ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תפילה ונשיאת כפיים
- רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק שְׁבִיעִיסדר ברכות ותפילות ליחיד | |
קריאת שמע שעל המיטה | |
א כְּשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים דִּבְרֵי תְּפִלּוֹת אֵלּוּ, תִּקְּנוּ בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת לְבָרֵךְ אוֹתָן בְּכָל יוֹם. וְאֵלּוּ הֵן: כְּשֶׁיִּכָּנֵס אָדָם לְמִטָּתוֹ לִישַׁן בַּלַּיְלָה, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינַי וּמֵאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עָיִן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי מִיֵּצֶר רָע וּמִפֶּגַע רַע, וְאַל יְבַהֲלוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעוֹת וְלֹא הִרְהוּרִים רָעִים, וְתִהְיֶה מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ וְתַעֲמִידֵנִי מִמֶּנָּה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וְהָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמֵּאִיר לְכָל הָעוֹלָם". | א כְּשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים וכו' - כלעיל א,ד (ראה ברכות א,ה). חֶבְלֵי שֵׁנָה - תיאור פיוטי לשינה, שהעפעפיים נסגרים כאילו הם קשורים בחבלים. וּמֵאִיר - בבוקר. וְתִהְיֶה מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ - לשון משל, שלא ימצא פסול בזרעי (ויקרא רבה לו,ה; שיר השירים רבה ד,ז). |
ב וְקוֹרֵא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה מִקְּרִיַּת שְׁמַע, וְיִישַׁן. וְאִם אֲנָסַתְהוּ שֵׁנָה - קוֹרֵא אֲפִלּוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים, וְאַחַר כָּךְ יִישַׁן. | ב פְּסוּקֵי רַחֲמִים - כגון "בידך אפקיד רוחי" (בבלי ברכות ה,א). |
ברכות השחר | |
ג בְּשָׁעָה שֶׁיִּיקַץ בְּסוֹף שְׁנָתוֹ, מְבָרֵךְ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ כָּךְ: "אֱלֹהַי, הַנְּשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ* בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה בְרָאתָהּ וְאַתָּה יְצַרְתָּהּ וְאַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וְאַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ לִי לֶעָתִיד לָבוֹא. וְכָל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים". | ג נְשָׁמָה - כוח החיים שבגוף האדם, והיא "הנפש המצויה לכל נפש חיה, שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר" (יסודי התורה ד,ח). שֶׁנָּתַתָּ* - בכ"י א': "שֶׁנָּפַחְתָּ". לִפְגָרִים מֵתִים - שהישן הריהו כמת (ר' מנוח) והכוונה גם להחזרת הנשמות בתחיית המתים ("לעתיד לבוא"). |
ד כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַתַּרְנְגוֹל, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהָבִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה". כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ בְּגָדָיו, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים". כְּשֶׁמַּנִּיחַ סְדִינוֹ עַל רֹאשׁוֹ, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה". כְּשֶׁמַּעֲבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, פּוֹקֵחַ עִוְרִים". כְּשֶׁיֵּשֵׁב עַל מִטָּתוֹ, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַתִּיר אֲסוּרִים". כְּשֶׁמּוֹרִיד רַגְלָיו מִן הַמִּטָּה וּמַנִּיחָן עַל הָאָרֶץ, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם". כְּשֶׁעוֹמֵד, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹקֵף כְּפוּפִים". כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו, מְבָרֵךְ תְּחִלָּה "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם". כְּשֶׁרוֹחֵץ פָּנָיו, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר מִצְוָה וְאַל תַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר עֲבֵרָה, וְתַשְׁלֶט בִּי יֵצֶר טוֹב וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי יֵצֶר רָע, וּתְחַזְּקֵנִי בְּמִצְווֹתֶיךָ וְתִתֵּן חֶלְקִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי, וְתִגְמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים מִלְּפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים". | ד שֶׂכְוִי - תרנגול. סְדִינוֹ - יריעת בד המשמשת לכיסוי הראש בקשירה. כיום ניתן לברך על הכיפה (ק'). עוֹטֵר - מניח כתר (עטרה) על הראש. מַעֲבִיר יָדָיו - משפשף את עיניו כדי להיטיב לראות ולהסיר מהן את לכלוכי העין. מַתִּיר אֲסוּרִים - שהישן כאילו ידיו ורגליו אסורות. רוֹקַע וכו' - פורס את היבשה על המים (ע"פ תהלים קלו,ו), והיא ברכה על הנאת האדם מיצירת הארץ. כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו - זו נטילת הידיים בבוקר, שהיא לקריאת שמע, ותפילה. תַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר מִצְוָה וכו' - כלומר, "אל יגרמו לי חטאיי למנעני התשובה... ועוד שנתן בהם כוח ללמוד ולהבין, שמידה זו בכל אדם, שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק, מתאווה להן ורודף אותן" (ראה תשובה ו,ד ה). יֵצֶר טוֹב - השכל המתקשר בה'. יֵצֶר רָע - התאוות הדמיוניות ושאר ענייני החומר המסיטים את האדם מייעודו בחיים. חֲסָדִים טוֹבִים - יותר ממה שמגיע לו. |
ה וְכָל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס אָדָם לְבֵית הַכִּסֵּא, אוֹמֵר קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס "הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים, קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, כִּי זֶה דַּרְכָּן שֶׁלִּבְנֵי אָדָם". וְאַחַר שֶׁיֵּצֵא, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בּוֹ נְקָבִים נְקָבִים וַחֲלָלִים חֲלָלִים, מֵהֶן פְּתוּחִים וּמֵהֶן סְתוּמִים, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶן אוֹ יִפָּתֵחַ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. בָּרוּךְ אַתָּה יי, רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת". | ה אוֹמֵר - כדי שיפסיק ולא יהרהר בדבר ה' בבית הכיסא. ההידבקות בה' צריכה ללוות את האדם בכל עת (דעות פרק ג), ובבית הכיסא אפשר לחשוב בענייני העולם (מו"נ ג,נא). הפנייה היא למלאכים, שהם הכוחות השכליים המלווים את האדם (ר' מנוח. וראה מו"נ ג,כב; מזוזה ו,יג). הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים - לשון כבוד, שישמרו על כבודם, שאינו רוצה להיעזר בהם במקום הטינופת. שִׁמְרוּנִי - כמו 'שמרו לי'. כלומר, המתינו לי. חֲלָלִים - חללים סגורים. מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת - עושה מעשים מופלאים ומיוחדים. |
ו כְּשֶׁחוֹגֵר חֲגוֹרוֹ, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה". כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ מִנְעָלוֹ, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי". כְּשֶׁמְּהַלֵּךְ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָּבֶר". וּמְבָרֵךְ אָדָם בְּכָל יוֹם "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי", "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשָׂנִי עָבֶד", "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשָׂנִי אִשָּׁה". | ו אוֹזֵר - חוגר. מֵכִין - מבסס ומייצב. בְּכָל יוֹם - בלא עשיית פעולה כלשהי. |
חובת ברכות השחר | |
ז שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת אֵלּוּ - אֵין לָהֶן סֵדֶר, אֶלָּא מְבָרֵךְ כָּל אַחַת מֵהֶן עַל דָּבָר שֶׁהַבְּרָכָה בִּשְׁבִילוֹ, בִּשְׁעָתוֹ. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁחָגַר חֲגוֹרוֹ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ, מְבָרֵךְ 'אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה'. שָׁמַע קוֹל הַתַּרְנְגוֹל אַחַר כָּךְ, מְבָרֵךְ 'הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה'. וְכָל בְּרָכָה מֵהֶן שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ - אֵינוֹ מְבָרֵךְ אוֹתָהּ. | |
ח כֵּיצַד? לָן בִּכְסוּתוֹ - אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּשֶׁעוֹמֵד 'מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים'. הָלַךְ יָחֵף - אֵינוֹ מְבָרֵךְ 'שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי'. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְתִשְׁעָה בְּאָב, שֶׁאֵין שָׁם רְחִיצָה - אֵינוֹ מְבָרֵךְ 'עַל נְטִילַת יָדָיִם' וְלֹא 'הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה'. אִם לֹא נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא - אֵינוֹ מְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם'. וְכֵן שְׁאָר בְּרָכוֹת אֵלּוּ. | ח בִּכְסוּתוֹ - בבגדיו שיוצא בהם מחוץ לביתו ולא בבגד המיוחד לשינה (ק'. ראה שו"ת ר"א בן הרמב"ם כד). שֶׁאֵין שָׁם רְחִיצָה - שהרחיצה במים אסורה (שביתת עשור ג,א; תעניות ה,י). המילה 'שם' היא מילת קישור על פי הערבית, ואין משמעה ציון מקום. |
ט נָהֲגוּ הָעָם בְּרֹב עָרֵינוּ לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ כֻּלָּן זוֹ אַחַר זוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, בֵּין נִתְחַיְּבוּ בָּהֶן בֵּין לֹא נִתְחַיְּבוּ בָּהֶן. וְטָעוּת הִיא, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְלֹא יְבָרֵךְ אָדָם בְּרָכָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיֵּב בָּהּ. | ט וְטָעוּת הִיא - ברכה לבטלה, אם לא נתחייב בה, ואסור לברך אותה. ולכתחילה, אם נתחייב בברכה, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן - אין ראוי לברך אלא בשעת עשייתה ולא בבית הכנסת. אך אם נתאחר ואמר אותה בבית הכנסת, אינה בגדר ברכה לבטלה (שו"ת ר"א בן הרמב"ם פג). |
ברכות התורה | |
י הַמַּשְׁכִּים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא קְרִיַּת שְׁמַע, בֵּין קָרָא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בֵּין בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה - נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה וּמְבָרֵךְ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא. וְאֵלּוּ הֵן: "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה", "הַעֲרֶב נָא יי אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, נוֹתֵן הַתּוֹרָה", "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, נוֹתֵן הַתּוֹרָה". | י לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה - אף אם קרא פסוקים בתוך תפילת רשות או מזמורים וכדומה (שו"ת קפז). קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא קְרִיַּת שְׁמַע - אבל אחר שקרא קריאת שמע וברכותיה אינו מברך ברכות התורה, מפני שנפטר בברכת 'אהבת עולם' (בבלי ברכות יא,ב). הַעֲרֶב - הַטעֵם, הַמתֵּק. נוֹתֵן הַתּוֹרָה - נתן אותה לנו וחייב אותנו ללמוד אותה. ומשמעות הברכה היא בקשת עזרה בלימוד התורה (שו"ת קפב), שיסיר מאתנו את המכשולים (תשובה ו,ד ה). |
פסוקי דזמרה | |
יב וְשִׁבְּחוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים לְמִי שֶׁקּוֹרֵא זְמִירוֹת מִסֵּפֶר תִּלִּים בְּכָל יוֹם, וְהֵן מִ'תְּהִלָּה לְדָוִד' (תהילים קמה) עַד סוֹף הַסֵּפֶר. וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹת פְּסוּקִים לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן. וְתִקְּנוּ חֲכָמִים בְּרָכָה לִפְנֵי הַזְּמִירוֹת, וְהִיא "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר...", וּבְרָכָה לְאַחֲרֵיהֶן, וְהִיא "יִשְׁתַּבַּח...", וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל קְרִיַּת שְׁמַע, וְקוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע. | יב תִּלִּים - תהלים. ראה סדר התפילות ג ז. ומותר לברך על הציצית והתפילין באמצע המזמורים, שאין ההפסקה בהם חמורה כהפסקה בתפילה ובקריאת שמע (שו"ת קפג). |
מאה ברכות בכל יום | |
יד חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם, בֵּין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה. וּמָה הֵן מֵאָה בְּרָכוֹת אֵלּוּ? שָׁלשׁ וְעֶשְׂרִים בְּרָכוֹת שֶׁמָּנִינוּ בְּפֶרֶק זֶה; וְשֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁלִּקְרִיַּת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ; וּכְשֶׁמִּתְעַטֵּף בַּצִּיצִית מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית"; וּכְשֶׁלּוֹבֵשׁ תְּפִלָּיו מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין"; וְשָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, בְּכָל תְּפִלָּה מֵהֶן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת - הֲרֵי שִׁשָּׁה וּשְׁמוֹנִים בְּרָכוֹת. וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל שְׁתֵּי סְעוּדוֹת שֶׁלְּכָל יוֹם מְבָרֵךְ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, שֶׁבַע בְּרָכוֹת בְּכָל סְעוּדָה: אַחַת כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה; וְעַל הַמָּזוֹן, אַחַת בַּתְּחִלָּה וְשָׁלשׁ בַּסּוֹף; וְעַל הַמַּיִם, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו - הֲרֵי שֶׁבַע. | יד בֵּין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה - כלומר בכל יממה. שָׁלשׁ וְעֶשְׂרִים בְּרָכוֹת - 18 בשעה שהוא מתעורר משנתו, 3 על התורה ו 2 על הזמירות. בְּרָכוֹת שֶׁלִּקְרִיַּת שְׁמַע - שנתבארו בקריית שמע א,ה ח. מִתְעַטֵּף - מכסה את גופו ואת ראשו. לְהַנִּיחַ - ומסורת אחרת: "לְהָנִיחַ". וְעַל הַמַּיִם לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו - דין ברכת המים כדין כל דבר הבא לאחר הסעודה לפני ברכת המזון (להרחבה ראה ברכות ד,יא). |
סדר תפילות היחיד | |
יז סֵדֶר תְּפִלּוֹת כָּךְ הוּא: בַּשַּׁחַר מַשְׁכִּים אָדָם וּמְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ, וְקוֹרֵא הַזְּמִירוֹת וּמְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן, וְקוֹרֵא אֶת 'שְׁמַע' וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ; וּמְדַלֵּג הַקְּדֻשָּׁה מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, שֶׁאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר קְדֻשָּׁה. וּכְשֶׁהוּא חוֹתֵם 'גָּאַל יִשְׂרָאֵל' מִיָּד יַעֲמֹד, כְּדֵי שֶׁיִּסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה; וּמִתְפַּלֵּל מֵעוֹמֵד, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ (לעיל ה,ב). וּכְשֶׁיַּשְׁלִים - יֵשֵׁב וְיִפֹּל עַל פָּנָיו וּמִתְחַנֵּן, וּמַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ וּמִתְחַנֵּן מְעַט וְהוּא יוֹשֵׁב בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא 'תְּהִלָּה לְדָוִד' (תהילים קמה) וְיִתְחַנֵּן כְּפִי כֹּחוֹ, וְיִפָּטֵר לְמַעֲשָׂיו. | יז סֵדֶר תְּפִלּוֹת - היחיד. סדר תפילות הציבור בא בפרק ט. מַשְׁכִּים - קם השכם בבוקר, שהרי צריך האדם לקרות את שמע לפני הנץ החמה. בְּרָכוֹת אֵלּוּ - שנמנו לעיל ב פרק זה. וּמְדַלֵּג הַקְּדֻשָּׁה - ראה סדר התפילות ח. דילוג על הקטע שבכללו "כולם כאחד עונים ביראה... ברוך כבוד ה' ממקומו" (גאונים). שֶׁאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר קְדֻשָּׁה - ראה להלן ח,ד ו. וכתב רבנו (שו"ת שיג) שקדושה זו והקדושה שבסדר היום (להלן ט,ה), שהן כעין סיפור דברים, יכול היחיד לומר אותן, ורק הקדושה שבתפילת העמידה אסור ליחיד לומר אותה. ונראה שלפנינו גרסת המהדורה הראשונה (וכן כתב מער"ק משמו של ר' אברהם בן הרמב"ם, שהרמב"ם חזר בו). וְיִפֹּל וכו' - ראה סדר התפילות לא לד. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה (15)
מפעל משנה תורה
6 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ו'
7 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ז'
8 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ח'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ט'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ד'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים א'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט"ו
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
