ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
סנהדרין דף יג:
המקור לדרך הסמיכה
המשנה אומרת "סמיכת זקנים בשלושה", ובגמרא מתקשה רב יוסף מהו המקור לכך, הרי נאמר במינוי יהושע על ידי משה רבנו "ויסמוך את ידיו עליו" משמע שסמכו לבדו, ואם נאמר שמשה עומד במקום שבעים ואחד, שמא נצריך שבעים ואחד, ואם כן אין מקור כיצד למדו חז"ל שצריך דווקא שלושה, ונשארה הגמרא ב"קשיא". בהמשך מביאה את הסיפור על רבי יהודה בן בבא שמסר נפשו על הסמיכה, ומקשה שמשמע מכך שמספיק יחיד, שהרי רב סיפר על מסירות נפשו וציין רק את שמו בין הסומכים ומשמע שסמך לבדו. הגמרא דוחה שמא היו עמו עוד שניים אך לא נזכרו משום כבודו של רבי יהודה בן בבא.
הרמב"ם (סנהדרין ד, ג) פוסק שצריך שלושה אולם מספיק שאחד מהם יהיה סמוך. מניין לקח הרמב"ם חילוק זה? ב פירוש המשניות (א, ג) כתב הרמב"ם: "אם צריך שיהו השלשה סמוכין ואחר כך יהיה אפשר להם לסמוך אחר, הרי יש בדבר ספק והנראה מן התלמוד שצריך שיהא הגדול שבהם סמוך ויצרף אליו שנים וימנה את מי שירצה". וצריך בירור מניין בתלמוד נראה שמספיק רק אחד סמוך. ונראה שלמד זאת מדברי הגמרא שרק שמו של רבי יהודה בן בבא נזכר משום כבודו, והבין שאם גם השניים האחרים היו סמוכים היה ראוי להזכיר גם את שמם, ורק משום שלא היו כלל סמוכים הוזכר שמו של רבי יהודה בן בבא לבדו.
מדברי רש"י מוכח שחולק ומבין שצריך ששלושתם יהיו סמוכים, שכן מסופר בסוגייתנו שרבי יוחנן היה שוקד ומתאמץ לסמוך את רבי חנינא ורבי הושעיא ולא עלה בידו, וביאר רש"י (ד"ה לא הוה) שכשהיו עמו לא היה מוצא שניים שיצטרפו עמו לסומכם. אם היה מספיק שניים לא סמוכים כמובן לא היה מתקשה למצוא אלא ודאי הבין שצריך שכל השלושה יהיו סמוכים.
פולמוס חידוש הסמיכה בזמן הזה
הרמב"ם בפירוש המשניות לסנהדרין (א, ג) כותב: "ואני סבור שאם תהיה הסכמה מכל התלמידים והחכמים למנות איש בישיבה כלומר שיעשוהו ראש, ובתנאי שיהא זה בארץ ישראל כמו שהקדמנו, הרי אותו האיש תתקיים לו הישיבה ויהיה סמוך ויסמוך הוא אחר כך את מי שירצה. לפי שאם לא תאמר כן לא תהא אפשרית מציאות בית דין הגדול לעולם, לפי שצריך כל אחד מהם שיהא סמוך בלי ספק והרי כבר הבטיח ה' בשיבתם באמרו ואשיבה שופטיך כבראשונה, ושמא תאמר שהמשיח ימנה אותם ואף על פי שאינם סמוכין, הרי זה מוכחש, לפי שכבר ביארנו בהקדמת ספרינו זה שהמשיח לא יוסיף בתורה ולא יגרע ממנה לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה. ואני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יהיה מסימניו אמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק, וזה יהיה בלי ספק כאשר יכשיר ה' לבות בני אדם וירבו במעשה הטוב ותגדל תשוקתם לה' ולתורתו ויתרבה ישרם לפני בוא המשיח כמו שנתבאר בפסוקי המקרא".
וכן בפירוש המשניות לבכורות (ד, ג) כתב: "כבר ביארנו בתחלת סנהדרין שאין נקרא בית דין בסתם אלא סמוך בארץ ישראל, בין שהיה סמוך מפי סמוך או בהסכמת בני ארץ ישראל למנותו ראש ישיבה, לפי שבני ארץ ישראל הם אשר נקראין קהל, וה' קראם כל הקהל ואפילו היו עשרה אחדים, ואין חוששין למי שזולתם בחוצה לארץ כמו שבארנו בהוריות".
הרמב"ם אף הביא זאת להלכה בי"ד החזקה (סנהדרין ד, יא) אולם שם התנסח בהסתייגות: "נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים, אם כן למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל, לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן. ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי בית דין, והדבר צריך הכרע".
הרשב"א בבבא קמא (לו ע"ב ד"ה כתב) שואל כיצד שמענו בגמרא על כמה מעשים כגון חנן בישא שגבו דיני קנסות בבבל ועונה שאולי התובע דרש שאם לא ישלם יזמינוהו לדין בארץ ישראל, ועל ידי כך יכול לכפותו לשלם. ושב והקשה אם מדובר בתקופה בה עדיין סומכים בארץ ישראל הרי שניתן לדון גם בבבל, וענה שיש ליישב על פי הרמב"ם, שמדובר בתקופה שאין סמיכה אלא שבארץ ישראל יש יכולת לחדש את הסמיכה כדברי הרמב"ם, ומכח כך יכול לדרוש שיזמינוהו לארץ ישראל אם לא ישלם.
הרשב"א מעיר על חידושו של הרמב"ם מכך שרבי יהודה בן בבא מסר נפשו על הסמיכה והגמרא אומרת על כך שלולא כן בטלו דיני קנסות מישראל. משמע שאין יכולת לחדש את הסמיכה. כמובא למעלה, הרמב"ם עצמו התייחס לכך וכתב שכדי לחדש את הסמיכה צריך שתהיה הסכמת כל החכמים שבארץ ישראל, ובאותה תקופה היו ישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולם. יש לעמוד על כוונתו, הרי משמע שאין צורך שכולם יתקבצו יחד אלא רק שיסכימו, ומדוע היותם מפוזרים משפיע על כך שלא תהיה הסכמה. ונראה שכאשר יושבים ודנים יחד יכולים לשכנע אלו את אלו וכך יש אפשרות שיגיעו להסכמה אולם כאשר כל אחד נמצא במקומו כמעט בטוח שיהיו דעות שונות וממילא לא תהיה הסכמה (ובאמת הרדב"ז הסיק מכך שצריך שיהיו כולם מקובצים יחד, ובציץ אליעזר (ח"ב סי' כז) כתב שזהו דוחק).
לפני כחמש מאות שנה בתקופת הבית יוסף התעורר פולמוס גדול אם ניתן לחדש את הסמיכה. זקני צפת ובראשם המהר"י בירב צידדו בעד חידוש הסמיכה ואף נהגו כן למעשה, והמהר"י בירב סמך את תלמידו הבית יוסף ותלמידים נוספים, ואילו זקני ירושלים ובראשם המהרלב"ח התנגדו לכך ועימם הסכים גם הרדב"ז שהיה במצרים.
המהרלב"ח חיבר על כך כמה קונטרסים וטען (ראה בספר סמיכת זקנים, קונטרס ראשון) שלא ניתן לחדש את הסמיכה, שהרי הרמב"ם כתב את הי"ד החזקה בזקנותו וחזר מהחלטיותו בפירוש המשניות וכתב שהדבר צריך הכרע. המהרלב"ח מציין הבדל נוסף בין פירוש המשניות לי"ד החזקה. בפירוש המשניות הזכיר הרמב"ם שיעשוהו ראש ישיבה, ויש לתמוה מה עניין ראש ישיבה לדיין סמוך, והסיק מכך שכוונתו שניתן לחדש את הסנהדרין ולא רק סמיכה לעניין דיני קנסות. אך בי"ד החזקה כתב רק שיש למנות דיינים ולסומכם שיוכלו לדון דיני קנסות, ומשמע שחזר בו מחידושו שניתן אף למנותם לסנהדרין. מדיוק זה הוסיף קושי על מה שנהגו זקני צפת, שלא רק שסמכו דיינים אלא אף מינו נשיא ורצו לתת להם דין של סנהדרין. אמנם בימינו שאין בית מקדש לרוב ההלכות אין מכך נפקא מינה, כי גם כשיש סנהדרין הם לא יכולים לדון דיני נפשות ועיר הנידחת וכד' אלא כשהם יושבים במקום המקדש, אך עדיין יש מכך נפקא מינה לקידוש החודש. המהרלב"ח מדייק שלדעת הרמב"ם אף שמספיק שלושה דיינים לקידוש החודש הם צריכים להיות מתוך הסנהדרין, שלא כדעת הרמב"ן .
המהרלב"ח מעלה בעיה גדולה לגבי חידוש הסנהדרין, שאם אכן נחדש בימינו ניכנס לספק גדול הנתון בין הרים גדולים – בין הרמב"ם לרמב"ן הנזכר, שכן לשיטת הרמב"ן אם יש דיינים סמוכים מיד מתבטלת כל מערכת החודשים והזמנים שקבע הלל השני ועלינו לשוב לקדש חודשים על פי הראייה, ואילו לפי הרמב"ם היות והם רק דיינים ולא סנהדרין ממשיכה מערכת הזמנים הקיימת.
המהר"י בירב (קונטרס בסוף השו"ת ד"ה ועתה) מבאר שגם הרמב"ם בי"ד החזקה פסק כן באופן מוחלט, ומה שכתב "והדבר צריך הכרע" מוסב על סוף דבריו. לאחר שכתב הרמב"ם שם שנראים הדברים שניתן לחדש את הסמיכה, הוסיף שאם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי בית דין, ולאחר מכן כתב שהדבר צריך הכרע. כפי שהובא למעלה, בפירוש המשניות כתב הרמב"ם שיש ספק אם מספיק סמוך אחד או שכל השלושה צריכים להיות סמוכים. על פי זה מבאר המהר"י בירב שלכך התכוון הרמב"ם כאן, כלומר, שאם היה סמוך מפי סמוך אך אין עימו עוד שני סמוכים, אינו זקוק להסכמת כל חכמי ישראל, אך הדבר צריך הכרע משום שאם צריך שכל השלושה יהיו סמוכים, אכן לסמוך היחידי אין כח לסמוך וממילא לא יוכל לסמוך אלא על ידי הסכמת כל חכמי ישראל.
זקני צפת היו סבורים שדברי הרמב"ם "אם הסכימו כל החכמים" אין כוונתם שתהיה הסכמה "פה אחד" אלא כמו בכל דיני התורה מספיק רוב ורובם ככולם, ומכיוון שזקני צפת היו רבים יותר מזקני ירושלים ניתן לחדש את הסמיכה. המהרלב"ח מנגד היה סבור שהכוונה כפשט המילים שצריך הסכמת כולם ממש, והוסיף שאף אם יש לפרש כזקני צפת מכל מקום תוקף של רוב הוא רק כשנמצאים במעמד אחד ודנים יחד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
