ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּבַעֲבוּר-זֶה אָמַר הַכָּתוּב [שם י, יב]: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת-יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ; לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֹת יְיָ וְאֶת-חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ". וּבֵאוּרוֹ עַל זֶה-הַדָּרֶךְ: כִּי מֹשֶׁה הָיָה אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל גֹּדֶל הַפְלָגַת חַסְדֵי ה'. כִּי מִן הַדִּין הָיָה רָאוּי אֶל הָאָדָם לְיִרְאָה אֶת הש"י וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נָפֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיַּשִּׂיג שְׁלֵמוּתוֹ הַנַּפְשִׁי. וּלְפִי שֶׁזֶּה עִנְיָן קָשֶׁה מְאֹד שֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם אֶל הַמַּדְרֵגָה הָרְאוּיָה מִן הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְהָעֲבוֹדָה בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ, הֵקֵל עָלָיו הש"י — כִּי תַחַת כָּל-זֶה צִוָּהוּ לִשְׁמֹר חֻקּוֹת ה' וּמִצְווֹתָיו בִּלְבַד, וּבָזֶה תֻשַּׂג הַתְּכוּנָה הַמַּגַּעַת לוֹ מִצַּד-הָעֲבוֹדָה בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נָפֶשׁ. וְיִהְיֶה פֵרוּשׁ הַפָּסוּק כֵּן: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, הִסְתַּכֵּל גֹּדֶל הַפְלָגַת חַסְדֵי ה' — מַה הוּא שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אֵינוֹ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם תַּחַת יִרְאַת הש"י וְתַחַת לֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ וְתַחַת עֲבוֹד אוֹתוֹ בְכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ שֶׁהָיִיתָ מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת, אֵינוֹ שׁוֹאֵל כִּי אִם "לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֹת ה' וְאֶת-חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ", כְּלוֹמַר: וְכָל-זֶה לְטוֹב לָךְ. כִּי בְאֶמְצָעוּת שְׁמִירַת מִצְווֹת הַתּוֹרָה יֻשַּׂג הַתַּכְלִית הָאֱנוֹשִׁי, שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיַּשִּׂיגֵהוּ הָאָדָם בְּעָמָל גָּדוֹל וּבְטֹרַח מֻפְלָג בְּאֶמְצָעוּת הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְהָעֲבוֹדָה אֶל הש"י בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ.
תירוץ הקושיה שיראה אינה דבר קל
וְהָבֵן זֶה-הַפֵּרוּשׁ בְּזֶה-הַפָּסוּק, כִּי הוּא מֻפְלָג מְאֹד, תּוּסַר בּוֹ הַקֻּשְׁיָא שֶׁהִקְשׁוּ עָלָיו, כְּשֶׁאָמְרוּ: אָטוּ יִרְאָה* מִלְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא? וְתֵרְצוּ: אִין, לְגַבֵּי מֹשֶׁה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא [ברכות לג:]. וְאֵין תֵּרוּץ זֶה מַסְפִּיק, כִּי יֵשׁ לְבַעַל-הַדִּין* לַחֲלֹק וְלוֹמַר שֶׁאֵין רָאוּי שֶׁיֹּאמַר הֶעָשִׁיר הַמֻּפְלָג לְעָנִי שֶׁאֵין לוֹ כְלוּם: מָה אֲנִי שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם אֶלֶף זְהוּבִים — לְפִי שֶׁאֶלֶף זְהוּבִים לְעָנִי דָּבָר גָּדוֹל הוּא וּקְשֵׁה-הַהַשָּׂגָה, וְאֵין הֶעָשִׁיר מְדַבֵּר בָּזֶה נְכוֹנָה. וּלְפִי דַרְכֵּנוּ מִתְפָּרֵשׁ יָפֶה, כִּי אֵין הש"י מְבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁהוּא קְשֵׁה-הַהַשָּׂגָה אֶלָּא קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה. כִּי תְכוּנַת הַיִּרְאָה, שֶׁעַל-יָדֶיהָ יֻשַּׂג הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי, תִּמָּשֵׁךְ אֶל קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
98 - לימוד שבועי באמונה יד-כ תשרי תשע"ו
99 - מאמר שלישי פרק ל"א חלק ג'
100 - מאמר שלישי פרק ל"ב חלק א'
טען עוד
וְכֵן בֵּאֵר דָּוִד ע"ה וְאָמַר [תהלים קיא, י]: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ, שֵׂכֶל טוֹב לְכָל-עֹשֵׂיהֶם" — רָצָה לוֹמַר כִּי מִבְחַר וְעִקַּר הַחָכְמָה הִיא לְהַשִּׂיג יִרְאַת יְיָ; כִּי "רֵאשִׁית" — כְּמוֹ "וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ" [עמוס ו, ו]. וּבֵאֲרוּ רז"ל [ראה ברכות יז.] וְאָמְרוּ: לְלוֹמְדֵיהֶם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לְעוֹשֵׂיהֶם וכו' — לוֹמַר כִּי מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת מֵבִיא אֶל הַתַּכְלִית הַמֻּשָּׂג מִצַּד-הַהַשְׂכָּלָה, שֶׁהַכֹּל מוֹדִים עָלָיו שֶׁהוּא עִקַּר תַּכְלִית הָאָדָם. וְכֵן נִמְצָא אִיּוֹב [כח, כח] אוֹמֵר: "הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה", כְּלוֹמַר: תַּכְלִית הַחָכְמָה — לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה'. וְלִהְיוֹת הַתְּכוּנָה הַזֹּאת תַּכְלִית כָּל הַתְּכוּנוֹת הַנִּקְנוֹת מֵהַתּוֹרָה בְּאֶמְצָעוּת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, רָאוּי שֶׁנַּאֲרִיךְ בָּהּ לְפָרֵשׁ עִנְיָנָהּ בַּפֶּרֶק הַבָּא אַחַר-זֶה.
____________________________________
אָטוּ יִרְאָה וכו' – על הפסוק "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'" מקשה הגמרא: וכי יראת ה' דבר קטן הוא? ומתרצת: כן, ביחס למשה רבינו דבר קטן הוא. לְבַעַל־הַדִּין – לרוצה לחלוק ולהקשות.
ביאורים
יראת ה' היא תכונה קשה מאוד להשגה. לא ניתן לירוא מדבר אם לא מכירים אותו. אם-כן, כדי לירוא מה' צריך, קודם כל, להכירו. והרי ה' הוא מעל לכל שכל ודמיון ואם-כן כיצד ניתן להכירו? בנוסף לכך, הכרה זו אינה תלויה בידיעה טכנית גרידא. כדי לקנותה האדם צריך לעבור שינוי נפשי עמוק בכל אישיותו. בשביל משה רבנו זוהי אולי מדרגה קלה להשגה, אך מה אנשים כמונו שעבורם זו מדרגת חיים קשה מאוד להשגה, יכולים לעשות? לשם כך נתן לנו ה' את מצוות התורה. פעמים רבות אנשים מרגישים קושי בקיום המצוות וכל פרטיהן. הם מרגישים כי המצוות והפרטים הקטנים מצמצמים את האהבה, האידיאלים והדבקות בה'. רבי יוסף אלבו אומר שזה בדיוק להפך. המצוות עוזרות לנו להשיג את מדרגת הדבקות הגבוהה הזו ביתר קלות. הרבה יותר קל לקיים דברים מעשיים ומוגדרים מאשר לעבור שינוי נפשי עמוק בכל האישיות. אמנם, איננו מבינים כיצד המצוות ומעשים 'טכניים' שכאלה גורמים להשגת היראה המבוקשת. הסיבה לכך היא שאיננו תמיד מודעים לעצמנו , ואיננו מעריכים מספיק את הכוחות העצומים הגנוזים בנפש שלנו. ממילא, איננו יודעים כיצד ניתן לעזור לעצמנו להשיג את מדרגת הדבקות המבוקשת. אנו מקיימים את מצוותיו של הקב"ה, כיוון שאנו מאמינים שהוא מכיר כל חלק בנימי נפשנו, ורק הוא יודע מהן הדרכים שיעזרו לנו להתעלות.
אם-כן, אנו למדים שגם אנשים כמונו שאינם מסוגלים להכיר את הקב"ה באמצעות שכלם, יכולים להתקרב לה' ולהכירו. זה פירוש הפסוק: "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם " – תכלית החכמה היא להגיע ליראת ה'. כיצד עושים זאת? ע"י עשיית המצוות שמקבעות בקרבנו את ה'שכל' וההכרה לפני מי אנו עומדים. כך זיכה הבורא גם את האדם הפשוט להגיע אל פסגת המדרגות על ידי קיום המצוות. דרך זו מחליפה את דרך השגת התכלית של יראת ה' על ידי הדרך השכלית, הדורשת גם שינוי נפשי עמוק, שהיא דרך קשה מאוד ואינה מתאימה לכל אדם.
הרחבות
• היראה – החכמה האמיתית
"הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה", כְּלוֹמַר: תַּכְלִית הַחָכְמָה — לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה'. על פסוק זה אומר הרמח"ל: "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: ""הן" אחת, שכן בלשון יְוָנִי קורין ל"אחת" הן" [שבת לא:]. הרי שהיראה היא חכמה והיא לבדה חכמה, וודאי שאין נקרא חכמה מה שאין בו עיון" [מסילת ישרים, הקדמה].
את דברי הרמח"ל, שרק היראה היא החכמה האמיתית, הסביר הרב קוק : "כל הלימודים, כשאחד מעיין בהם, ותוצאות העיונים ימסור לחברו בקיצור, מקבל חברו את החכמה כמו מי שהגה בעיונו זמן רב. כמו עניני הלכה, שבמקום שנפל ספק מצד סתירת סוגיות או קושיות הנופלות בדברי התלמוד והפוסקים, צריך שקידה ועיון להעמיד דבר על בוריו, אבל אחרי הבירור, כשיאמר אותו לאיזה אדם בקיצור, ידע השומע אותו כמו מי שהגה ועיין וחידש בעצמו. מה-שאין-כן יראת ה', שאף על פי שלמוד היראה שוה לשאר לימודים, בסידור כללים וחוקים, המודיעים לנו גדולת יוצרנו יתברך ויתרומם, וישנם מקומות וענינים הדורשים ליבון ובירור, מכל מקום, גם אחרי הבירור, כשיאמר קיצור הדברים למי שלא ירד לעומק הענינים, לא יבין" [מוסר אביך א, ב]. יראת שמים איננה רק תוכן לימודי, היא זקוקה גם לעצם הלימוד והעמל על מנת שיכיר הלומד את רוממות הדברים ועומקם. ולכן מחויב שלימוד זה יבוא אחרי עיון והעמקה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
