ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
עד כמה אדם מחויב כלפי שכנו? האם סביר למנוע שימוש כרצון האדם על מנת לאפשר לשכנו תועלת? לדוגמא, לראובן יש עצים שככל הנראה גם יונקים מעומק שטחו של שמעון – האם מותר לראובן לאגור את מי הגשמים או לשים דשא סינטטי באיזור זה כך שלא יגיעו המים לשרשיו של שמעון?
אומרת המשנה (כב, א):
מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו, לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ הרחיק ממנו ארבע אמות.
המקרה והדין כפי שהם מובאים במשנה אינם ברורים דיים, ואכן הגמ' לאלתר מתחילה בביאור המקרה ולמסקנה מנמקת את האיסור משום דוושא. וכך אומרת:
אלא אמר רבא, הכי קתני: מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ברחוק ארבע אמות ונפל, לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ד' אמות; מ"ט? דדוושא דהכא מעלי להתם.
ויש לברר, אם מדובר שסמיכת הכותל מהווה נזק אזי מדוע הותר לראשון לסמוך למיצר ולא להתחשב באפשרות אולי שכנו גם כן ירצה לבנות כותל? ועוד צ"ע בעצם הדין, מ"ט הדבר אסור והרי אין כאן שום נזק כלפי השני, וזאת בשונה מכל שאר נזקי הפרק?
נראה כמה כיוונים שונים בדברי רבותינו הראשונים:
קונה מהמלך
הרשב"א (ד"ה מי שהיה כותלו) מסביר שכיון שאין כאן נזק של ממש במניעת הדוושא, אלא גרימת הרחקה, יכול הוא לסמוך ראשון. שכל מה שרבא אמר בתחילת הפרק שהבא לסמוך אינו סומך אינו אלא בדבר המזיק ממש. אך עדיין קשה, מדוע שהקדמתו את שכנו תזכהו בשעבוד שטח חבריו אליו לטובת הדוושא? ועל כך עונה הרשב"א:
וכתב הרב מורי ז"ל משום הרב ר' שלמה בר אברהם ז"ל דמתני' בלוקח מן המלך דבסתמא נשתעבדו לו ד"א קרקע חוץ לכותלו לדושא הילכך חברו הלוקח גם הוא מן המלך כשבא לסמוך לו צריך להרחיק ד"א שכבר נשתעבדו לו, ע"כ.
דהיינו אין כאן זכות מיוחדת הנקנית במעין 'עורמה' של הקדמת השכן, אלא זוהי זכות הקנויה מאת המלך, או בזמננו השלטון המקומי. עניינה של הזכות היא שחלק מהשטח של השני משועבד להילוך עבור הראשון עד אשר הכותל יתחזק כדבעי.
לוקח מן ההפקר
אפשרות נוספת מביא הר"ן (כב, ב ד"ה וקמא):
וה"ה במי שבא לבנות בקרקע של הפקר דמי שבנה שם כותל זכה בד' אמות חוץ לכותלו לדושא וחברו המחזיק בה אחר כן אינו רשאי לעשות שם כותל.
אין כאן זכות מיוחדת שנלקחת שלא ביושר, אלא חלק מהזכויות אותן קנה כאשר עלה על שטח ההפקר. ועל השני שהגיע אחריו מחויב לו לעניינים מסויימים בהם זכה הראשון. ובכך מובן מדוע הותר לראשון לא לסמוך – משום שלא היה שם שום דבר.
החזיק בדוושא
אפשרות שלישית להבנת השעבוד מבאר רבינו יונה:
ונראה בעיני שהמשנה הזו כענין מה ששנינו בסופה החלונות מכנגדן ד' אמות, והא ודאי לאו כל הימנו לשעבד לו ד"א בקרקע חברו לחלונותיו, אלא משנתינו כגון שהחזיק בחלון זה ג"ש, וטוען שחברו נתן לו רשות לפתוח חלון זה ע"מ שלא יאפיל עליו. או שקנו ממנו שעבוד ד"א לחלון זה, דחזקת חלון הויא חזקה לד"א כנגדו, שמשתעבדות לו שלא יבנה בהם כדי שלא יאפיל. וכן לענין דוושא, כיון שהחזיק בכותל ג"ש וזה לא מיחה בו, הויא הכותל חזקה לשעבוד ד"א לדוושא, כמו שהחלון חזקה לד"א כדי שלא יאפיל.
כלומר, אין צורך בשעבוד מגבוה או מההפקר, אלא מדובר בפשטות שהשני התיר לראשון לעשות כן. ומה שהביא את רבינו יונה לפרש, זוהי המשנה גופא, כפי שכותב. יש שייכות בין הרישא של המשנה לסיפא, וכיון שכן נסבירן באופן זהה והוא חזקת השימוש. 'רווח' שיש מכך הוא ההמנעות מהעמדה רחוקה של שעבוד המלך או הפקר, אוקמיתא שעל פניו נראית רחוקה.
שיטת התוס' - מזיק
התוס' (כב, א ד"ה וקמא) שואלים לפי רבא הסובר שאסור לסמוך בור למיצר אפילו אם אין שם עוד בור, מדוע לא אסרו על הראשון לסמוך את כותלו לקו הגבול שבין שתי החלקות?
עונה התוס' שרבא אסר במקרה בו הראשון ייצר נזק של ממש לשני, אך במקרה זה לא ייוצר נזק אלא מניעת טובה, כלשון הרמב"ן, מהראשון. ובכגון זאת, לא אוסר רבא לסמוך.
אומר קצה"ח (קנה, ס"ק ו) שמעצם קושיית התוס' משמע שלא מקבל את האוקמיתות של שעבוד מהמלך או זכייה מהפקר, ובלשונו:
ואי הוי ס"ל לתוספות דדוקא בקנו מן המלך או מהפקר, א"כ לא הוי מקשי תוס' מידי דקמא היכי סמיך.
וממשיך קצה"ח לבאר את טעם השעבוד, ומסקנתו דלא כתוס', אלא שחובה להסביר כרמ"א (קנה, יד) שפסק את דברי רשב"א ור"ן הנ"ל, שהנידון הוא בשעבוד מהמלך או הפקר.
אך קשה לי בהבנת דברי קצה"ח, שהרי הרשב"א עצמו שואל אותה שאלה ועונה אותו התירוץ וכפי שפתחנו, ולמרות זאת מתרץ מלך או הפקר. ושמא י"ל שעצם ההתעלמות של תוס' מהתירוצים הללו משמע דלא ס"ל כמותם. ועדיין צ"ע שהרי קצה"ח למד זאת מעצם השאלה ולא מהתירוצים.
מניעת טובה כנזק
מכל מקום, לכל הפחות אליבא דקצה"ח, העולה מעצם שאלת התוס' הוא שבעקרון, מניעת הטובה מהראשון היא מעין נזק, ועל כן מחוייב להרחיק. אלא שבמקרה בו אין שום צד שני לא אסרו על הראשון לסמוך כיון שאחרי הכל אין כאן אלא מניעת טובה מדבר שעוד אינו קיים. וחובת ההרחקה לראשון תהיה בעצמה נזק ישיר יותר לראשון.
אך הקושיא הגדולה על דברי התוס' היא מדוע יש זכות לראשון? אם מחשיבים את המניעה כנזק שהרי מחייבים את השני להרחיק, מדוע לא ירחיק גם הראשון ולא יזיק את חבירו השני שלא יוכל להשתמש שם בעתיד לגמרי כרצונו?
וכותב באילת השחר (עמוד קיז ד"ה ואפשר):
ואפשר דהנה אם הי' עושה איזה דבר שימנע מלצמוח פירותיו של חבירו הי' לגבי הרחקה גדר מזיק אע"ג דאינו אלא מונע שלא יגדל הפירות שלא צמחו עדיין... והנה אפי' אם להלכה לגבי גדר חיוב תשלומין דמזיק אינו חייב מ"מ לענין הרחקה ודאי יש סברא דכיון דבדרך הטבע זה צריך לגדול אז צריך להרחיק מלקלקל זה והוי כהיזק.
כלומר, אינו דומה לנזקים של אילן ובור וכ"ש שאינו כמו דיני מזיק של ב"ק, אך זהו מצד תשלומי הנזק. אך הכא בפרקין עסקינן בדיני שכנים ובעיקר בחובת הרחקת הנזק עסקינן. ושם גדרי הנזק לעניין הרחקות שונה. וזאת משום שראוי להתחשב בשני אם הדבר מזיק לו. ונראה לי להוסיף שהסברא בלתבוע הרחקה הינה הגיונית בפרט בדבר שאינו נצחי אלא תלוי בזמן. שכן הגמרא מסיימת שחובת ההרחקה היא בכותל גינה של עיר חדשה, משום שבעיר ישנה כבר אין צורך.
להערות - [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











