ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(כג: במשנה עד כד: רבע עליון)
חלק א – למה צריך את משנתינו ואת המשניות האחרונות?
| למה נצרך? | |||
| משניות של "הפה שאסר" | טו. – "מודה ר' יהושע - שדה זו של אביך ולקחתיה ממנו" | בכל מקרה יש סברא לומר שדווקא פה התכוון לסוף המשפט כבר מההתחלה, ואילו במקרה השני אולי התחרט באמצע המשפט, קמ"ל שבשניהם התכוון מההתחלה ונאמן. שניהם עוסקים בממון. | כאן יש לו דררא דממונא (הפסד) – ולכן סביר שהתכוון מההתחלה. |
| יח: - "כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו...". | כאן זה לא בשביל עצמו, לכן אין לו סיבה להתחרט באמצע. | ||
| כב. – "אשת איש הייתי וגרושה אני" | שאפילו באיסורין יש "הפה שאסר". | ||
| שם – "נשביתי וטהורה אני". | 1. בשביל הקולא בסיפא – שאם כבר התירו, ובאו עדים שנשביתה (והרסו את המיגו) – עדיין נאמנת. דחייה חלקית – זה נכון אם הסיפא מתייחסת רק לסיפא ("נשביתי"), אך אם מתייחסת גם לרישא ("אשת איש הייתי", אז שוב לא צריך את הסיפא. 2. בשביל המשנה הבאה. | ||
| עדות אחד על השני | כג: - "שתי נשים שנשבו – מעידות זו את זו" | לכאורה מיותר, כי זה שאשה אחת נאמנת לטהר חברתה לומדים כבר במשנה בדף כז. (תוס'). אלא מחדש שלא חוששין לגומלין (נאמנות, ולא אומרים שרק מעידות זו על זו כהסכם ביניהם) | |
| כג: למטה (משנתנו) – האםפ שני אנשים נאמנים להעיד זה על זה שהם כהנים – מחלוקת רבנן ור"י. | הובא בשביל המחלוקת. | ||
(כד. באמצע)
חלק ב – מחלוקת ר"י ורבנן על עדות זה על זה לכהונה
A. המשנה –
אדם לא יכול להעיד על עצמו שהוא כהן,
אך האם שני אנשים יכולים להעיד זה על זה שהם כוהנים:
לגבי יוחסין – לא, כי מעלה עשו ביוחסין (גמרא),[1]
לגבי תרומה –
ת"ק – נאמנים (כמו שתמיד עד אחד נאמן באיסורין),
ר"י – לא נאמנים
בגמרא עולות שתי סברות:
הבנה 1 – אכן עד אחד לבד נאמן, אך כאן "חוששים לגומלין",
הבנה 2 – גם עד אחד לבדו לא נאמן, גזירה שמא יעלו על פיו גם ליוחסין.
לפי ההבנה ה1, יוצא –
רבנן – לא חוששים לגומלין,
ר"י – חוששין לגומלין.
וקשה – לגבי עדות של עם הארץ על תבואת חברו (משנה בדמאי)
אמנם על עצמו אינו נאמן, אך על חברו נאמן (רמב"ם), אך אם באו שני סוחרים עם תבואה, ואמר על של עצמו שאינה מעושרת ועל של חברו מעושרת:
לרבנן – לא נאמן, כי חוששים לגומלין
לר"י – נאמן, לא חוששים לגומלין,
תשובות:
- רב - הופכים השיטות.[2]
- אביי ורבא – יש הבדל במקרים מסברא -
ר"י – בתרומה לכהן (דאורייתא) מחמיר, בדמאי (רק חשש) מקל.
רבנן – עקרונית לא חוששים לגומלין (תרומה לכהן), אך בסוחרים יש סברא לחשוד
כי שם שני הסוחרים באו עם כלי אומנותם, ולכן סביר ששניהם מתכוונים למכור.
מצינו שימוש במושג "כלי ואמנותו" גם כאן -
[לגבי קדר שעזב את קדרותיו לכמה דקות:
ברייתא א – כל הכלים טמאים – כשהשאיר כלי אומנותו שם, אז העוברים ושבים מניחים שזה למכירה ונוגעים,
משנה בטהרות – החיצוניים טמאים והפנימיים טהורים, כשלא הניח כלי אומנותו אך החיצוניים טמאים כי היו סמוכים לרה"ר וחוששים שנגעו בהם או שנכנס בגד עם הארץ לאוויר הכלי.
ברייתא ב – כולם טהורים, כשלא השאיר כלי אומנותו, וזה לא ליד רה"ר.
(כד: רבע עליון)
- איבעית אימא: עוד הסבר בדעת ר"י – אכן לא חושש לגומלין,
אלא שסובר לגבי כהונה שעד אחד לא נאמן (כלומר כהבנה 2 לעיל).
הסבר המחלוקת האם עד 1 נאמן לתרומה -
לר"י – לא, כי חושש שיעלו מתרומה ליוחסין, ולכן גם בתרומה צריך 2
(וממילא אכן אפשר להעלות מתרומה ליוחסין)
לרבנן – כן, כי לא חושש שיעלו מתרומה ליוחסין, ולכן בתרומה מספיק 1,
(וממילא אכן לא מעלין מתרומה ליוחסין).
[1] לרוב הראשונים הכוונה היא לגבי עבודת המקדש – כלומר שצריך שני עדים שיעידו עליו שהוא כהן כשר כדי לעבוד במקדש, וכן שאם התחתן עם אישה, אם אין לו עדים על ייחוסו הכשר, מניחים שהוא חלל, וממילא היא חללה, ואם תתחתן עם כהן – צאצאיהם פסולים לעבודת המקדש.[
[2] לא ברור אם של הברייתא על כהונה (ואז צריך גם להסתדר עם משנתנו) או במשנה של חמרין.

גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.









