י עה"ת, שמות י"ב, ל"ט
^ 13.כפי שפותחת פרשיית הפסח (שמות י"ב, ב'): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים".
^ 14.שמות י"ב, י"א
^ 15.עיין מדרש שמות רבה כ"ז, ז'
^ 16.שו"ע או"ח סימן רנ"א
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
