ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
לאה בת יהודית
גמ' מז: מח. ושם בתוס' ד"ה "אילימא"
קידושין מט: ההוא גברא דבעא למיסק לארעא דישראל...
קידושין נ. יקריב אותו וכו' וכן אתה מוצא וכו'
רמב"ם הלכות מכירה פ"י הל' א',
רמב"ם הלכות גירושין פ"ב הל' כ' לח"מ שם,
רמב"ם הלכות גזילה פ"ט הל' ט"ז ושם בכס"מ
גיטין לב. תוס' ד"ה "מהו דתימא" באמ"ד "ואע"ג דבעלמא..."
רמ"א חו"מ ס' ר"ז בענין דברים שבלב במתנה (ס"ס ד')
קידושין נב. המקדש בגזל דידה ובאבני מילואים ס' כ"ח ס"ק י"ג
קצות החושן ס' י"ב ס"ק א' באמ"ד "ועיין מסגרת השולחן"
תליוהו וזבין
בגמרא בבבא בתרא (דףמז:) מובאים דברי רב הונא שאם תליוהו וזבין זביני זביניה, ומוכיח זאת מכך שהרי כל אדם המוכר חפץ כלשהו הוא אנוס ובכל זאת המכר קיים. דוחה הגמרא דילמא אונסא דנפשיה שאני, כלומר אולי דוקא מאונס הנובע מחמת עצמו המכירה תופסת אך באונס הנעשה ע"י אדם אחר לא. ומביאה ראיה חדשה מכך שאדם שאינו רוצה להקריב כופים אותו עד שיאמר רוצה אני. מבאר התוס' שכל דבר שאדם מחויב לעשותו נחשב כתליוהו וזבין. הגמרא דוחה גם ראיה זו דלמא שאני התם דניחא ליה דתהוי ליה כפרה, ושבה ומוכיחה מגט שכופים אותו עד שיאמר רוצה אני ודוחה דלמא שאני התם שמצוה לשמוע דברי חכמים. לבסוף מסיקה הגמרא שהמקור לדין זה הוא סברא, הסברא היא שאגב אונסיה גמר ומקנה.
סתירה מסוגיית דברים שבלב
האור שמח עומד על סתירה לכאורה בין שתי סוגיות. בקידושין (דף מט:) הגמרא עוסקת באדם שמכר קרקעותיו על דעת לעלות לארץ ישראל, וכשמכר לא אמר שום דבר אך בליבו תכנן לעשות את המכירה רק כדי לעלות לארץ. אומר רבא שדברים שבלב אינם דברים ולכן אף אם בסוף לא יעלה לארץ לא יוכל להחזיר את המכר. שואלת הגמרא מה המקור של רבא לדין זה, ומנסה להוכיח מכך שכופים על קרבן ועל גט עד שיאמר רוצה אני אע"פ שבליבו אינו רוצה. ודוחה שאולי שם אנן סהדי שגם בליבו ניחא כי רוצה כפרה או כי מצווה לשמוע לדברי חכמים. וקשה כי הגמרא אצלנו מבינה שהסיבה שהוי גט היא שאגב אונסיה גמר ומקנה, כלומר שגם בליבו ודאי רוצה לגרש, ואילו שם מנסים להוכיח מברייתא זו שגם אם בליבו באמת אינו רוצה מ"מ הוי גט כיוון שדברים שבלב אינם דברים.
הרמב"ם כותב שהסיבה שהוי גט היא שמצווה לשמוע לדברי חכמים. מקשה הלחם משנה שלמסקנה שקיי"ל כרב הונא שתליוהו וזבין זביניה זביני כבר לא צריך את הטעם של מצווה לשמוע לדברי חכמים שהרי אגב אונסיה גמר ומקנה.
הרמב"ם בפ"ט מגזילה הט"ז פוסק את דברי רב ביבי שגזלן שכופה אדם למכור לו המכר לא תופס. ומקשה הראב"ד שהרי הגמרא אומרת שרב הונא שאמר תליוהו וזבין זביניה זביני חולק על רב ביבי, ואם כן מאחר וקיי"ל כרב הונא אי אפשר לפסוק גם את דברי רב ביבי להלכה.
דעת מקנה במעשה הקנין ובחלותו
ניישב את הדברים על פי יסוד הנמצא בדברי ר' שמעון שקאפ.
מהתוס' בגיטין (דף לב.) משמע שהמשמעות של הכלל "דברים שבלב אינם דברים" היא שלא מאמינים לו שבליבו היתה כוונה שונה. הבנה זו מנוגדת להבנה הפשוטה שלנו בכלל זה שהיא שאע"פ שמאמינים לו מ"מ זה לא משפיע כי לא מתחשבים במה שבלב.
ר' שמעון מסביר שכדי שאדם יקנה צריך דעת מקנה, אך יש לשאול אם צריך את דעת המקנה גם בשביל מעשה הקניין וגם בשביל החלות או שמספיק לגבי המעשה. כשאותו אדם שתכנן לעלות לארץ עשה את הקניין הוא לא טרח להתנות בגלל שהיה בטוח שיעלה לארץ, ואם כן ודאי שהיתה לו דעת גמורה במעשה הקניין. משמעות החידוש של רבא שדברים שבלב אינם דברים הוא (עפ"י תוס' בגיטין) שלא צריך דעת על החלות, ולכן הוי קנין.
זוהי גם סברתו של רב הונא. תליוהו וזבין זביניה זביני בגלל שמעשה הקניין נעשה בדעה גמורה, ואע"פ שהוא לא רוצה בחלות מספיקה דעתו במעשה ולכן הוי קנין.
בכך מתורצת קושייתו של האור שמח. הסוגיא בבבא בתרא מביאה ראיה לכך שכשיש דעה במעשה הוי קנין, ובקידושין לכך שאע"פ שאין דעת בחלות הוי קנין. אלו שני הצדדים של אותה הנקודה.
ברמ"א סי' ר"ז מביא יש אומרים שבמתנה דברים שבלב הם כן דברים. לאור דברינו משמעות פסק זה הוא שבמתנה צריך דעת גם על החלות.
קנין גזילה
הגמ' בקידושין (דף נב) דנה באדם שגזל מאשה חפץ ומקדש אותה בחפץ זה ואומרת שאם היא היתה משודכת קודם אז היא מקודשת ואם לא אינה מקודשת. שואלים המפרשים, הרי צריך שאדם יקדש בדבר שלו וכיצד החפץ נעשה שלו. רש"י מסביר שמכך שהסכימה להתקדש בחפץ זה סימן שמחלה עליו. ויש לשאול הרי כדי לתת חפץ צריך להקנות ולא מועיל למחול.
האבנ"מ בסי' כח מביא את פסק השארית יוסף שבמקרה ההפוך, אם אשה גזלה חפץ ורוצה להתקדש בו על ידי שימחל לה על הגזילה אינה מקודשת. ומקשה מדוע לא אומרים גם כאן שע"י מחילתו הוא מקנה לה ומקדשה.
האחרונים מבארים ברש"י שכשהוא גזל ממנה הוא קנה את החפץ בקנייני גזילה. ואמנם בד"כ אנו אומרים שקנאו רק לעניין להתחייב בשמירתו, אך מסביר הנתיבות וכן הרב קוק זצ"ל שמה שמונע מהגזלן לקנות החפץ לגמרי זו מצוות "והשיב את הגזילה" וברגע שמסתלקת המצווה ואין עליו חיוב השבה מייד קונה הגזילה לגמרי. לפי זה, כשהיא מוחלת הוא קונה החפץ שהרי כבר אינו מחוייב להשיב, ולכן יכול לקדשה.
כעת יובן גם השארית יוסף. כשהיא גזלה ממנו והוא מחל לה, החפץ נהיה שלה למפרע משעת הגזילה ואם כן ברגע שמקדשה הוא לא מביא לה שום דבר, ולכן אינה מקודשת.
במחילה הדין הוא שלא זקוקים להסכמת שני הצדדים אלא אפשר למחול בעל כרחו של השני. הסברא נותנת שבגלל שמחילה תלויה רק בצד של הנותן כמו במתנה, דינה יהא כמו במתנה שצריך גמירות דעת גם במעשה וגם בחלות.
ישוב הרמב"ם בדין כפיית גזלן
הבאנו למעלה את קושיית הראב"ד על הרמב"ם, למה פסק את דברי רב ביבי בגזלן אע"פ שקיי"ל כרב הונא. עתה אנו יכולים לומר שאין סתירה בין שני הפסקים. בגזלן הכופה אדם למכור לו את מה שכבר גזל ממנו אין צורך במכירה גמורה אלא מספיק מחילה ובמחילה אמרנו שצריך גמירות דעת גם על המעשה וגם על החלות, ולכן זביניה לא זביני, אך במקרה של רב הונא שלא מדובר באדם שגזל קודם השדה אלא בא עכשיו וכופה שימכרו לו צריך מכירה גמורה, ובמכר מספיק גמירות דעת במעשה ולכן זביניה זביני שכן בכפייה יש גמירות דעת במעשה כמו שכתבנו למעלה.
אמנם יש להקשות על הסבר זה שקרקע אינה נגזלת ואם כן אין משמעות לכך שגזל קודם את הקרקע, אך יש לענות על כך שלפי הרמב"ם קרקע כן נגזלת וכמו שמצאנו בהלכות גזילה (פרק ט' הלכה א') שכתב "הגוזל קרקע מחברו והפסידה כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות... חייב להעמיד לו בית או שדה כשהיו בשעת הגזילה".
ישוב הרמב"ם בדין כפייה על גט
עכשיו נוכל להבין את שיטת הרמב"ם בגט. הרמב"ם נזקק להסביר שהגט כשר רק בגלל שמצווה לשמוע לדברי חכמים בגלל הלכה נוספת שכתב באותו הפרק. הרמב"ם כתב שיש עשרה דינים מיוחדים בגט והראשון מביניהם הוא שצריך את רצון הנותן שנאמר "והיה אם לא תמצא חן בעיניו". שאלו האחרונים מדוע זה דין מיוחד בגט ומדוע צריך פסוק הרי בכל החלת חלות צריך רצון, ועונים שבד"כ צריך רק רצון במעשה הקניין וכאן צריך גם בחלות. לפי זה מובן למה גם למסקנה שקיי"ל כרב הונא זקוקים אנו לטעם של מצווה לשמוע לדברי חכמים, משום שכפייה בדרך כלל גורמת רק לרצון במעשה הקניין ולא בחלותו.
כעת אנו יכולים לומר שהדין של גט הוא המקור של הדעה שהובאה ברמ"א שבמתנה דברים שבלב הינם דברים, כי גם במתנה זקוקים לגמירות דעת אף בחלות כמו בגט.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
