ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
פֶּרֶק שְׁמוֹנָה עָשָׂר
הפקפוק בתועלת התפילה
מַה שֶּׁהֵבִיא הָאֲנָשִׁים לְפַקְפֵּק בַּתְּפִלָּה קָרוֹב לְמַה שֶּׁהֵבִיא אוֹתָם לְסַלֵּק יְדִיעַת הַשֵּׁם. וְזֶה שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁלֹּא יִמָּלֵט הַדָּבָר מֵחֲלוּקָה* אִם* שֶׁנִּגְזַר מֵהַשֵּׁם טוֹב מָה* עַל אִישׁ מָה אוֹ לֹא נִגְזַר. וְאִם נִגְזַר אֵין צָרִיךְ תְּפִלָּה, וְאִם לֹא נִגְזַר אֵיךְ תּוֹעִיל הַתְּפִלָּה לְשַׁנּוֹת רְצוֹן הַשֵּׁם לִגְזֹר עָלָיו טוֹב אַחַר שֶׁלֹּא נִגְזַר, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה הַשֵּׁם מִן הָרָצוֹן אֶל לֹא רָצוֹן* וְלֹא מִלֹּא רָצוֹן אֶל רָצוֹן, וּבַעֲבוּר זֶה יֹאמְרוּ שֶׁלֹּא יוֹעִיל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה* אֶל שֶׁיַּגִּיעַ לָאָדָם מֵהַשֵּׁם בַּעֲבוּרוֹ טוֹב מָה*, וְכֵן יֹאמְרוּ שֶׁלֹּא תוֹעִיל הַתְּפִלָּה לְהַשִּׂיג טוֹב מָה אוֹ לְהִנָּצֵל מֵרַע שֶׁנִּגְזַר עָלָיו.
טענת איוב על תועלת התפילה
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
125 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ו'
126 - מאמר שלישי פרק י"ח חלק א'
127 - מאמר שלישי פרק י"ח חלק ב'
טען עוד
הסיבה לטענת איוב
וְנִרְאֶה שֶׁנָּטָה אִיּוֹב לְזֶה הַדַּעַת בְּמַה שֶּׁסָּמַךְ לָזֶה: "הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי", כְּלוֹמַר, הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה כִּי לֹא בְיָדָם טוּבָם, שֶׁלֹּא עַל יְדֵי כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה יִרְבּוּ טוֹבוֹתֵיהֶם, וְלֹא יַזִּיק רֹעַ מַעֲשֵׂיהֶם לְהָסִיר מֵהֶם הַטּוֹבוֹת הַמַּגִּיעוֹת אֲלֵיהֶם, וְעַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר כִּי עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי, כְּלוֹמַר הָעֵצָה הָאֱלֹהִית הַיְּעוּצָה עַל אֵלֶּה הָרְשָׁעִים שֶׁיְּבַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם הִיא רְחוֹקָה מִידִיעָתִי, וְעַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל בִּגְזֵרָה, שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה הַכֹּל בִּגְזֵרָה וְהָיָה כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה מוֹעִיל, הָיָה רָאוּי שֶׁיַּגִּיעַ הָרַע אֶל הָרְשָׁעִים בַּעֲבוּר מַעֲשֵׂיהֶם, וְאֵינֶנּוּ כֵּן, כִּי "כַּמָּה* נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם* חֲבָלִים* יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ", רוֹצֶה לוֹמַר כַּמָּה רְשָׁעִים נִרְאֶה שֶׁיִּדְעַךְ נֵרָם וְשֶׁיָּבוֹא עָלֵימוֹ אֵידָם כְּלוֹמַר גְּמוּל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וְשֶׁיְּחַלֵּק לָהֶם הַשֵּׁם חֲבָלִים בְּאַפּוֹ עַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וּמִזֶּה יֵרָאֶה שֶׁנָּטָה אִיּוֹב לְדַעַת הָרְשָׁעִים הָאוֹמְרִים שֶׁהַגְּזֵרָה אֱמֶת וְשֶׁלֹּא יוֹעִיל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה אוֹ הַתְּפִלָּה לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה.
הכנת האדם עצמו לקבל השפע
וְזֶה הַדַּעַת אֵינוֹ נָכוֹן, שֶׁהַשְׁפָּעוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת יֻשְׁפְּעוּ עַל הַמְקַבֵּל בִּהְיוֹתוֹ בְּמַדְרֵגָה יְדוּעָה וַהֲכָנָה יְדוּעָה לְקַבְּלָם, וְאִם לֹא יָכִין הָאָדָם עַצְמוֹ לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע הַהוּא הִנֵּה הוּא הַמּוֹנֵעַ טוֹב מֵעַצְמוֹ, שֶׁאִם נִגְזַר עַל אִישׁ מָה עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁיַּצְלִיחוּ תְּבוּאוֹתָיו בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית וְהוּא לֹא יַחְרֹשׁ וְלֹא יִזְרַע בַּשָּׁנָה הַהִיא, אַף אִם יַמְטִיר הַשֵּׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ עַל פְּנֵי תֵבֵל אַרְצָה לֹא תִצְלַחְנָה תְּבוּאוֹתָיו אַחַר שֶׁלֹּא חָרַשׁ וְזָרַע, וְהוּא מוֹנֵעַ מֵעַצְמוֹ הַטּוֹב הַהוּא בְּשֶׁלּא הֵכִין עַצְמוֹ לְקַבְּלוֹ.
____________________________________
שֶׁלֹּא יִמָּלֵט הַדָּבָר מֵחֲלוּקָה – כל העניינים שקורים בעולם מתחלקים לשני מצבים. אִם – או. מָה – מסוים. לֹא רָצוֹן – חוסר רצון, רצון הפוך. כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה – המעשה הראוי. בַּעֲבוּרוֹ טוֹב מָה – עבור מעשהו הטוב יקבל שכר. נִפְגַּע – נתפלל ונבקש ממנו. כַּמָּה – כלומר מעטים הם. אֵידָם – פורענותם. חֲבָלִים – יסורים.
הקדמה
התפילה היא אחת מאבני היסוד של היהדות. בתוך כל הריצות והעיסוקים, בין העבודה והעניינים השונים, שם היא ניצבת, כמו אי בלב ים סוער. מקום רוחני שאליו אפשר להימלט מגלי החיים הגבוהים שמאיימים לשטוף אותנו.
אבל מה לעשות, לא תמיד אנחנו מצליחים להתחבר לתפילה. יש לכך סיבות רבות, אך ללא ספק חלק מכך נעוץ בחוסר הבנתנו את פעולת התפילה. בפרקים שלפנינו מתמודד רבי יוסף אלבו עם שאלות יסודיות בנושא התפילה והברכות: האם ה’ באמת מקשיב לתפילות שלנו? איך הם פועלות על העולם? איך ייתכן שתפילה תבטל גזירה אלוהית?
בתשובותיו העמוקות, הוא מבצר את האמונה בכוחה האדיר של התפילה ליצור שינוי לטובה. לא פחות מכך, הוא מבסס את התפילה כעמוד יסודי בעיצוב האישיות. לפי רבי יוסף אלבו, התפילה מהווה ציר מרכזי בהשלמתו של האדם ומרוממת אותו למדרגות חדשות. אותה התרוממות והתעלות מסוגלת לחולל שינויים כבירים במציאות ולהפוך חדלון לברכה. היא מחברת את האדם אל אלוהיו – מקור חייו – ובכך מעניקה חיים ושפע. גם הברכות שמברך האדם את חברו יכולות לחולל מהפך, אך גם זה תלוי בעבודת האדם. זוהי לא מיסטיקה אלא חשבון אלוהי מדויק שמנהל את העולם לפי דרגתו של האדם ועוצמת מאמציו.
לסיום, רבי יוסף אלבו בונה את הצורה הנכונה לתפילה – סדר תפילה היוצר גישה של ענווה ובונה בטחון בה' שיעשה את הטוב ביותר עבורנו.
ביאורים
רבי יוסף אלבו פותח את נושא התפילה בשאלה פילוסופית שנוגעת באופן משמעותי בהתנהלות היום-יומית שלנו – השפעת המעשים שלנו על הרצון האלוהי.
בשונה מגישת התורה לנושא, ישנה גישה שמתייחסת לעתיד כגורל שאינו יכול להשתנות. לא המעשים הטובים ולא התפילה ישנו את עתידו של האדם. גורלו נקבע על ידי היושב במרומים מאז ומקדם, ומי יכול לשנות את רצון אלוהים?
ביסודה של גישה זו עומדת נקודת אמת – אכן, הקב"ה עליון ונישא, ואנו לא יכולים להשפיע על רצונו. אך גישה זו יוצרת ניתוק מוחלט בין הבורא לנברא, מבטלת את ערך האדם ומעשיו וממילא מובילה להרס של כל חלקה טובה. זו גישה הרסנית שעלולה להוליד רשעות . כאשר הכל כבר נגזר והמעשים לא משנים מאומה, אין כל ערך למעשה טוב ולמאמץ. האדם נותן לחייו לזרום כפי חשקו, ביודעו שאין לו שום יכולת ליצור שינוי במהלך חייו. זוהי גישה שמביאה לחוסר אחריות, לעצלות ולהפקרות. בשם הנצח מנתקים את העולם ממקורו הנצחי ויוצרים בו כאוס של גשמיות ורשעות חסרות רסן.
אף איוב התייחס לסוגיה זו. לאחר שספג יסורים רבים הוא הביע תמיהה על ה'. איך ייתכן שרשע וטוב לו וצדיק ורע לו?! במקום להעמיק חקר בהתנהלות האלוהית, הסביר איוב שהמציאות מנותקת מאלוהים. עונש לא ניתן לרשעים, ודעתם נכונה – אין כשרון המעשה והתפילה משפיע על גורלו של האדם. הרשעות יכולה לחגוג ללא שום גמול ועונש.
רבי יוסף אלבו מלמד אותנו מהי ההבנה הנכונה – אכן אלוהים עליון ונצחי ואינו משתנה, אולם מי שמשתנה זה אנחנו ! הקדוש ברוך הוא חפץ חסד ומעוניין להשפיע עלינו שפע טוב, ברכה והצלחה, אך זה תלוי בדרגה שלנו. אם נהיה במדריגה הראויה, אכן נזכה לכל השפע האלוהי, אך אם לא נגיע אליה, לא נזכה בו.
גישה זו מעניקה את מלוא האחריות לאדם ונותנת לו לעצב את חייו בדרך האמת והיושר.
לרפואת חיים בן זוהרה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
