ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
עם ישראל הוא העם היחיד בעולם שאמונתו מורה לו היכן להתגורר, ושאמונתו וארצו קשורות זו בזו.
אמונה אינה ההסכמה של אדם בלבו שיש אלוהים בעולם. זו אינה אלא ידיעה גרידא. האמונה הופכת לממשית כאשר מי שמחזיק בה חושב שהאלוקים מתייחס אליו ומדריך אותו. על כן אין האמונה מתחילה בסיפור בריאת העולם, זו יכולה הייתה להישאר בגדר של תפיסה בלבד. אמונתנו מתחילה ברגע שהאלוקים פונה אל היהודי הראשון: "ויאמר ה' אל אברם".
והנה, לוּ נאמר לנו שבעוד פרק זמן האלוקים עומד לדבר עם אדם, והיינו מתבקשים לשער על מה הוא ידבר איתו בפגישתם הראשונה, היינו מצביעים על צדק ויושר וגמילות חסדים ואהבת רעים. אבל האלוקים המתגלה אל היהודי הראשון אומר לו בפתח דבריו: "לך לך... אל הארץ אשר אראך". נמצא שהאמונה והקשר אל הארץ הופיעו בישראל כשהן כרוכות זו בזו. וכשאברהם בא לארץ והאלוקים מתגלה אליו, הוא שוב אומר לו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". כשמגיעה העת לכרות את ברית בין הבתרים, גם היא עוסקת בארץ בלבד.
האבות חוו הבטחות סותרות מציאות. כשהקב"ה מבטיח את הארץ לזרעו של אברהם, דווקא אז הוא רואה את כיבוש הארץ על ידי הכנענים. הקב"ה מצווה על יצחק לשבת בארץ, אבל הפלישתים סותמים את בארותיו ומגרשים אותו. הניגוד בין ההבטחה למציאות בולט בכל עוזו אצל יעקב. הוא בורח מן הארץ מפחד אחיו המבקש להורגו. אחיו כבר נשוי לכמה נשים, והוא עדיין לבד. ואז, במציאות המנוגדת הזאת, נאמר לו: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך". ויעקב מאמין!
האבות – אנשי אמונה היו. לבנים היה הדבר קשה יותר. תורת ישראל מופיעה לכאורה כאמונה מגבילה ומצמצמת ביותר. יש רק א ל אחד ואסור לעבוד לאחר, יש לחיות דווקא בארץ אחת ואין סיכוי באחרת, ובדרך אליה יש רק מאכל אחד. הם עדיין לא הפנימו את הרעיון ש"כל אלוהי העמים אלילים", ועדיין ייתכן שאלוהי עמי הארץ יעמדו לצדם בעת המלחמה עליה. אמנם "בכל אלוהי מצרים נעשו שפטים", אך בכל זאת הספק מקנן. התלונות במדבר מוכיחות. זאת מלבד כל הסיבות הנוספות שציינו חכמים ופרשנים כגורמות לחטא זה.
ככל שרעיון גדול יותר, כך הוא מעורר פחד והתנגדות כלפיו. על כן מצאנו במשך מאות שנים סטיות מרעיון האחד. הדבר התבטא בעבודת אלילים, בהקרבה בבמות בכל מקום ולא במקום האחד המיוחד לכך, וגם בהסתייגות מן הארץ: "'היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח' (איכה). אילו מצאו מנוח לא היו חוזרין, ודכוותה – 'ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך'. אילו מצאו מנוח לא היו חוזרין" (ילקוט שמעוני לפרשת נח, רמז נט, ועוד במדרשים).
כובשים ונחים
הרפיון הזה ביחס לארץ מלווה אותנו לכל אורך כיבושה, עוד מימי יהושע.
בספר יהושע אנו מוצאים מעין דברי סיכום: "וייתן ה' לישראל את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבותם וירשוה וישבו בה: וינח ה' להם מסביב ככל אשר נשבע לאבותם, ולא עמד איש בפניהם מכל אויביהם, את כל אויביהם נתן ה' בידם: לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דיבר ה' אל בית ישראל, הכול בא" (יהושע כא, מא מג).
הדברים תמוהים. הן קודם והן לאחר מכן נזכרים מקומות ועמים שעם ישראל עדיין לא כבש, וספר שופטים אף פותח בתוכחה על כך: "ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה"; "ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו"; "וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ כי לא הורישו". ובהמשך: "ואפרים לא הוריש את הכנעני... זבולון לא הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלול... אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון... נפתלי לא הוריש את יושבי בית שמש ואת יושבי בית ענת" (שופטים א, כא; כח-לג).
מה זה אפוא "הכל בא"?
משיב רלב"ג: "ואחר זאת זכר ש'לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דיבר ה' אל בית ישראל הכל בא'. ואף על פי שכבר נשארו בהן עדיין כמו שזכר במה שקדם, הנה זה בלתי סותר מה שנזכר בזה המקום, כי כל הגויים אשר נלחמו בהם נפלו בידם, ואולם נשארו אלו בסבת עצלות יהושע וישראל לא בסיבת העדר השגחת השם יתברך מהם".
וכן אברבנאל: "עם היות שנשארה מהארץ הרבה שלא נכבשה, אמר בסוף זה הסיפור שנתן ה' להם את כל הארץ וגומר, לפי שמה שלא כבשו היה בעצלותם, ולא מפאת השם יתברך".
ועליהם מוסיף הכלי יקר: "ופשוטו של מקרא, שהקב"ה כבר נתן את כל הארץ לישראל, וישראל הוא שנתעצלו ולא הורישו אלא כדי לשבת בה. ז"ש 'וייתן ה'' וכו' והם 'ירשוה וישבו בה' - רוצה לומר, כדי לשבת בה הורישו בלבד". ופירושו: מכיוון שנמצא "מגרש" לשבת עליו, נשכחה המחויבות לכלל הארץ.
ויש להוסיף שגם היום, בהקמת המדינה, התמלאה השאיפה לריבונות והתעמעם מקומה של הארץ, ואלמלא הפיל הקדוש ברוך הוא עלינו את כיבושה – הייתה חלילה נשארת ביד ערב. הפחד מפני ארץ ישראל במרחביה גורם לאמירות נוסח "נשינו וטפנו יהיו לבז".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
