ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
והנה, הגיע היום המיוחל. הצוללת הניסיונית הושקה במים לעיני קהל ספקן, צללה, ביצעה את משימותיה, ו... עלתה. החלום הפך למציאות. כל עיתוני המדינה היללו את הממציא הגאוני, וחלקו לו תהילות ותשבחות.
אולם, הייתה זו רק צוללת קטנה וניסיונית. עדיין המשימה העיקרית לפניו – בניית צוללת אמיתית ויעילה. נישא על גלי ההצלחה, קיבל הממציא תקציב משמעותי יותר לבנות את הצוללת המבצעית – חלום חייו.
התקציב גדל, אך עדיין הספיק בצמצום למשימה. וכך מצא הממציא את עצמו מתעמת יום יום עם צוות עוזריו. הממציא העדיף לא לקחת סיכונים, להיצמד לתוכניות המקוריות, ולהכניס את הכמויות המתאימות. אולם, עוזריו טענו בלהט, שאפשר להפחית בכמויות הברזל היקר, ובכך לחסוך כסף. בלב כבד, נעתר הממציא להפצרותיהם, וחתם על השקת הצוללת בכמויות המופחתות.
והנה, הגיע יום ההשקה. בתחושת גאווה וביטחון הגיעו רבי המדינה לצפות בהמצאה הגאונית, שתצעיד את מדינתם לפני שאר המדינות. הצוות נכנס לצוללת, צלל ו... אזעקה. הצוללת החלה להימעך פנימה במהירות. הדפנות לא עמדו בלחץ המים... וההמצאה כולה הפכה מהצלחה ללעג וקלס.
לא הועילו הסבריו המלומדים של הממציא על כך שהתוכנית טובה והטעות היא בכמויות. בעיני האנשים, חלום הצוללת הפך לחלום הזוי. תקציבו נשלל, והכל ירד לטמיון.
סיפור אמיתי זה הוא דוגמא טובה לכך, שבמערכת המורכבת מפסיפס של חלקים, אם הוצאת את אחד החלקים, המערכת כולה קורסת.
בסיפור זה נזכרתי בהקשר לפרשת משפטים, וביתר דיוק – בקשר ליתרון המשפט העברי התורני על מערכת המשפט של מדינת ישראל.
כידוע, נשמת אפה של הדמוקרטיה הוא עקרון הפרדת הרשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת. בעשרות השנים האחרונות, נפרץ במדינת ישראל עיקרון זה, ומערכת המשפט הולכת והופכת את עצמה לרשות על, שמתערבת במעשי הרשויות האחרות – הכנסת והממשלה.
אי הנחת של העם מהשתלטות כוחנית זו הוא מן המפורסמות, ובאה לידי ביטוי בירידה המתמשכת בסקרים באמון הציבור במערכת המשפט. בשנים האחרונות, החלו להישמע גם בכנסת קולות של אי נחת ממצב זה, והוחל חקיקת חוקים לתקן את המעוות.
ברצוני להציע מבט מזווית אחרת בעניין זה, מתוך השוואה להפרדת הרשויות על פי התורה. גם התורה יצרה רשויות שונות – מלך וסנהדרין, (אליהם הצטרפה במהלך הדורות גם רשות עירונית – 'שבעת טובי העיר').
במבט ראשוני – המלך הוא הרשות המבצעת, והסנהדרין ובתי הדין הם הרשות השופטת. לכאורה אין רשות מחוקקת, כי את החוקים קבע הקב"ה בתורתו הקדושה, ואין צורך ברשות כזו. נמצא, שהכנסת היא הרשות 'המיותרת' היחידה.
אולם מבט ראשוני זה אינו מדויק. התורה הותירה מרחב גדול, שממתין לחוקים ותקנות שיחקקו במהלך הדורות. סמכות מחוקקת זו חולקה בין הרשויות השופטת והמבצעת. (לדוגמא – אין דיני תעבורה על פי התורה. האם מישהו יעלה על הדעת שמדין פיקוח נפש, לא יתוקנו חוקי תעבורה כחובת ציות לרמזור אדום ועוד?). כך אנו מוצאים את גזירות דרבנן, שהם למעשה החוקים שחוקקו הסנהדרין ובתי הדין. גם בדיני נזיקין, העוסקים בקשרים הממוניים של בני אדם, נותר מקום נרחב לשיקול דעתם ותקנותיהם של החכמים. סמכויות חקיקה אחרות ניתנו למלך. בכוחו להטיל מיסים שונים, לגזור גזירות מלך כמופיע בספר שמואל, וכל המפר חוקים אלו יענש כמורד במלכות.
אם כן, התורה לא יצרה רשות מחוקקת, והעדיפה לפזר סמכות זו לרשויות השופטת והמבצעת. בפשטות, הסיבה לכך כדי שנזכור שהמחוקק העיקרי הוא בורא עולם. ובמילים אחרות – חוקים 'קטנים' יכול האדם לחוקק, אך את 'החוקה' היסודית יוצר בורא עולם, כי היא זו שמתווה את הכיוון המוסרי היסודי, וזאת יכול להתוות רק בורא עולם.
ומכאן, לבלבול הקיים בימינו. התבוננות באופי ההתערבות של בית המשפט בעבודת הכנסת, מעלה שבית המשפט לא מנסה לחוקק חוקים חדשים, אלא מתיימר להוות גוף מוסרי עליון, שקובע את החוקה היסודית שממנה תגזור הכנסת את החוקים 'הקטנים'.
במילים אחרות – בית המשפט לא מתיימר להחליף את הכנסת, אלא להחליף את... בורא העולם ותורתו הקדושה. הוויכוח העיקרי בין הכנסת לבית המשפט נסוב סביב השאלה – האם המצפן המוסרי הוא בידי העם או בידי 'הציבור הנאור' בחשיבתו המתקדמת הקולעת ל'אמת'.
אולי עדיף רצון העם מרצון ה'ציבור הנאור'. אך האמת היא, שהרשויות ימשיכו להתקוטט זו עם זו, עד שנגיע לאמת העקרונית, שלעם ישראל – עם ה', יש רק מצפן מוסרי אחד, דבר ה' אלוקי ישראל בתורתו הקדושה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
