ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וּדְבָרִים אֵלּוּ בֵּאֲרוּ חֲכָמִים בְּדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָנִים בַּמִּדְרָשׁ (ילק"ש ירמיהו סוף רמז שיב): 1 מִי זֶה עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֶל ה' (ירמיהו ל, כא), אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: מַעֲלָה זוֹ יֵשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל לַגּוֹיִם, דְּאִלּוּ בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (ירמיהו לא, לב; יחזקאל לז, כז): וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם, וְאִלּוּ בַּגּוֹיִם כְּתִיב: מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם ה' לִהְיוֹת לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, עַד כָּאן. בֵּאֲרוּ בָּזֶה דְּבָרֵינוּ אֲשֶׁר אָמַרְנוּ לְךָ, כִּי הַהֶפְרֵשׁ אֲשֶׁר יֵשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָאֻמּוֹת. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל בְּעֶצֶם, וְלֹא 2 בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים. שֶׁלֹּא לוֹמַר, דַּוְקָא כַּאֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָז בָּחַר בָּהֶם, וְלֹא כַּאֲשֶׁר אֵין עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּלְפִיכָךְ כְּתִיב: וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים קֹדֶם, וְאַחַר כָּךְ: וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. כְּלוֹמַר, מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל הוּא קֹדֶם, וְאַף כִּי יִשְׂרָאֵל אֵינָם מְקַבְּלִים אֱלֹהוּתוֹ, לְכָךְ לֹא כָּתַב גַּם כֵּן קֹדֶם בְּחִירַת אַבְרָהָם מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. שֶׁלֹּא תֹּאמַר כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בָּחַר בְּאַבְרָהָם וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂיהֶם, וְאָז הָיָה לְךָ לוֹמַר, כַּאֲשֶׁר אֵין מַעֲשֵׂיהֶם טוֹבִים יִמְאַס בָּהֶם, שֶׁדָּבָר זֶה אֵינוֹ, רַק* כִּי הַבְּחִירָה בָּהֶם מִצַּד עַצְמָם, וְזוֹהִי בְּחִירָה כְּלָלִית. אֲבָל בָּאֻמּוֹת כְּתִיב קֹדֶם: לִהְיוֹת לִי לְעָם, שֶׁכַּאֲשֶׁר מַעֲשֵׂיהֶם טוֹבִים וְצַדִּיקִים, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקָרֵב אוֹתָם, וְאֵין הַקֵּרוּב אֲלֵיהֶם רַק מִצַּד הַפְּרָטִים, לֹא בְּחִירָה כְּלָלִית. וּלְכָךְ אֵצֶל נֹחַ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קֵרְבוֹ, זֶה הָיָה בִּשְׁבִיל מַעֲשָׂיו בִּלְבַד, וּלְכָךְ לֹא הָיָה הַבְּחִירָה בְּזַרְעוֹ כְּלָל. וְאִלּוּ יָבִינוּ זֶה בְּנֵי אָדָם לֹא עָלָה עַל מַחְשַׁבְתָּם, מַחְשֶׁבֶת הֶבֶל, לוֹמַר כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָאַס בְּיִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם.
________________________________
דברים אלו בארו חכמים בדבריהם האמיתיים, בדרשתם על הפסוק: 1 מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה'. אמר רבא בן רב הונא, מעלה זו יש בין ישראל לאומות העולם, בישראל נאמר: והייתי להם לאלוקים והמה יהיו לי לעם, ואילו באומות העולם נאמר: מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאום ה', והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוקים. בארו בדברים אלו את אשר אמרנו לך, על ההבדל שקיים בין ישראל לאומות העולם. בחירת הקב"ה בישראל היא בעצמותם, ולא 2 בגלל מעשיהם הטובים. משום כך לא ניתן לומר, שרק כאשר הם עושים רצונו של מקום הוא בוחר בהם, ולא כשאין עושים רצונו של מקום. לכן נאמר תחילה: והייתי להם לאלוקים, ואחר כך: והמה יהיו לי לעם. כלומר, בחירת הקב"ה בישראל קודמת לבחירת ישראל בה', היינו שאף אם ישראל אינם מקבלים אלוהותו, הוא להם לאלוקים. מסיבה זו, לא נכתבו בתורה מעשיו הטובים של אברהם קודם שנודעה בחירת ה' בו, שלא יאמר אדם, שהקב"ה בחר באברהם ובזרעו מפני מעשיהם הטובים, ומכך יסיק, שכאשר אין מעשיהם טובים ה' מואס בהם. דבר זה אינו נכון, כי הבחירה בישראל היא בגלל מהותם ובחירה זו היא בחירה בכלל. אבל באומות העולם נאמר קודם: להיות לי לעם, היינו כאשר מעשיהם טובים וצדיקים, אז הקב"ה מקרב אותם, כיון שהקירוב הוא מצד המעשים, לפי שהקירוב הוא לפרטים ולא לכלל. לכן אצל נח, שהקב"ה קירב אותו מפני מעשיו הטובים, הבחירה היא בו ולא בזרעו. אם יבינו זאת בני אדם, לא יעלה על דעתם לטעון טענת הבל, שהקב"ה מאס בישראל חס ושלום.
[ רַק – אלא.]
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
71 - פרק י"א חלק י"א
72 - פרק י"א חלק י"ב
73 - פרק י"א חלק י"ג
טען עוד
ביאורים
ישנה טענה מפורסמת השגורה בפי הנוצרים, ולמעשה היא זו המבססת את אמונתם הכוזבת, שכביכול עזב ה' את ישראל לאחר שהשחיתו דרכם וקלקלו מעשיהם. טענה זו שקרית היא ואינה נכונה כלל מפני שכפי שכבר למדנו, אין שום תלות בין בחירת ישראל לבין מעשיהם, וגם אם יהיו חוטאים ומקולקלים, ח"ו, לא תסור מהם הבחירה לעולם.
המדרש מתאר את ההבדל בין ישראל לשאר העמים ביחס לנקודה זו, שבעוד שאצל אומות העולם אכן המעשים משפיעים על הקִרבה לה', ואם יבחרו להשחית דרכם יעזוב אותם ה', הרי שבישראל אין שינוי ביחס כלל. מתוך תפיסה זו שהמעשים משפיעים על רמת הקִרבה, הנכונה אמנם אצל אומות העולם, טעו הנוצרים לחשוב שכך גם אצל ישראל.
הסיבה להבדל בין ישראל לאומות העולם היא שהבחירה אצל האומות אינה בחירה כללית אלא פרטית, דהיינו כל אחד ואחד מאומות העולם המחליט לעבוד את ה' ולתקן דרכיו זוכה שה' יקרב אותו אליו, ואף אם אומה שלמה או ציבור גדול יעשו כן, הבחירה בהם לא תהיה מצד הכלל אלא מצד אוסף הפרטים המרכיבים את הקבוצה. לכן מי מהם, או הכלל כולו, שיחליט להרע דרכיו, תסור ממנו אותה השגחה שהייתה נהוגה עימו עד אז. לעומת זאת, אצל ישראל הבחירה אינה מצד המעשים של הפרטים, אלא מכוח הכלל עצמו, ולכן שינוי בפרטים לא מעלה ולא מוריד מאומה ביחס לבחירה באומה.
הרחבות
* בין ישראל לעמים או לה'
לִהְיוֹת לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. בניגוד לפירוש המדרש שהביא המהר"ל, שהפסוק מתייחס אל הגויים, פרשני הפשט מפרשים פסוקים אלו על עם ישראל בתקופת מלך המשיח. מפירושו של רבי משה אלשיך עולה יסוד חשוב ובעל משמעות לתקופת הגאולה:
ישנם 'שני מסלולים' אותם יכול עם ישראל לעבור בדרך לגאולה: "זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה" [סנהדרין צח.]. במסלול הראשון, עם ישראל ייגאל בזכות מעשיו, בלי קשר לגמול שעל-פי הנבואות ישלם ה' לגויים. במסלול זה, הגאולה תתחיל מאיתנו, ולכן קודם כל יתקיים "והייתם לי לעם". מיד לאחר מכן יתקיים "ואנכי אהיה לכם לאלהים", בדרגה הרוחנית החדשה, אליה נגיע בגאולה העתידה.
במסלול השני, בו לא זכו ישראל להיגאל בזכות מעשיהם הטובים, תהליך הגאולה יתחיל מהתערבות מיוחדת של הקב"ה. לכן, "בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלוהים לכל משפחות ישראל". רק לאחר מכן, ישוב עם ישראל אל הקב"ה, ויתקיים "והמה יהיו לי לעם" [אלשיך ירמיה ל, כא-כה].
לשיטת המהר"ל, הסדר בפסוקים ("והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם", או "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוהים") מתייחס להבדל בין ישראל לעמים: האם הקשר שלהם לקב"ה נובע מהמעשים או מבחירה אלוהית. לעומת האלשיך, שסדר הפסוקים מורה על השאלה מי מתחיל בהתקרבות, "אני לדודי" או "דודי לי".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
