(כג: במשנה עד כד: רבע עליון)

חלק א – למה צריך את משנתינו ואת המשניות האחרונות?

(כד. באמצע)

חלק ב – מחלוקת ר"י ורבנן על עדות זה על זה לכהונה

A. המשנה –

אדם לא יכול להעיד על עצמו שהוא כהן,

אך האם שני אנשים יכולים להעיד זה על זה שהם כוהנים:

לגבי יוחסין – לא, כי מעלה עשו ביוחסין (גמרא),[1]

לגבי תרומה –

                ת"ק – נאמנים (כמו שתמיד עד אחד נאמן באיסורין),

            ר"י – לא נאמנים

בגמרא עולות שתי סברות:

הבנה 1 – אכן עד אחד לבד נאמן, אך כאן "חוששים לגומלין",

הבנה 2 – גם עד אחד לבדו לא נאמן, גזירה שמא יעלו על פיו גם ליוחסין.

            לפי ההבנה ה1, יוצא –

                        רבנן – לא חוששים לגומלין,

                        ר"י – חוששין לגומלין.

            וקשה – לגבי עדות של עם הארץ על תבואת חברו (משנה בדמאי)

אמנם על עצמו אינו נאמן, אך על חברו נאמן (רמב"ם), אך אם באו שני סוחרים עם תבואה, ואמר על של עצמו שאינה מעושרת ועל של חברו מעושרת:

לרבנן – לא נאמן, כי חוששים לגומלין

לר"י – נאמן, לא חוששים לגומלין,

            תשובות:

1. רב - הופכים השיטות.[2]



2. אביי ורבא – יש הבדל במקרים מסברא -

ר"י – בתרומה לכהן (דאורייתא) מחמיר, בדמאי (רק חשש) מקל.

רבנן – עקרונית לא חוששים לגומלין (תרומה לכהן), אך בסוחרים יש סברא לחשוד

    כי שם שני הסוחרים באו עם כלי אומנותם, ולכן סביר ששניהם מתכוונים למכור.

מצינו שימוש במושג "כלי ואמנותו" גם כאן -
[לגבי קדר שעזב את קדרותיו לכמה דקות:

ברייתא א – כל הכלים טמאים – כשהשאיר כלי אומנותו שם, אז העוברים ושבים מניחים שזה למכירה ונוגעים,

משנה בטהרות – החיצוניים טמאים והפנימיים טהורים, כשלא הניח כלי אומנותו אך החיצוניים טמאים כי היו סמוכים לרה"ר וחוששים שנגעו בהם או שנכנס בגד עם הארץ לאוויר הכלי.

ברייתא ב – כולם טהורים, כשלא השאיר כלי אומנותו, וזה לא ליד רה"ר.

(כד: רבע עליון)                              

1. איבעית אימא: עוד הסבר בדעת ר"י – אכן לא חושש לגומלין,

אלא שסובר לגבי כהונה שעד אחד לא נאמן (כלומר כהבנה 2 לעיל).

                                    הסבר המחלוקת האם עד 1 נאמן לתרומה -

                                    לר"י – לא, כי חושש שיעלו מתרומה ליוחסין, ולכן גם בתרומה צריך 2

                                                                (וממילא אכן אפשר להעלות מתרומה ליוחסין)

                                    לרבנן – כן, כי לא חושש שיעלו מתרומה ליוחסין, ולכן בתרומה מספיק 1,

                                                                (וממילא אכן לא מעלין מתרומה ליוחסין).

[1] לרוב הראשונים הכוונה היא לגבי עבודת המקדש – כלומר שצריך שני עדים שיעידו עליו שהוא כהן כשר כדי לעבוד במקדש, וכן שאם התחתן עם אישה, אם אין לו עדים על ייחוסו הכשר, מניחים שהוא חלל, וממילא היא חללה, ואם תתחתן עם כהן – צאצאיהם פסולים לעבודת המקדש.[

[2] לא ברור אם של הברייתא על כהונה (ואז צריך גם להסתדר עם משנתנו) או במשנה של חמרין.