ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
אהבת ה' אינה מטרידה את הנפש
הָאַהֲבָה אֶל הש"י תְּעַנֵּג הַנֶּפֶשׁ וּתְשַׂמְּחָהּ. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהָאַהֲבָה אֶל הַדָּבָר הַבִּלְתִּי-מֻשָּׂג* אוֹ קְשֵׁה-הַהַשָּׂגָה תַּטְרִיד הַנֶּפֶשׁ וּתְבַלְבֵּל אוֹתָהּ לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהַשִּׂיג הַדָּבָר הַנֶּאֱהָב, וְלָזֶה* יִהְיוּ הַחוֹשְׁקִים תָּמִיד בְּצַעַר וּבִדְאָגָה עַד שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַדָּבָר הַנֶּאֱהָב — מִכָּל-מָקוֹם, הָאַהֲבָה אֶל הש"י, אַף אִם הוּא דָבָר בִּלְתִּי-מֻשָּׂג, לֹא תַטְרִיד הַנֶּפֶשׁ וְלֹא תְבַלְבֵּל אוֹתָהּ; כִּי בִמְעַט הַמֻּשָּׂג מִמֶּנּוּ אֶל הָאָדָם, תִּשְׂמַח הַנֶּפֶשׁ וְתָגִיל וְתִתְעַנֵּג תַּעֲנוּג נִפְלָא. כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָאוֹהֵב, שֶׁהַמְעַט הַמֻּשָּׂג אֵלָיו מֵהַדָּבָר הַנֶּאֱהָב, יוֹתֵר עָרֵב אֶצְלוֹ מֵהַרְבֵּה מִזּוּלָתוֹ.
שבח אהבת ה'
וְלָזֶה, מַה שֶּׁשִּׁבַּח שְׁלֹמֹה בְּסֵפֶר שִׁיר-הַשִּׁירִים [ז, ז] זֶה-הַמִּין מִן הָאַהֲבָה*, מִזּוּלָתָהּ מִן הָאֲהָבוֹת, וְאָמַר עָלֶיהָ: "מַה-יָּפִית וּמַה-נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" — כְּלוֹמַר: כַּמָּה רַב הַיֹּפִי וְהַנְּעִימוּת שֶׁיֵּשׁ לְאַהֲבַת הש"י עַל-זוּלָתָהּ מִן הָאֲהָבוֹת, כִּי זֹאת-הָאַהֲבָה הִיא "אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים"; רָצָה לוֹמַר, שֶׁיִּתְעַנֵּג בָּהּ הָאָדָם תַּעֲנוּג נִפְלָא, וְיֵשׁ בָּהּ מִינֵי תַעֲנוּגִים מִתְחַלְּפִים כְּמִינֵי הַהַשָּׂגוֹת הַמִּתְחַלְּפוֹת אֲשֶׁר בּוֹ. וּשְׁאָר מִינֵי הָאֲהָבוֹת יְצַעֲרוּ הָאָדָם צַעַר נִפְלָא* קֹדֶם הַשָּׂגַת הַדָּבָר הַנֶּאֱהָב; וּכְשֶׁיַּשִּׂיג מִמֶּנּוּ מְעַט יִשְׂמַח בּוֹ, אֶלָּא* שֶׁיִּכְפַּל הַצַּעַר עַד שֶׁיַּשִּׂיגֵהוּ כֻלּוֹ, אַחַר שֶׁהוּא אֶפְשָׁרִי-הַהַשָּׂגָה אֵלָיו; וּכְשֶׁיֻּשַּׂג כֻּלּוֹ, תִּפָּסֵק הָאַהֲבָה וְיִשְׁקֹט הַחֵשֶׁק. אֲבָל אַהֲבַת הש"י, יִשְׂמַח הָאָדָם בַּמְעַט הַמֻּשָּׂג, לִהְיוֹתוֹ מְשַׁעֵר גֹּדֶל מַעֲלַת הַדָּבָר הַמֻּשָּׂג; וְיִתְעַנֵּג בּוֹ בְּלִי שׁוּם-תּוֹסֶפֶת צַעַר, אַחַר הֱיוֹתוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, נִמְנַע-הַהַשָּׂגָה, וְלָזֶה יִתְעַנֵּג בַּמְעַט הַמֻּשָּׂג מִמֶּנּוּ תַּעֲנוּג נִפְלָא; וְכָל מַה שֶּׁתִּתּוֹסֵף הַהַשָּׂגָה תִּתּוֹסֵף הָאַהֲבָה וְהַתַּעֲנוּג. וְאִי-אֶפְשָׁר לָאַהֲבָה הַזֹּאת שֶׁתִּשְׁקֹט וְתִפָּסֵק, לִהְיוֹת הַדָּבָר בִּלְתִּי-בַעַל-תַּכְלִית*. וְכָל מַה שֶּׁיַּשִּׂיג מִמֶּנָּה מַדְרֵגָה-מָה*, יִתְעַנֵּג בָּהּ וְיִגְדַּל הַכֹּסֶף לְהַשִּׂיג יוֹתֵר, וְכֵן לְבִלְתִּי-תַכְלִית*. וְלָזֶה אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּפָּסֵק, אֲבָל יִשְׂמַח תָּמִיד בַּמְעַט הַמֻּשָּׂג מִמֶּנָּה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק חֲמִשָּׁה-עָשָׂר מֵהַמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי, כִּי כְפִי גֹדֶל מַעֲלַת הַדָּבָר הַמְבֻקָּשׁ תִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה וְהַתַּעֲנוּג יוֹתֵר בַּדָּבָר הַמֻּשָּׂג מִמֶּנּוּ.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
114 - לימוד שבועי באמונה כח תשרי- ד חשוון תשע"ו
115 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק א'
116 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ב'
טען עוד
הַבִּלְתִּי־מֻשָּׂג – שלא ניתן להשיגו. וְלָזֶה – ולכן. זֶה־הַמִּין מִן הָאַהֲבָה – אהבת ה'. נִפְלָא – גדול, עצום. אֶלָּא – אבל. בִּלְתִּי־בַעַל־תַּכְלִית – אין סופי. מָה – מסוימת. לְבִלְתִּי־תַכְלִית – ללא קץ, באופן תמידי.
ביאורים
מלבד חשיבותה של אהבת ה' והיותה חובה המוטלת עלינו, היא גם הדבר הטוב, הבריא והמהנה ביותר שיכול האדם לקנות לעצמו. הקב"ה בראנו על מנת שנהיה טובים ונאהב אותו, ועל כן כל התנהגות אחרת פוגעת באושר הגדול שהחיים טומנים בתוכם.
שאיפות מופרזות מזיקות לנפש ומסתיימות בייאוש, אולם לא כן הדבר בשאיפה לדבוק בקב"ה, על אף היותה השאיפה הרחוקה ביותר, שזו הרי דרך העולה עד אינסוף. שני דברים עושים את ההבדל – ראשית, בשאר השאיפות ההנאה מההישג קצרה מאוד. העמֵל להשיג הון עתק אינו נהנה בשלב העבודה, והיה שמח אילו אחר התאמץ במקומו. ואפילו אחרי כיבוש יעדו, ההנאה נגמרת מהר בהרבה מהמצופה. הוא מתרגל, חווה ריקנות וחוזר לעמול ולסבול. לא כן בעניינים הרוחניים. אומן, למשל, לעולם לא ייתן לאחר להכין לו יצירות, אפילו אם הוא ימכור אותן ויתכבד בהן. אם הוא אומן אמיתי, הרי שכבר בשלב היצירה הוא מגיע להתרוממות רוח נדירה, ואת כל הלהט שלו הוא יכניס בכל קו ובכל תו. בגמר היצירה מיד ירוץ ליצירה הבאה, אך לא כמו האדם החומרי. הוא ירוץ להמשיך בעשייתו, לא משום שהישגיו כבו ואיבדו זוהרם, אלא מרוב שהישגיו כל כך ממלאים אותו. התלהבות הולכת וגדלה תסחף אותו להמשיך להרחיב את הופעת נפשו בעוד ועוד יצירות. כך האוהב את הקב"ה ועובד אותו מכל הלב, הרי עבורו כל יום של עבודה הוא יום של חוויה ויצירה, יום של נתינת ביטוי לרחשי נשמתו העמוקים ביותר. הוא ייהנה מאוד מהעבודה, וכל שכן מהתוצאות שלה, הישגיו הרוחניים וקרבת ה', שיימלאו אותו ויתנו לו חיי משמעות ואהבה שאין לשער.
הייחוד השני שבאהבה לה' הוא באינסופיותה. הישגים חומריים אדם ממצה במהירות, ואז הוא מקווה שאם ישנה את המינון הרי אז יגאל את נפשו וינחל שמחת עולמים. הוא יעמול הרבה מתוך אמונה כי מינון כלשהו יהפוך אותו למאושר שבאדם. כשכספו מספיק להגשמת כל חלום ואין לו לאן להתקדם, הוא מגלה שכל חלומותיו מסתכמים במספר חודשים והוא אובד עצות. לא כן באהבת ה', היא היחידה שגם אחרי שהיא ממלאת את האדם, היא מאפשרת לשאפתנות הבלתי פוסקת שבאדם להצמיח ולהפריח אותו עד בלי די.
הרחבות
• התענוג שבאהבת ה'
הָאַהֲבָה אֶל הש"י תְּעַנֵּג הַנֶּפֶשׁ וּתְשַׂמְּחָהּ. הרב קוק במספר מקומות מתייחס לעניין של אהבת ה'. הנשמה אוהבת ומתענגת על ה': "שלהבת אש הקודש של אהבת ה' הלא בתוך הנשמה היא תמיד בוערת היא, מחממת היא את הרוח, מאירה היא את החיים, ועינוגיה אין להם סוף, אין מדה מתארת את נעמם ומִתקם" [מדות הראיה, אהבה ד].
אמנם הנשמה תמיד אוהבת את ה' ומתענגת על אהבה זו, אך בחייו הפרטים של כל אדם דרושה עבודה על מנת שתופיע אהבה זו. הרב קוק מבאר שאהבת ה' הבאה מצד נפשו של האדם הינה חסרה, כיוון שישנן פעמים שדרכי ההשגחה הן כמו ניתוח בגופו של חולה, אולם הנפש לא מסוגלת לאהוב מתוך הרגשת הכאב. אותם הדברים יכולים לעורר באדם אהבה רק מתוך התבוננות שכלית, כשהאדם מבין שכל מה שעובר עליו הוא לטובתו. אולם גם מדרגה זו איננה המשובחת ביותר: "אהבה לה' יתברך צריכה להתגבר מצד דברים שלא ישער כלל תכלית טובם, רק ימשך לאהבת כבודו הגדול לבדו" [עולת ראיה א, עמ' רנ] גם אם בשכלו אין האדם מסוגל להבין כיצד יובילו אותו המאורעות לטובה, עדיין אהבת ה' שבליבו אינה תלויה בזה: "רק "בְכָל מְאֹדֶךָ" [דברים ו, ה], שהיא הנשמה, תוכל לבוא אהבה זו" [שם]. רק הנשמה האלוהית יכולה להודות ולאהוב את הקב"ה על כל דבר ודבר שה' עושה. אהבת זו נובעת מתוך הכרה בגדלות כבוד ה', ולא רק מתוך רגש של הכרת הטוב.
לעילוי נשמת ר' משה בן אלכסנדר ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
