ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
בכל הלואה, המלווה רוצה (ובצדק) בטוחות לכספו. ועל כן, משעבד הלווה את קרקעותיו למלווה, היינו, נותן הלווה למלווה אחיזת-מה בקרקעות (זהו דיון בפני עצמו מהו גדר שעבוד ואכמ"ל). כאשר הגיע זמן פרעון ההלוואה ואין ביד הלווה לשלם, פונה המלווה לבית דין ושם ישנו תהליך ארוך של כמה חודשים ובסופו ניתנת רשות למלוה להשתלט על קרקעות הלווה, עבור פרעון חובו.
מה הדין אם לאחר מעבר בעלות זה, הצליח הלווה להשיג את הכסף הנדרש עבור חובו ורוצה לקבל חזרה את שדהו? האם מחוייב המלווה להחזיר? אם כן, האם יש הגבלות או חריגות לדין זה? ומה הדין אם מחיר הקרקע עלה מעבר לגובה ההלוואה המקורית?
הגמרא בפרקנו מלמדת שאמנם חובה להחזיר אך אין זו חובה ממונית רגילה כי אם חובה מידותית עליה נצטווינו בפסוק 'ועשית הישר והטוב'.
נפתח בביאור כמה פרטי דינים של הלכה זו:
ועשית הישר והטוב
אומרת התורה בספר דברים (ו, יח):
וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ:
ומבאר הרמב"ן:
ועשית הישר והטוב בעיני ה' – ...וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז), לא תקום ולא תטור (שם פסוק יח), ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק טז), לא תקלל חרש (שם פסוק יד), מפני שיבה תקום (שם פסוק לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח א), ואפילו מה שאמרו (יומא פו א) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר:
כלומר ישנה מצווה בתורה, שעניינה חיוב על האדם להתנהל מול חברו בישרות ובטוב. ולא יתכן לכתוב זאת באופן פרטני כיון שיתכנו, כפשוטו, אינספור מקרים ומצבים. על כן המצווה היא כללית.
יש בראשונים מחלוקת עד כמה אפשר למתוח את גבול 'הישר והטוב'. ביחס לשאלה האם לוקח שקנה קרקע מהלווה, וכעת המלווה פרע את חובו משדה הלוקח, האם יכול הלוקח אח"כ לכפות את המלווה לקחת כסף ולהחזיר לו את השדה המשועבדת. לדעת רמב"ם (מלוה ולווה כב, טז) ושו"ע (חו"מ קג, ט) כן, לדעת הרא"ש (כתובות י, ג) ורמ"א (שם) לא.
ונראה שסברת הרמב"ם היא שהלוקח רצה את הקרקע, ואילו המלווה באמת רצה מלכתחילה מעות, וכיון שכך, היושר נותן שאם מחזירים לו את מה שרצה באמת, הרי הוא מחוייב להחזיר.
סברת הרא"ש (כך שביאר בעצמו) היא שבמקרה הנוכחי הלוקח עצמו נהג שלא לגמרי ביושרה כאשר הכניס עצמו לשדה המשועבדת למלווה. וכתבו באחרונים (סמ"ע ס"ק יד ואורים ס"ק כד) שאפילו אם אין ללווה המוכר כיצד להחזיר לקונה, עדיין יכול המלווה לפרוע מהקרקע.
ויתר על זכותו
ביחס לדינא דבר מצרא אומרת הגמרא (ב"מ קח, א):
אתא [הלוקח] אימליך ביה [בבר המצר] , אמר ליה: איזיל איזבון? ואמר ליה: זיל זבון, צריך למיקנא מיניה או לא? רבינא אמר: לא צריך למיקנא מיניה, נהרדעי אמרי: צריך למיקנא מיניה. והלכתא: צריך למיקנא מיניה.[ולאחר הקנין, אין מסלקין את הלקוח מפני בר המצר].
וכתב הרשב"א (ב"מ לה, א ד"ה והלכתא):
כתב הרמב"ן ז"ל דמסתברא דאי קנו מיניה [מהמלווה] דלא לסלקיה [ללווה] לא מסלקינן ליה, שהרי מחל דומיא דדינא דבר מצרא דבעי למקנא מיניה (ק"ח א') ואי קנו מיניה לית ביה משום דינא דבר מצרא.
מדבריהם מבואר שאם האדם קיבל על עצמו שלא ידרוש חזרה את שדהו במצב שהיא תלקח ממנו, הרי הוא ויתר על זכויותיו ואין הוא יכול לכפות את דין שומא הדר. ודין זה מקביל לדינא דבר מצרא שגם הוא יסודו בדין 'ועשית הישר והטוב'.
אפותיקי
אפותיקי הוא נכס או מטלטל שייחד הלווה עבור המלווה לגבות את חובו. יש מושג של אפותיקי סתם ויש אפותיקי מפורש. 'סתם' הוא מצב שהנכס מיועד עבור הפרעון לפני הנכסים האחרים. 'מפורש' הוא שהנכס הוא המקום היחידי ממנו גובים.
שער המשפט (קג, ס"ק ז) דן באריכות בשאלה האם יש דין שומא הדר באפותיקי ולמסקנה כותב שכיון שיכול הלווה לסלק את המלווה במעות, אפילו באפותיקי מפורש הרי שאכתי שייך 'ועשית הישר והטוב'. והביא שכן כ' הריטב"א. וכן כתב המאירי (לה, א). ועיי"ש שמבחין בין הלוקח ללווה עצמו, שהלוקח כיון שאינו יכול לסלק את המלוה, אין בו דין שומא הדר, ואילו הלווה שיכול לסלקו לכת' יש בו דין שומא הדר.
ונראה שיכולת הסילוק בממון קיימת רק אצל הלווה עצמו, ולא אצל הקונה, וצ"ע מה הסברא בזה? הרי אמר' מה מכר ראשון לשני? על זכות שתבוא לידו'. אלא הוא כמ"ש בשם הרא"ש שלא היה ללוקח להכניס עצמו לשדה משועבדת. ונראה שאף הרמב"ם יודה בזה שכן כ' בשמו הריטב"א.
חקירה במהות שומא הדר
בדברי האחרונים מצאנו חקירה בדין שומא הדר – האם הוא קניין מחודש או שמא רק סילוק החוב. הסבר הצדדים:
קניין – כאשר המלווה יורד ברשות בית דין לקרקע חבירו הרי כסף ההלוואה הופך להיות כסף קניין. ומה שצריך להחזיר הוא חיוב של תורה או חכמים מכח המצווה הכללית להתנהל בישרות. ובהחזרת הקרקע נעשה קניין מחודש לכיוון ההפוך.
פרעון חוב – כל עוד לא שולם החוב ע"י הלווה, הרי הוא עדיין קיים, אלא שלעת עתה המלווה יורד לשדה הלווה ועושה בה כרצונו. ודין 'ועשית' הוא לאפשר ללווה לפרוע את חובו באופן המקורי אפילו אחר הזמן והפרעון שעל ידי הקרקע.
ומצינו בזה מספר נפק"מ.
א. עשיית שטר קנין מחודש
בפרק ראשון (טז, ב) דנה הגמרא אודות מציאת שטר חוב בשוק. ובמהלך הסוגיא מוסבר הטעם מדוע ניתן לכתוב שטר מכר לאחר מצב של 'שומא הדרא'. וכך אומרת הגמרא:
דמדינא ארעא לא בעיא למיהדר, ומשום ועשית הישר והטוב בעיני ה' הוא דאמור רבנן תהדר, הלכך מרישא הוא דקא זבין, איבעי ליה למכתב שטר זביני.
ונחלקו הראשונים בשאלה מתי נצרכת כתיבת שטר מכר? וכתב הר"ן (שטמ"ק ד"ה 'והר"ן כתב וז"ל'):
ובשיטת הרמב"ן כתוב דכי אמרינן איבעי ליה למכתב שטר זביני בכל ענין קאמר דאפילו רוצה להחזיר לו את השטר איבעי ליה למכתב שטרא אחרינא דמשום חזרת השטר לא חזרה שומתו... ואין זה מחוור בעיני... אלא בביטול שומא ראשונה וכל שהחזיר לו שטר ראשון חזרה שומתו וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות מלוה ולוה וכו' ככתוב בנמוקי יוסף (ט, א דרי"ף).
שיטת רמב"ן ורשב"א שבכל מצב של 'שומא הדרא' יש לכתוב שטר מכר, אפילו אם המלוה מחזיר ללווה את שטר ה'אדרכתא' וכדומה. ואילו שיטת ר"ן וכן נמ"י שכתיבת השטר נצרכת רק במקום בו לא החזיר המלוה את השטר. אך בהחזרת השטר, מסולקת האחיזה של המלווה בקרקע.
ולכאורה מחלוקתם תלויה בשאלה הנ"ל: למ"ד שכותבים שטר חדש הוא משום שיש חיוב על המלווה למכור מחדש, אך למ"ד שאין צורך בשטר, הוא רק סילוק החוב, וממילא חוזרת השדה לבעליה.
ב. קטן
הש"ך (קג, ס"ק יא) דן במקרה בו אדם שהיה חייב כסף לקטן (כנראה דרך ירושה) ולא שילם, והורידו בית דין את הקטן לנכסיו. כעת רוצה הלווה לשלם את חובו ולקבל את שדהו בחזרה. מה הדין? גם בזה מצינו מחלוקת ראשונים: דעת ריטב"א שצריך לחכות עד שיגדיל, ואז יכתוב שטר מכר. ודעת נמ"י שאפשר להחזיר מיד.
וגם מח' זו ניתן להסביר כדלעיל: מי שמצריך לחכות עד שיגדל ס"ל שיש קנין חדש, וצריך שיהיה גדול ובר דעת. אך למ"ד שזה סילוק החוב, אין צורך שיהיה בר דעת כיון שלא מחילים חלות חדשה.
ג. התייקר מעצמו
פעמים רבות מחיר הקרקעות משתנה בעקבות גורמים רבים. מה הדין כאשר ירד המלווה לשדה הלווה, ואחר כך עלה מחיר הקרקע?
כתב הרא"ש (ב"מ ג, ד):
אבל נתייקרו הקרקעות לא מסתבר כלל שיצפה הלוה כל ימיו אם יתייקרו הקרקעות שיפדה קרקעו ואיכא נעילת דלת בפני לווין.
דהיינו, סובר הרא"ש שאם הלווה יכול להמתין לעליית מחיר הקרקע, ואז יפדה אותה במחיר החוב הראשון, הרי זה ימנע מאנשים להלוות, שכן ירגישו שההתנהלות כלפיהם אינה הוגנת. אלא אם ירצה הלווה יכול לחייב את המלווה למכור לו את השדה, אך כפי שווי הקרקע הנוכחי (טור קג).
לעומתו, הבית יוסף (קג, ט) כתב שהפוסקים לא חילקו בכך, אלא נראה שחוזרת אף אם התייקרה. ולנעילת דלת לא חיישינן שכן אוכל פירות כל אותו הזמן. וכך מפורש במגיד משנה (מלוה ולווה כב, יז):
ואם נתייקר מאליו ועמד ממנה למאתים אין לו אלא מנה שאם אתה אומר נוטל מאתים נראה כנוטל שכר מעותיו. וכן אני אומר שאם הוזלה אין כופין להחזירה אלא א"כ נותן לו כשיעור חובו ופשוט הוא:
לדעת הרב המגיד, אפילו התייקר מעצמו, אין למלווה אלא את גובה החוב הקדום. שאלולי כן, הרי בתוספת התשלום יש איסור של ריבית, עבור הארכת זמן ההלוואה.
במה נחלקו? מבארים (רד"פ דף לה, אות פח; ברכ"א לה, א) שדעת הרא"ש ששומא הדר הוא קנייה חדשה, אלא שישר וטוב שיאפשר המלווה ללווה לשוב אל קרקעו, אך אין זה ישר וטוב שימתין הלווה עד שיתייקר ואז ישלם את חובו הראשון במחיר מוזל. ולכן כאן לא חייבוהו למכור מחדש אלא בהשלמת הפער. ואם יוסיף במחיר אין בזה שום סרך איסור שכן זהו קניין מחודש.
וראה בכסף משנה שם שמקשה על ה"ה דאין זה נראה ריבית, ושומא הדרא הוא מכר חדש.
אך לדעת ה"ה יסוד שומא הדר הוא בביטול הגבייה או בלשון אחרת פרעון החוב ובכל זאת חצי מכר עד הגבייה, ועל כן כיון שהקרקע מוחזרת במסגרת ההלוואה הראשונה הרי יש בזה איסור ריבית. אך ביחס לפירות שאוכל אין בעיה של ריבית, כיון שהפקעת החוב נעשית רק מכאן ולהבא ולא למפרע, וזה מדוייק מלשון הרמב"ם שכתב 'מסלקין' ומשמעו מכאן ולהבא (ראה בברכ"א שם).
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
