ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רוני תחיה בת טובה
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב ב).
בלי להיכנס למחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בנושא, הרי שקידוש החודש ועיבור השנה הם שני נושאים שניתנו בידי בית הדין הגדול. כל החלטה של בית הדין מחייבת, אפילו ניתנה בטעות, אף על פי שיש לה השפעה על דיני ממונות רבים ואפילו על דיני נפשות. כמאמר חז"ל:
"לא היתה השנה צריכה לעבר ועיברוה אנוסים או שוגגים או מוטעים, מנין שהיא מעוברת שנאמר: "אשר תקראו אותם מועדי" -"אתם" - אפילו שוגגים, "אתם" - אפילו מוטעים, "אתם" - אפילו אנוסים. אם קראתם אתם - מועדיי, ואם לאו - אינן מועדיי" (ספרא אמור פרשה ט ג).
קדושת הזמן נחלקת לשתי קבוצות:
א. הזמנים המקודשים ועומדים מששת ימי בראשית, בידי בורא עולם. קדושתם מכונה "קביעא וקיימא".
ב. הזמנים שמתקדשים על ידי נציגי עם ישראל וקדושתם תלויה בהחלטת בית הדין הגדול.
השבת קבועה ועומדת. ראשי החודשים, החגים והמועדים תלויים ועומדים בהחלטת עם ישראל באמצעות נציגיו. השמיטה קבועה מצד אחד והיא תמיד חלה בכל שנה שביעית. מצד שני המצווה חלה מדאורייתא רק אם בית הדין מונה את השנים.
נשאלת השאלה מה יקרה אם בית הדין יחליט לעבר את שנת השמיטה? האם בחודש הנוסף על השנה יחולו דיני השביעית? האם האיסורים לעבד את הקרקע יחולו עוד חודש? האם מה שיגדל בחודש העיבור יהיה פטור מתרומות ומעשרות, כדין מה שגדל בשנת השבע?
לכאורה, יש כאן התנגשות בין מערכת הזמנים המקודשים בידי שמים, כמו השבת , ומערכת הזמנים שקדושתם תלויה בידי אדם, כמו החגים המושפעים מההחלטה על עיבור השנה.
בסוגיא במסכת סנהדרין מובא:
"תנו רבנן: אין מעברין את השנה לא בשביעית, ולא במוצאי שביעית, אימתי רגילין לעבר - ערב שביעית" (דף יב ע"א).
נחלקו רש"י והרמב"ם בטעם ההימנעות מעיבור שנת השבע. רש"י הסביר "שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ". כלומר, בית הדין מתחשב בצרכי עם ישראל וכדי לא להכביד עליהם כלכלית, אין מאריכים את השנה באמצעות העיבור ואין מאריכים את התקופה בה אסור לעבד את השדות. הרמב"ם נימק: "ואין מעברין בשביעית שיד הכל שולטת על הספיחין ולא ימצאו לקרבן העומר ושתי הלחם" (הלכות קידוש החודש פרק ד הלכה טו). הדאגה לפי הרמב"ם היא לצרכי שמים, כדי שאפשר יהיה למצא שעורים וחיטים עבור העומר ושתי הלחם.
בירושלמי מובא דיון בשאלה מה המקור לכך שיש לבית הדין (נציגי עם ישראל) את הכח להפקיר רכוש ומובאת הראיה הבאה: "ר' יונתן ברי' דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עברוה הרי זו מעוברת, וחודש אחד שהוא מוסיף- לא פטור ממעשרות היא?!" (מסכת פאה פרק ה ה"א).
נחלקו גדולי עולם בשאלה מי מפקיר את השדות בשנת השבע? האם הם מופקרים ועומדים בידי שמים או שהבעלים הם אלה המפקירים? שני ענקים, מרן הראי"ה קוק והרידב"ז (הרב יעקב דוד וילובסקי מצפת) שהתייצבו משני צדי המתרס ההלכתי (וחלקו גם בשאלה אם להשתמש ב"היתר המכירה" אם לאו) ניסו להביא ראיה לשיטתם בשאלה על הגורם להפקר מדברי הירושלמי הנ"ל. להרחבה, ניתן לעיין בשיעור מס' 6 בנושא השמיטה, באתר 'ארץ חמדה'.
במאמר מוסגר נציין כי למרות המחלוקות ההלכתיות הקשות, שמרו גדולי עולם אלה על יחסי ידידות וכבוד הדדים, דבר שיש ללמוד מהם גם בדורנו.
חכמי כל הדורות הוטרדו בשאלה: מה מרכזי יותר מבחינה רוחנית, "כלל ישראל" או ה"שכינה"? האם לתבוע את כבוד האב (בין אדם למקום) או לתבוע את כבוד הבן (צרכי עם ישראל ובן אדם לחברו)?
הבה נתפלל ששתי השאלות תהיינה מעשיות מן התורה, בקרוב בימינו אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
