ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חגי תשרי
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- שמחת תורה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
הרבי מסלונים בעל "בית אברהם" מצא לכך רמז בכתוב (שיר השירים פרק ח) " שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה ". מוזכרים בפסוק שתי חותמות, שמרמזים לשתי החתימות שנקבעות ביום הכיפורים ובהושענא רבה. ביום הכיפורים נחתמים לחיים בעיקר על עבודת הלב, שכן הוא סיום עשרת ימי תשובה, שבהם נאמר "דרשו את ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב" - אלו עשרת ימי תשובה, ושם נאמר "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ", משמע שבהם נתבע האדם לחזור בתשובה שבלב, לבחור בדרך חיים של אמונה איתנה בה', וכן לעזוב את מחשבות האון של קלקול המידות. וכשמקבל כל זאת על עצמו באמת בחינת "שימני כחותם על לבך", אזי הוא חותם ונחתם לחיים על כך. ובהושענא רבה נחתמים לחיים בעיקר על קיום המצוות, שכן חג הסוכות משופע בקיום מצוות, וכשהוא מקיים אותם בהידור ובשמחת לבב בחינת "כחותם על זרועך", אזי הוא חותם ונחתם לחיים על כך.
ובאמת יש צורך בשתי החתימות הנ"ל. לחותם הלב, שלא לקיים את המצוות רק כמצוות אנשים מלומדה, ומאידך גיסא, לא להסתפק בכוונת הלב אלא להכניס זאת לעולם המעשה, כמו שכתב הרמב"ן על האמור בשיר השירים "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ", כלומר - עד שהאהבה תיהפך לחפץ מעשי, ולא תישאר ערטילאית כי אז ח"ו לא יהיה לה קיום 1 .
ולפי זה ניתן לדרוש גם את המשך הפסוק " כי עזה כמות אהבה ", על שמיני עצרת שבו אנו שמחים בשמחת התורה, שמחה יתרה המגלה את גודל אהבתנו לתורה, כפי שנאמר שם "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו".
עלינו להעמיק יותר בסדרת החגים של תשרי, כיצד הם מובילים אותנו לשלמות הרוחנית. נאמר בתהילים (פרק טז) "תודיעני אורח חיים שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח". וחז"ל (ילקוט שמעוני תהילים רמז תרע) דרשו אותו על חגי חודש תשרי "דבר אחר, אֹרַח חיים - אלו עשרת ימי תשובה. שובע שמחות את פניך - אל תקרי שובע שמחות אלא שבע, אלו שבע מצות שבחג, ארבעה מינין שבלולב, סוכה, חגיגה ושמחה".
לפי זה "תודיעני אורח חיים" מתייחס לר"ה ויוה"כ וביניהם עשרת ימי תשובה, שבהם אדם לומד לכוון את אורחותיו שיהיו אורח חיים, "שבע שמחות את פניך" מתייחס לחג הסוכות שבו מקיימים את שבע מצות שבחג, מתוך שמחה, ולפי זה נאה לדרוש גם את המשך הפסוק "נעימות בימינך נצח" על החג הבא שמיני עצרת, שבו אנו שמחים עם התורה שנקראת "מימינו אש דת למו", וכך אמרו במדרש שם:
"[שובע שמחות -] דבר אחר תורה, נביאים, וכתובים, משנה, תוספתא, גמרא, אגדה. [ד"א אלו שבע כתות של צדיקים, שעתידין לראות פני השכינה], ואי זו היא מעולה וחביבה זו שעומדת על ימינו של הקב"ה, שנאמר, נעימות בימינך נצח, תרין אמוראין, חד אמר: זו היא שבאה מכח התורה, שנאמר מימינו אש דת למו, וחרינא אמר: אלו סופרים ומשנים, ומלמדי תינוקות לאמתן, שהן עתידין לישב בצלו של הקב"ה, שנאמר, שויתי ה' לנגדי תמיד".
כפי שציינו לעיל, שחגי תשרי הם כיחידה אחת, אפשר לראות כבר בתחילת הבקשה של דוד " תודיעני אורח חיים ", את היסוד לכל החגים שבו, כפי שרמזו חז"ל במדרש הבא (שם):
"תודיעני ארח חיים - אמר רבי יודן: אמר דוד לפני הקב"ה, תודיעני ארח חיים! אמר לו הקב"ה: דוד, חיים את בעי? צפה ליראה , שנאמר, יראת ה' תוסיף ימים. ר' זעירא אמר: אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע, תודיעני ארח חיים, אמר לו הקב"ה: דוד, חיים את בעי? צפה ליסורין , ודרך חיים תוכחות מוסר. אמר רב אמר דוד לפני הקב"ה, תודיעני ארח חיים, אמר לו הקב"ה, דוד, חיים את בעי? צפה לתורה , שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. דבר אחר, אמר הקב"ה: חיים את בעי? עשה ואכול, שנאמר שמור מצותי וחיה".
דוד מבקש מהקב"ה חיים, ואנו מוצאים במדרש ארבע תשובות לשאלתו: א. צפה ליראה, ב. צפה ליייסורים, ג. צפה לתורה, ד. שמור מצוותי (שמור - במובן של צפה, כמו "ואביו שמר את הדבר").
נראה שארבעת הדברים הללו הם כנגד חגי החודש. "צפה ליראה" רומז לראש השנה, שבו אנו מקבלים עלינו מלכותו יתברך ובעיקר ליראה מלפניו כמלך. "צפה ליייסורים" רומז ליום הכיפורים שבו אנו מקבלים עלינו תוכחות מוסר, בוידוי ובתשובה, וגם יש בו יייסורים כפשוטו בעינוי נפש. (שנים האחרונים בשנוי הסדר) "עשה ואכול, שמור מצוותי וחיה" רומז לחג הסוכות שבו אנו מרבים במצוות, ובפירוש הזכירו במדרש "עשה ואכול" שרומז למצוות האכילה בסוכה. "צפה לתורה" רומז לשמיני עצרת שמיוחד לשמחת התורה. ואם כן ע"י סדרת כל הציפיות הללו אפשר לזכות לחיים.
והנה בשתי התשובות האחרונות כיצד לזכות לחיים: ע"י מצוות ותורה, אפשר לחוש כיצד זה מוסיף חיים כפשוטו, שמחת המצוות ושמחת התורה, הן תענוג רוחני שיכול להחיות גם את גופו, ולכן עשית המצוות נקראת "עשה ואכול", אולם בשתי התשובות הראשונות: יראה וייסורים, קשה להרגיש בפועל כיצד זה מוסיף חיים, אדרבה היראה מצמצמת ומשתקת את הרגשת החיים, ועאכו"כ הייסורים הם קשים לאדם, אע"פ שאנו מאמינים שהם עתידים להביא חיים.
ונראה להעמיק בדבר מתוך עיון בדמותו של דוד שמצאנו אותו תמיד מבקש חיים. מובא בגמ' (סוכה דף נב עמוד א):
"תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר תהלים ב אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים. אומר לו: חיים, עד שלא אמרת - כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר תהלים כא חיים שאל ממך נתתה לו וגו'".
באותו מקום בגמ' מבואר עניין מיתתו של משיח בן יוסף
"וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה. הא הספידא מאי עבידתיה? פליגי בה רבי דוסא ורבנן. חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר: על יצר הרע שנהרג. בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג - היינו דכתיב זכריה יב והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד. אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג - האי הספידא בעי למעבד? שמחה בעי למעבד! אמאי בכו? - כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר זכריה ח כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא".
מה המשמעות המחלוקת בגמ' אם משיח בן יוסף יהרג או שיצר הרע יהרג? נראה שהא בהא תליא, שכן כל מידתו של יוסף הצדיק הוא להתמודד עם יצר הרע ולנצחו, וממילא גם להלחם עם זרעו של עשו, כמאמרם " אין עשו נופל אלא בידי בניה של רחל ", אלא שבהתמודדות זו היא קשה ביותר, עד שיש סכנה שמשיח בן יוסף יהרג, והיה אם הוא ינצח את יצה"ר עד שיהרוג אותו, גם אז נמצא מפסיד את טעם חייו, שכל כולו חי מהתמודדות זו, ועל שם זה הוא נקרא "צדיק", ואם יצה"ר אינו קיים כיצד הוא יצדק את עצמו!? ולכן מוזכר בגמ' שאחרי שיצה"ר יהרג "וספדה הארץ משפחות משפחות" עד שמעתה לא יוכלו להתגבר עליו, ונמצא שאף אם משיח בן יוסף ינצח כאילו הוא מת יחד עם יצה"ר שמת, ואם כן אין לו חיים! נוסף לכך נאמר בגמ', שבקשו חכמים לבטל יצרא דעריות, והראו להם מן השמים, שאם לא יהיה קיים היצר הזה לא תיולד אפילו ביצת תרנגולת, ואם כן אין מציאות של חיים בלא היצר! וכך אפשר להבין את משיח בן דוד שראה את משיח בן יוסף שמת ובקש רק חיים, וכשהקב"ה הציע לו " שאל ממני ואתנה גויים נחלתיך ואחוזתך אפסי ארץ ", ידע שהדבר ידרוש ממנו התמודדות עם מלחמות שלא יותירו לו חיים, ולכן ענה לו שהוא מבקש רק חיים!
"חיים שאל ממך נתת לו " - הא כיצד? נראה לומר, שבזה גופא שדוד מודע לכך שאין לו חיים משל עצמו אלא במתנת שמים 2 , ממילא זה כולל את הכל גם את יצר הטוב וגם את יצר הרע, שכל מה שנברא "לכבודי בראתיו" לצורך שמים, ואפשר לעבוד את ה' "בשני יצרך", ומוכרחים לומר שגם יצר הרע יש לו תפקיד חיובי לרומם את האדם ובכך הוא בא על תיקונו. ולכן אחרי שדוד מודע לכך הקב"ה נותן לו חיים, ההתמודדות שלו עם העולם בנויה אחרת וגם המלכות וכל עניני עוה"ז משרתים את הקדושה והקב"ה אכן חוזר ואומר לו " שאל ממני ואתנה גויים נחלתיך ואחוזתך אפסי ארץ".
התפתחות מחשבתית זו באה לידי ביטוי בחגי החודש הזה. בתחילה נאמר לדוד אם אתה רוצה חיים צפה ליראה - בר"ה, וצפה לייסורים - ביוה"כ, עד כדי דחית עניני עוה"ז לגמרי בשביתה מאכילה ושתיה, מצב שבו אנו מתדמים למלאכים, (וזה מתאים ליוסף הצדיק, כפי שאמרו חז"ל בר"ה יצא יוסף מבית האסורים), אולם מצב זה אינו יכול להתמיד, ומתעוררת ביתר שאת בקשת החיים, ואז מגיע שלב של חג הסוכות, שבו אנו מכניסים את כל עניני עוה"ז לקדושה, אוכלים ושותים וישנים בסוכה, "עשה ואכול", (וזה בחינת דוד שהסוכה נקראת על שמו "סוכת דוד"), וגם מצב זה עדין אנו שיא השלמות, כיון שאנו צריכים בשביל זה לעזוב את ביתנו לדירת עראי, ומגיע חג שמיני עצרת שבו אנו עוברים לשמחה בתוך הבית, ולחיות בשלום עם כל עניני עוה"ז. כפי שמפרש תרגום יונתן את הפסוק "עצרת תהיה לכם" תכנסו מסוכתם לבתיכם בשמחה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
