ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
עם ישראל הוא העם היחיד בעולם שאמונתו מורה לו היכן להתגורר, ושאמונתו וארצו קשורות זו בזו.
אמונה אינה ההסכמה של אדם בלבו שיש אלוהים בעולם. זו אינה אלא ידיעה גרידא. האמונה הופכת לממשית כאשר מי שמחזיק בה חושב שהאלוקים מתייחס אליו ומדריך אותו. על כן אין האמונה מתחילה בסיפור בריאת העולם, זו יכולה הייתה להישאר בגדר של תפיסה בלבד. אמונתנו מתחילה ברגע שהאלוקים פונה אל היהודי הראשון: "ויאמר ה' אל אברם".
והנה, לוּ נאמר לנו שבעוד פרק זמן האלוקים עומד לדבר עם אדם, והיינו מתבקשים לשער על מה הוא ידבר איתו בפגישתם הראשונה, היינו מצביעים על צדק ויושר וגמילות חסדים ואהבת רעים. אבל האלוקים המתגלה אל היהודי הראשון אומר לו בפתח דבריו: "לך לך... אל הארץ אשר אראך". נמצא שהאמונה והקשר אל הארץ הופיעו בישראל כשהן כרוכות זו בזו. וכשאברהם בא לארץ והאלוקים מתגלה אליו, הוא שוב אומר לו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". כשמגיעה העת לכרות את ברית בין הבתרים, גם היא עוסקת בארץ בלבד.
האבות חוו הבטחות סותרות מציאות. כשהקב"ה מבטיח את הארץ לזרעו של אברהם, דווקא אז הוא רואה את כיבוש הארץ על ידי הכנענים. הקב"ה מצווה על יצחק לשבת בארץ, אבל הפלישתים סותמים את בארותיו ומגרשים אותו. הניגוד בין ההבטחה למציאות בולט בכל עוזו אצל יעקב. הוא בורח מן הארץ מפחד אחיו המבקש להורגו. אחיו כבר נשוי לכמה נשים, והוא עדיין לבד. ואז, במציאות המנוגדת הזאת, נאמר לו: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך". ויעקב מאמין!
האבות – אנשי אמונה היו. לבנים היה הדבר קשה יותר. תורת ישראל מופיעה לכאורה כאמונה מגבילה ומצמצמת ביותר. יש רק א ל אחד ואסור לעבוד לאחר, יש לחיות דווקא בארץ אחת ואין סיכוי באחרת, ובדרך אליה יש רק מאכל אחד. הם עדיין לא הפנימו את הרעיון ש"כל אלוהי העמים אלילים", ועדיין ייתכן שאלוהי עמי הארץ יעמדו לצדם בעת המלחמה עליה. אמנם "בכל אלוהי מצרים נעשו שפטים", אך בכל זאת הספק מקנן. התלונות במדבר מוכיחות. זאת מלבד כל הסיבות הנוספות שציינו חכמים ופרשנים כגורמות לחטא זה.
ככל שרעיון גדול יותר, כך הוא מעורר פחד והתנגדות כלפיו. על כן מצאנו במשך מאות שנים סטיות מרעיון האחד. הדבר התבטא בעבודת אלילים, בהקרבה בבמות בכל מקום ולא במקום האחד המיוחד לכך, וגם בהסתייגות מן הארץ: "'היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח' (איכה). אילו מצאו מנוח לא היו חוזרין, ודכוותה – 'ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך'. אילו מצאו מנוח לא היו חוזרין" (ילקוט שמעוני לפרשת נח, רמז נט, ועוד במדרשים).
כובשים ונחים
הרפיון הזה ביחס לארץ מלווה אותנו לכל אורך כיבושה, עוד מימי יהושע.
בספר יהושע אנו מוצאים מעין דברי סיכום: "וייתן ה' לישראל את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבותם וירשוה וישבו בה: וינח ה' להם מסביב ככל אשר נשבע לאבותם, ולא עמד איש בפניהם מכל אויביהם, את כל אויביהם נתן ה' בידם: לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דיבר ה' אל בית ישראל, הכול בא" (יהושע כא, מא מג).
הדברים תמוהים. הן קודם והן לאחר מכן נזכרים מקומות ועמים שעם ישראל עדיין לא כבש, וספר שופטים אף פותח בתוכחה על כך: "ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה"; "ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו"; "וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ כי לא הורישו". ובהמשך: "ואפרים לא הוריש את הכנעני... זבולון לא הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלול... אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון... נפתלי לא הוריש את יושבי בית שמש ואת יושבי בית ענת" (שופטים א, כא; כח-לג).
מה זה אפוא "הכל בא"?
משיב רלב"ג: "ואחר זאת זכר ש'לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דיבר ה' אל בית ישראל הכל בא'. ואף על פי שכבר נשארו בהן עדיין כמו שזכר במה שקדם, הנה זה בלתי סותר מה שנזכר בזה המקום, כי כל הגויים אשר נלחמו בהם נפלו בידם, ואולם נשארו אלו בסבת עצלות יהושע וישראל לא בסיבת העדר השגחת השם יתברך מהם".
וכן אברבנאל: "עם היות שנשארה מהארץ הרבה שלא נכבשה, אמר בסוף זה הסיפור שנתן ה' להם את כל הארץ וגומר, לפי שמה שלא כבשו היה בעצלותם, ולא מפאת השם יתברך".
ועליהם מוסיף הכלי יקר: "ופשוטו של מקרא, שהקב"ה כבר נתן את כל הארץ לישראל, וישראל הוא שנתעצלו ולא הורישו אלא כדי לשבת בה. ז"ש 'וייתן ה'' וכו' והם 'ירשוה וישבו בה' - רוצה לומר, כדי לשבת בה הורישו בלבד". ופירושו: מכיוון שנמצא "מגרש" לשבת עליו, נשכחה המחויבות לכלל הארץ.
ויש להוסיף שגם היום, בהקמת המדינה, התמלאה השאיפה לריבונות והתעמעם מקומה של הארץ, ואלמלא הפיל הקדוש ברוך הוא עלינו את כיבושה – הייתה חלילה נשארת ביד ערב. הפחד מפני ארץ ישראל במרחביה גורם לאמירות נוסח "נשינו וטפנו יהיו לבז".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
