ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
השמחה נותנת שלמות למצווה
הַדָּבָר הַנּוֹתֵן שְׁלֵמוּת אֶל הַמִּצְוָה, כְּדֵי שֶׁיֻּשַּׂג עַל-יָדֶיהָ הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן בָּהּ, הוּא הַשִּׂמְחָה. כִּי הַשִּׂמְחָה נוֹתֶנֶת גְּמָר וּשְׁלֵמוּת אֶל הַדָּבָר הַנִּפְעָל, עַד שֶׁהַפֹּעַל הָאֶחָד בְּעַצְמוֹ* — כְּשֶׁיֵּעָשֶׂה בְשִׂמְחָה וּבְטוּב-לֵב, יִקָּרֵא "מַעֲלָה"; וְכַאֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בְעִצָּבוֹן, יִקָּרֵא "פְחִיתוּת". וְזֶה דָבָר נִתְבָּאֵר בַּמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי מִסֵּפֶר הַמִּדּוֹת לַאֲרִיסְטוֹ, כִּי הַנָּדִיב — כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה פֹּעַל הַנְּדִיבוּת וְהוּא שָׂמֵחַ בַּפֹּעַל הַהוּא, יִקָּרֵא "מַעֲלָה"; וְאִם יִפְעָלֵהוּ בְּעִצָּבוֹן, יִקָּרֵא "פְחִיתוּת". וְכֵן נִמְצָא הַכָּתוּב [דברים טו, י] מְיַעֵד הַגְּמוּל עַל עֲשִׂיַּת הַצְּדָקָה בְּשִׂמְחָה — אָמַר: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ"; תָּלָה הַבְּרָכָה בִּ"וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ", וְלֹא בְ"נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ".
העונש הגדול למי שלא עובד בשמחה
וְיִתְבָּאֵר זֶה בֵּאוּר יוֹתֵר שָׁלֵם עַל זֶה-הַדָּרֶךְ: אֵין סָפֵק כִּי הַפֹּעַל הַיּוֹתֵר-נִכְבָּד וְהַיּוֹתֵר-מְעֻלֶּה, רָאוּי שֶׁיְּקֻבַּל עָלָיו שָׂכָר מֵה' עַל עֲשִׂיָּתוֹ, וְהָעֹנֶשׁ עַל הֶפְכּוֹ, לְפִי הַדֶּרֶךְ הַתּוֹרִי. וְאֵין בָּעוֹלָם פֹּעַל יוֹתֵר נִכְבָּד וְיוֹתֵר מְעֻלֶּה שֶׁרָאוּי שֶׁיְּקֻבַּל עָלָיו שָׂכָר, כְּפִי הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ וּכְפִי הַסְכָּמַת כָּל הָאֲנָשִׁים, אֶלָּא עֲבוֹדַת הש"י. וְנִמְצָא הַכָּתוּב מְיַעֵד הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל עַל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד הש"י בְּשִׂמְחָה — אָמַר מֹשֶׁה בְּמִשְׁנֵה-תוֹרָה [שם כח, מז-מח]: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת-אֹיְבֶיךָ" וגו'; תָּלָה הָעֹנֶשׁ עַל שֶׁלֹּא עָבַד הש"י בְּשִׂמְחָה, לֹא עַל שֶׁלֹּא עָבַד אֶת ה' בְּמֻחְלָט.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
101 - מאמר שלישי פרק ל"ב חלק ב'
102 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק א'
103 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק ב'
טען עוד
פירוש הפסוק "תחת אשר לא עבדת"
וְעִנְיַן הַכָּתוּב יוֹרֶה שֶׁפֵּרוּשׁוֹ כָךְ, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר שֶׁהָעֹנֶשׁ יַגִּיעַ אֵלָיו עַל שֶׁלֹּא עֲבָדוֹ בִּהְיוֹתוֹ בְשִׂמְחָה; שֶׁאִם-כֵּן, יִתְחַיֵּב* שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָאָדָם מְחֻיָּב לַעֲבֹד אֶת הש"י כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה בְשִׂמְחָה וּבְרֹב כֹּל. וּמִזֶּה יֵרָאֶה שֶׁקִּיּוּם הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה נוֹתֵן גְּמָר וּשְׁלֵמוּת אֶל הַמִּצְוָה. וְלָזֶה תִּמְצָא הַמְשׁוֹרֵר [תהלים ק, ב] מַזְהִיר עַל עֲבוֹדַת הש"י שֶׁתִּהְיֶה בְשִׂמְחָה — אָמַר: "עִבְדוּ אֶת-יְיָ בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה".
____________________________________
שֶׁהַפֹּעַל הָאֶחָד בְּעַצְמוֹ – מעשה מסוים. יִתְחַיֵּב – נסיק מכך.
ביאורים
קיימת מחלוקת בין הראשונים מהי תכלית המצוות, יש האומרים שהמצוות מעדנות את האדם מבחינה מוסרית, יש האומרים שהמצוות מביאות לדבקות בבורא ויש עוד שיטות. רבי יוסף אלבו קובע שלא משנה באיזו שיטה נבחר – כדי שנוכל להשיג את אותה תכלית בשלמות, עלינו לקיים את המצוות בשמחה.
ממשיך רבי יוסף אלבו ומבאר שהשמחה כל כך חשובה עד שבה תּוֹלָה התורה את הקללות הקשות המופיעות בפרשת כי תבוא, כפי שהתורה אומרת: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא־עָבַדְתָּ אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל".
ניתן היה לכאורה לפרש פסוק זה כך: כל הקללות הכתובות בפרשה הגיעו אליך – כיוון שלא עבדת את ה', ולא קיימת את מצוותיו, אף-על-פי שהיית בשמחה ולא היה חסר לך דבר. לפי פירוש זה, השמחה היא לא הגורם לקללה, אלא חלק מהטענה של ה' כלפי עם ישראל. הייתה לכם פרנסה בשפע והייתה לכם שמחה בלב, ובכל זאת לא קיימתם את המצוות.
רבי יוסף אלבו דוחה פירוש זה, משום שאם כך, נלמד מפסוק זה שאם לא תהיה לנו פרנסה ולא נהיה בשמחה, לא ניענש על אי קיום מצוותיו. זו כמובן טעות, ואסור ללמוד כך פסוק זה.
לכן הפירוש השני הוא הנכון: כל הקללות הכתובות בפרשה הגיעו אליך, למרות שקיימת את המצוות, אך לא עשית אותן בשמחה. מכאן אנו לומדים כמה חשובה השמחה בעת קיום המצוות.
נמצא אם-כן שלכל מצוה יש פרטים, שדרכם אנו יודעים איך לקיים את המצוה, וכן יש אופן קיום למצוה – בשמחה. אותה פעולה עצמה כשהיא נעשית מתוך שמחה, היא משובחת ומועילה הרבה יותר.
השמחה בעת קיום המצוה מְגָלָּה שטוב לי בקיום המצוות, מפני שאני מרגיש הזדהות עם רצונו של ה' שנקיים מצוותיו באהבה. וכאשר אדם ניגש לקיום המצוות מתוך חיבור פנימי עם רצון ה', בודאי יביא הדבר גם לדייק בפרטי המצוות, ולכך ש'מצוה גוררת מצוה'.
הרחבות
• סוכות כל השנה
הַדָּבָר הַנּוֹתֵן שְׁלֵמוּת אֶל הַמִּצְוָה, כְּדֵי שֶׁיֻּשַּׂג עַל־יָדֶיהָ הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן בָּהּ, הוּא הַשִּׂמְחָה. אומר הרמב"ם : "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב" [דברים כח, מז], וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר "אל תתהדר לפני מלך" [משלי כה, ו]. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר: "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני" [שמואל ב, ו] ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'" [לולב ח, טו].
הקשה הרבי מליובביץ' : "והרי חובת השמחה בעשיית המצות ובאהבת האל אינה שייכת להלכות סוכה ולולב, ומדוע הכניסה הרמב"ם כאן"? ותירץ: "אלא שהכח לשמחה של מצוה ואהבת האל, שצריך להיות אצל האדם תמיד, נמשכת מהשמחה שמבאר שם הרמב"ם לפני זה – ה'שמחה יתירה' שבחג הסוכות (שמחת בית השואבה)... כלומר: שלמות גדר השמחה דיום טוב, ובמיוחד 'שמחה יתירה' דחג הסוכות, הרי היא כשהחג פועל ומשפיע באדם שמחה יתירה של מצוה תמיד כל הימים" [לקוטי שיחות לב עמ' 132].
לרפואת פול שאול בן רבקה ג'ואן הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
