ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
תראו, בן אדם עתיד לתת את הדין על עבירות וזה דבר קטן, בן אדם עתיד לתת את הדין על זה שהוא לא עשה מספיק מצוות וזה גם כן דבר קטן, אבל אדם ייתן את הדין על השאלה מה עשה עם החיים שלו, וזה דבר גדול. נתנו לך חיים של שבעים שנה, מתוך השבעים שנים האלה הרגת חמישים, רוב הזמן היית מת ומה שנשאר זה שיירים של החיים.
סיפרו פעם על אחד הצדיקים שהיה תמיד רץ. הוא אמר שהיות וכתוב "הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה", את שני הדברים צריכים לעשות מהר; בין שאני רץ אחרי משהו ובין שאני בורח ממשהו, אי אפשר לברוח לאט. לכן הוא תמיד היה רץ. רושמים כל מיני תרופות לילדים היפראקטיביים, אבל יכול להיות שדווקא אצלם החיים נעשים יותר חיים. אם בן אדם סתם מתהלך לו, אז הוא לא בורח מהעבירה והוא גם לא תופס את המצווה.
צריך לדעת שעכשיו זה הזמן לרוץ, עכשיו הזמן לברוח, עכשיו הזמן לטפס. יש בעלי חיים שמכונים "עצלנאים". הם יושבים על עץ, מחזיקים את העץ בידיים הפוכות וככה מנמנמים ומהרהרים על פילוסופיה. הם כל־כך עצלים עד שעל הפרווה שלהם צומחות אצות, כמו על קירות ועל עצים, הם פשוט לא זזים לשום מקום. יש חיות שלא יכולות להרשות לעצמן את הלוקסוס הזה, רוב היצורים הטורפים למשל צריכים להיות קצת יותר זריזים מפעם לפעם.
"אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך". אם אדם בטל משום שהוא בטלן אז הבטלנות הולכת איתו לכל מקום. אחר כך יהיו כל מיני דברים דחופים לעשות, מדוע? מפני שמה שלא עשיתי היום אצטרך לעשות מחר, כל הדברים שדחיתי תמיד ייפלו עליי.
אדם מבזבז שעות על לצפות במסך, הוא הופך לבטטה, נראה שאם הוא ישב עוד קצת הוא יתחיל להצמיח שורשים ויידבק לקרקע. גם בן אדם שהוא עצלן וכבד, אם תהיה לו סיבה טובה מאוד יגלה פתאום שהוא דווקא מסוגל לרוץ היטב. אם איזו חיה רעה תתנפל עליו, נראה אותו בקצב אחר.
קרוב אליך (663)
הרב שבתי סלביטיצקי
81 - אינשאללה
82 - הגיון לבי
83 - נפשי בשאלתי
טען עוד
גם אריכות התפילה לא מעידה בהכרח על עבודה פנימית. אני זוכר ששמעתי ממשפיע אחד שאמר על כמה אנשים שהאריכו בתפילה שצריכים לשבח אותם מפני שהם התאפקו מלאכול עוד שעה... זה היה הדבר היחידי שהיה ממשי בתפילה שלהם. הבעיה איננה של משך הזמן אלא של כמה חיות יש בדבר, כמה חיים יש בעניין הזה?
"רשעים בחייהם קרויים מתים" זה חלק מהעניין. הגמרא מסבירה שמה שכתוב על בניהו בן יהוידע שהוא בן איש חי, שהיכה את הארי בתוך הבור ביום השלג הכוונה הוא שהוא למד את כל ספר תורת־כהנים במשך יום חורפי אחד קצר. הסיפורים הם לא רק על מי שמחויב ועושה, אחד הסיפורים הקטנים שלא מפורסמים על ברוריה היא על כך שלמדה את ספר תורת־כהנים במהירות מופלגת. אז היא לא מחויבת - אבל מה יהיה עם הזמן? אפשר לצאת ידי חובת "והגית בו יומם ולילה" עם קריאת שמע שחרית וערבית, אבל מה הבן־אדם הזה הספיק בחיים שלו? זה נכון לא רק לגבי תורה ומצוות, אלא גם בנוגע להוצאת הזבל. אפשר למשוך את זה חצי שעה, לעשות הכנות לפני ואחרי לקחת את זה ולארוז את זה ולשים את זה, וללכת לאט בהלוך כדי לא ליפול ובחזור כדי שלא אגיע חלילה לאיזו מחלת לב מחמת מאמץ... זה היה טוב בתור מילתא דבדיחותא אם זה היה מילתא דבדיחותא, הבעיה היא שזה אמיתי.
אתם יודעים איך פעם היו מגדירים פקיד? שמונה אפס שלוש. הוא בא בשמונה, עושה אפס והולך בשלוש. למה זה קורה לפקיד? מפני שהעבודה איננה שלו. ראיתי פעם טכנאים שבאו להתקין חיבורים לטלפון בשני בניינים חדשים שנבנו אחד ליד השני. עשו חשבון כמה זמן זה לוקח להתקין חיבורים לחמישים דירות, ושלחו אותם. כשהטכנאים הגיעו לדירות הם גילו שהקבלן כבר הניח את כל התשתיות בתוך הקירות והצינורות וכל מה שנותר להם לעשות זה לעשות את החיבורים הסופיים. מה עשו האנשים? כולם היו פועלים שכירים, הם ישבו, אכלו, שתו, נחו ושיחקו שש־בש ודברים כאלה במשך שבוע שלם. ראיתי אותם ככה מגיעים בבוקר, כולם התחילו בשעה מסוימת, הניחו את כלי העבודה בצד והתיישבו בצל. למה זה קורה? תארו לעצמכם שהם היו מקבלים את שכרם לפי מספר הטלפונים שהתקינו, הם היו מסיימים את העבודה בחצי יום והולכים הלאה.
בחורי ישיבה מתרגלים שצריך לשבת וללמוד, אך כשלא מודדים מה מספיקים לעשות אז דברים נמרחים. אני לא מדבר כעת דווקא על לשבת וללמוד אלא על כל מיני דברים שיש לבן אדם לעשות.
כתוב שאדם לא יאכל סעודת הבוקר של שבת עד שיסיים את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום. אז לפחות זה גורם שמישהו יגמור את הפרשה בכל זאת, כי הוא רעב. הוא לא עשה את זה ביום ראשון ולא ביום שני מפני שהיה תפוס, לא ביום חמישי ולא בשישי מפני שהיה עסוק. בליל שבת הוא האריך באכילה של מצווה ואחר כך נרדם מעייפות, ובשבת בבוקר הגיע הזמן להתפלל... האיסור לאכול הוא טוב. תארו לעצמכם שבן אדם עושה לעצמו מכסות לדברים אחרים: "אני לא הולך לישון עד שלא השלמתי כך וכך". יכול להיות שזה לא יצא בשלמות, ונכון שטוב יותר לעשות דברים לכתחילה ומתוך התלהבות גדולה ולהוסיף על המכסה, אבל ההתחייבות מתחילה לדחוק בי ואני מתחיל לזוז קצת כי אני יודע שלא אוכל לישון אם לא אסיים.
אני לא מדבר על כך שאנשים ייקחו על עצמם דברים שהם לא מסוגלים לקחת; אני אפילו לא מדבר על זה שייקחו על עצמם דברים שהם כן מסוגלים לקחת. אבל כשבן אדם לוקח לעצמו איזשהו דבר מוגדר, הוא מתחיל לזוז. תארו לעצמכם שאדם מקבל על עצמו לעשות מצווה בכל יום, אפילו מצוות גמילות חסדים, ולפני כן הוא לא אוכל, כמו שאמר עבד אברהם, אם בן אדם אומר שהוא לא הולך לאכול עד שהוא לא כילה לעשות משהו, אז הוא באמת יגמור את זה.
אפשר לשבת ולחשוב על זה שעה ושעתיים ושלוש שעות והזמן עובר ככה בנעימות בלחשוב רק על דברים טובים ובינתיים הזמן שוטט והולך ושום דבר לא קורה. מה אתה עושה עכשיו? במקום לשבת ולחשוב תזיז את עצמך. כשבנאדם לוקח את עצמו בידיים, ההבדל הוא עצום. אם יש לאדם מנוע והוא שואג, מה טוב, ואם המנוע לא נדלק אז מתחילים לדחוף ולפעמים המנוע מתעורר מעצם הדחיפה. מי שמכניס את עצמו לאיזה דבר של עבודה, זה בעצמו נותן לו את האפשרות להצליח לעשות אותה.
על המילים של פרעה "נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה'", אמר הרבי מקוצק: מה זה "נרפים"? אני עושה תכניות, אם ירצה ה' ואם העולם יהיה יפה ואם אקום על צד ימין וכשהציפורים יצייצו והכל יהיה בסדר אז אעשה משהו... בינתיים אני אומר "נלכה נזבחה לה'", אם ירצה ה', אינשאללה. זה לא שהקדוש ברוך הוא לא רוצה, אבל הוא לא מתערב יותר מדי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
