ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מעיינותיך
- אייר
- שבת ומועדים
- ל"ג בעומר
- שיעורים נוספים
ולא בלבד את הנסתר בתורה גילה, אלא אף את הנסתר שבחיים. לא בלבד הנסתר שבבתי־כנסיות ובתי־מדרשות, אלא גם הנסתר שבעולם. הוסרו — לטובה ולא לרעה — המחיצות. חדרה התורה לתוך מעמקי העולם ומצאה גם שם את שיר־השירים של קודש־הקדשים. הדור נאה זיו העולם בתוך תוכו ובנקודת פנימיותו, אלא שחיצוניותו מנוולתו. ורבי שמעון בן יוחאי מצא אה המפתח אל הפנים, התוך. התורה, תורת האמת, החורגת ממסגרותיה ומבטלת את הגדרים והמחיצות, "הגלים" וה"מצבות", החוצצים בפניה. היא מסירה גם אותו צעיף התבל ומגלה את כוחו של אל־עולם החודר וחורז בתוך־תוכה של ארץ ומלואה.
והשלים רבי שמעון בן יוחאי את עבודתו ביום ל"ג בעומר. אותו היום, שבו השלים את ימי חייו. ואותו יום ספירתו היא — "הוד שבהוד"...
שני מובנים להוד
ספירת ל"ג בעובר היא "הוד שבהוד", ויש בדבר גם משום "עומק רום" וגם משום "עומק תחת". יותר נכון: לא "גם וגם", אלא הא בהא תליא. נעוץ תחלתן בסופן. ב"סוף מעשה" מתגלית ה"מחשבה תחלה".
שני מובנים ל"הוד": הודאה (במובן "הודאת בעל דין"), וזוהר־אור (במובן "הוד והדר"). הראשון מורה על המדרגה התחתונה שבקדושה, שמעבר לגבולה מתחלת הטומאה לשלוט, והשני — על מדרגתה העליונה.
מה זו "הודאה"? אין אדם מודה בדבר שעיניו רואות. אין אדם מודה שהשלחן הוא שלחן ושהאבן היא אבן, אם הוא רואה את הדבר בעיניו. אבל מודה הוא בכך, אם אין הדבר נראה לעיניו, אלא שהוא מכיר בשכלו או מרגיש בלבו שכך הוא.
אילו זכינו לבוא לאותה המדרגה של "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", ושל "אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלקים אין עוד מלבדו", לא היינו זקוקים להודות על כך, הרואה אינו מודה. אבל עכשיו ש"אתותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה", עכשיו שהעולם הוא כל כך מגושם ומוקף עננים גסים וכבדים עד שיש ובני האדם מהינים גם לחשוב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", עכשיו ששוררים בעולם ערפלי־חושך של העלם אחר העלם והסתר אחר הסתר, ואין אנו מגיעים למדרגה של ראייה ברורה בכחה הפנימי של הבריאה, בכח האלקי החודר והחורז לתוך־תוכו של העולם, הנה לכל הפחות אנו צריכים להודות על כך. בחינת "הודו לד' קראו בשמו" ו"מודים אנחנו לך..." והודאה זו, אף על פי שראייה אין בה, הכרה והבנה יש בה. הכרה במי שאמר והיה העולם, והבנה שכבודו מלא עולם.
המודה שצריך להודות
אבל יש ובן־האדם, קצר־ימים ושבע־רוגז, חסר לו גם המעוף של ההכרה וההבנה. לא רק שעיניו טרוטות, אלא גם שלבו סתום. שמא תאמר אבד סברו ובטל סכויו של זה? לא כי, לכך יש הודאה להודאה. "הוד שבהוד". הרי הוא מודה שצריך להודות. אם אינו מכיר, הרי הוא מרגיש. מרגיש בהדגשה ברורה שכך הוא. אלא שאין בידו להסביר אה הדבר באותיות השכל. מרגיש במעמקי נשמתו. והבין בשכלו לא יוכל. אינו מכיר ואינו מבין, אבל מודה הוא שצריך להכיר ושצריך להבין. ו"הוד שבהוד" זה כבר הוא הגבול האחרון של הקדושה. ההוא "דלא כרע במודים נעשה שדרתו נחש". מי שאינו מגיע גם להודאה דהודאה, סופו שיתהפך לגלגולו של הנחש הקדמוני, סמל הטומאה והזוהמא.
אור הגנוז
ואם ב"הוד", במובן הודאה, הרי "הוד שבהוד למטה מ"הוד", הנה ב"הוד", במובן אור וזוהר, "הוד שבהוד" הוא למעלה מ"הוד". והדין נותן: ההודאה, שכל עצמה היא המדרגה התחתונה שבקדושה, הרי ההודאה להודאה עומדת למטה ממנה; האור, שהוא הופעה עליונה, בחינת "ונהורא עמה שרא", הרי ה"הוד שבהוד" הוא ההתגלות היותר עליונה, פנימיותו ותוך־תוכו של האור, בחינת "האור הגנוז". "אור של ששת ימי בראשית היה אדם הראשון צופה בו מסוף העולם ועד סופו. ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו, ועמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, והיכן גנזו? בתורה.
יש בכחה של התורה לגלות לא רק את האור המלובש בתוך העולם ונותן בו כח ועוז. כח ההויה ועוז הקיום, אלא גם להמשיך את מקור האור. את ה"הוד שבהוד". זה שאי אפשר היה לעולם להשתמש בו, מפני שאילו כן היתה חמריותו של העולם בטלה במציאות, והעולם לא היה יכול להתקיים באותה צורה מציאותית שהיא נמצאת בו.
'הוד שבהוד' עילאה מתגלה ב'הוד שבהוד' תתאה
ו"נעוץ תחילתן בסופן". הגילוי היותר גדול אי אפשר לו להגיע לידי תכלית־גילוי, אלא במקום היותר נמוך, כאותה האבן הנופלת מראש חומה גבוהה, שהיא נחה במקום רחוק יותר ועמוק יותר מהאבן הנופלת מתחתיתה של החומה. "יתרון האור" אף הוא אינו אלא "מתוך החושך" דוקא. "שרגא בטיהרא מאי אהני". ולפיכך "נתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים". תחתונים, כמובן, לא במקום. שהרי "הוא מקומו של עולם. ואין העולם מקומו", אלא במדרגה. ה"דירה" של הקדוש ברוך הוא, מקום־גילויו והופעת־הודו, היא דוקא ב"תחתונים". ודוקא כשה"תחתונים" אינם מתבטלים ממציאותם מפני גילוי ריבוי האור. שהרי אז שוב אין הם "תחתונים" כלל, אלא כשצורתו של ה"תחתון" עומדת בעינה החמרי, ושם גופא "יושפע שפע רב" של זוהר־קדושה — זוהי המטרה. זוהי התכלית.
ולפיכך אין "הוד שבהוד" עילאה, פנימיות האור, שורה ומתגלה אלא ב"הוד שבהוד" תתאה דוקא. בהודאה דהודאה. "ויתרון ארץ בכל הוא". יתרון־מעלה יש בארץ שאין בשמים, ויתרון־מעלה באנשים פשוטים ההולכים בדרך תום מתוך אמונה פשוטה והרגשה חזקה, למרות כל הלבטים והמכשולים והעיכובים והמעצורים שהם פוגשים על דרכם מתוך שחסר להם כח הראייה הברורה, יתרון־מעלה שאינו בבני־העלייה, "הנהנים מזיו השכינה" ועובדים את בוראם מתוך ראייה והסתכלות. מהצד האחד אין הנקודה הפנימית של "הוד שבהוד" יכולה לבוא לידי השגה וראייה אמיתית, אלא דוקא לידי הודאה והודאה דהודאה, ומהצד השני חוסר היגיעה והמלחמה נפשית עם כחות־הרע שאצל אלה "הרואים עולמם בחייהם" ומתענגים בבחינת "אהבה בתענוגים" להשם. דוקא חוסר זה מכהה במידה ידועה את אורם.
ובל"ג בעומר, לאחר שמראשית ימי הספירה התחילו לתקן את המדות של הנפש: חסד וגבורה וכו', ומגיעים ביום זה לתקונה של מדת "הוד שבהוד", אזי מתגלה המדרגה היותר עליונה של יפעת אור עליון.
ור' שמעון בן יוחאי אשר בספר הזוהר גילה את מסתרי־צפונותיה של התורה, וחשף את האור הגנוז בה, הוא הגיע למרום פסגת עבודתו. לתכלית שלימות מטרת חייו בעולם. באותו יום שהשלים את חק־חייו ונכנס ל"קודש הקדשים" (המילים האחרונות של רשב"י, לפי ה"אידרא", היו: "וההוא חסד עייל לקדש־הקדשים..."), ביום ל"ג בעומר, בספירת "הוד שבהוד".
לתורה ולמועדים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
