ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּבַעֲבוּר-זֶה, אַף אִם יַגִּיעַ אֶל הָאָדָם טֹרַח גָּדוֹל בִּדְרִישָׁתוֹ הָאַהֲבָה וְהַהַשָּׂגָה הַזֹּאת, לֹא בַעֲבוּר-זֶה יִמָּנַע מִלִּרְדֹּף אַחֲרֶיהָ, בִּהְיוֹתוֹ מְשַׁעֵר הַתַּכְלִית הַגָּדוֹל הַמֻּשָּׂג. וְכָל-שֶׁכֵּן כִּי הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה אֵין לוֹ לָחֹשׁ לְתוֹעֶלֶת וְלֹא לְנֵזֶק יַגִּיעַ לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ, כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הָאָהוּב בִּלְבָד; וְלֹא יָחֹשׁ לְטֹרַח אוֹ נֵזֶק יַגִּיעַ לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיַּגִּיעַ הַתּוֹעֶלֶת אֶל הָאָהוּב. הֲלֹא תִרְאֶה יְהוֹנָתָן, כִּי בְאַהֲבָתוֹ אֶת דָּוִד לֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לְהֶפְסֵד הַמְּלוּכָה שֶׁהָיָה מַפְסִיד בִּהְיוֹת דָּוִד חַי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ שָׁאוּל [ש"א כ, לא]: "כִּי כָל-הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן-יִשַׁי חַי עַל-הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ"; אֲבָל כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְהַגִּיעַ הַתּוֹעֶלֶת אֶל דָּוִד שֶׁהָיָה הָאָהוּב, וְאַף אִם הָיָה מַזִּיק לְעַצְמוֹ.
אהבה שאינה תלויה בדבר
וְזֶהוּ דֶרֶךְ הָאַהֲבָה הַגְּמוּרָה אֲשֶׁר מִצַּד-הָאָהוּב בִּלְבָד. כִּי הָאַהֲבָה שֶׁהִיא בַעֲבוּר-הַתּוֹעֶלֶת אֶל הָאוֹהֵב, תִּדְמֶה אֶל הָאַהֲבָה שֶׁיֹּאהַב הָאָדָם הַבְּהֵמוֹת בַּעֲבוּר-הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגִּיעַ אֵלָיו מֵהֶן; וְהָאַהֲבָה שֶׁהִיא בַעֲבוּר-הַשְּׁמִירָה מִן הַנֵּזֶק, תִּדְמֶה אֶל הָאַהֲבָה שֶׁיֹּאהַב הָאָדָם הַכְּלָבִים, כִּי הָאָדָם יֹאהַב הַכְּלָבִים בַּעֲבוּר שְׁמִירָתָם אוֹתוֹ מֵהַנָּזֶק. וְאוּלָם הָאַהֲבָה הַגְּמוּרָה הִיא אֲשֶׁר יֹאהַב הָאָדָם אֶת הָאָהוּב מִצַּד-הָאָהוּב בִּלְבַד וְאֵין בְּלִבּוֹ תַכְלִית* אַחֵר, רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הָאָהוּב, כִּי לֹא יֹאהַב אֶת הָאָהוּב לְסִבָּה אַחֶרֶת זוּלָתוֹ. לְפִי שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְּסִבָּה אַחֶרֶת תִּשְׁתַּנֶּה וְתִפָּסֵק, כְּאָמְרָם זַ"ל [אבות פ"ה מט"ז]: כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְּדָבָר, בָּטֵל דָּבָר — בָּטְלָה אַהֲבָה. אֲבָל הָאַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בָּאָהוּב בִּלְבַד מִבְּלִי סִבָּה אַחֶרֶת, תִּהְיֶה קַיֶּמֶת כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה הָאָהוּב קַיָּם. וְלִהְיוֹת הש"י קַיָּם תָּמִיד, תִּהְיֶה הָאַהֲבָה אֵלָיו קַיֶּמֶת וּבִלְתִּי-נִפְסָקֶת.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
115 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק א'
116 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ב'
117 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ג'
טען עוד
ביאורים
מידת האהבה מבטיחה את יציבותה ועקביותה של העבודה, שהרי אם בכל פעם שיאיים קושי להחליש אותנו בעבודה, נזכיר לעצמנו עבור מי מיועדת עבודה זו, תתעורר אהבתנו הפנימית כפי שראוי לגדולה שבאהבות. ואז נשוב אל העבודה שמיד תהפוך לחוויה, לעשייה מרגשת ובלתי נשכחת עבור אהוב לבנו, עשייה היוצאת מכל לבנו, שתיזכר היטב כנקודה משמעותית בחיינו. נתחבר לעבודתנו האישית, ונראה בה את מלוא ביטוי נפשנו ואת מקום הופעתם של חשובי רגשי לבבנו.
גם אם לא נצליח ליהנות מהעבודה ונסבול מהקשיים, הרי שאידיאליסט אמיתי, המלא אמונה בגאולת העולמים שיביא הוא הקטן בעמל כפיו, שוכח לגמרי את עצמו בלהט העשייה. זו טבעה של האהבה, היוצרת חיבור עמוק כל כך לאישיות או לרעיון, עד שהיא מביאה את המאוהב לשכוח את עצמו עבור אהבתו. כך שכח את עצמו יהונתן בן שאול מרוב אהבתו לדוד, מרוב הנאתו בראותו כל טובה שבאה לדוד וכל חיוך שעלה על פניו, מרוב הנאתו לשמוח בשמחתו ובהצלחתו.
אמנם מובן שעשייה בלתי פוסקת זו תגיע רק מתוך אהבה 'שאינה תלויה בדבר'. אהבה אינטרסנטית תלויה ומשתנה בהתאם לאינטרס (למשל תועלת או הגנה), כפי שבחורה האוהבת בחור בגלל שנעים לה איתו, בגלל שהוא מרשים אותה או בגלל מצב רוחו העליז במפגשים שלה איתו, ואם אלו ייפסקו אהבתה תיעלם. לא כן אהבה שאינה תלויה בדבר, כאישה האוהבת את בעלה אהבת אמת, או כאהבת אם לילדיה, הרי זו אהבה נצחית, חזקה ואיתנה בכל מצב ובכל זמן.
הרחבות
• אהבה שאינה תלויה בדבר
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְּדָבָר, בָּטֵל דָּבָר — בָּטְלָה אַהֲבָה. דברי רבי יוסף אלבו בפירוש המשנה מבוססים על הסברו של הרמב"ם : "שעור אלו הדברים, והוא פירושם, כך: כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל – בטל דבר ובטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר בטל – אינה בטלה לעולם. ואתה יודע שאלו הסיבות הגשמיות כולן – יבטלו ויסורו, ו(לכן)יתחייב סוּר המתחדש בסוּר סיבתו (תיפסק האהבה כאשר תסתלק הסיבה המביאה לאהבה). ולפיכך, אם היתה סיבת האהבה ענין אלוהי, והוא המדע האמיתי – הרי אותה האהבה אי אפשר סורה לעולם, הואיל וסיבתה מחויבת המציאות" [פירוש המשנה, אבות ה, טז]. אהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבה שתוכן רוחני הוא המעורר אותה. וכיוון שהרוח היא נצחית, היא קיימת לעולם ואינה חולפת.
רבי ישעיה הורוויץ מביא רמז מהתורה לכך שרק אהבה הנובעת מערכים נצחיים סופה להתקיים: "'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב' [בראשית כה, כח]. בכאן רמוז הא דתנן: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל הדבר בטלה האהבה" [אבות ה, טז], וכל שאינה תלויה בדבר האהבה מתקיימת. על כן יצחק שאהב את עשו בשביל ענייני עולם הזה, כתיב "ויאהב" – לשון עבר, כי כשלא הביא ציד בטלה האהבה. "רבקה אֹהֶבֶת את יעקב" בשביל עולם הבא הנצחי, אומר "אֹהבת", שאוהבת תמיד ולא פוסק. וזהו מוסר גדול שלא יאהב האדם ענייני עולם הזה באהבה רבה וחשיקה, אבל התורה והמצות, "אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי" [תהלים קיט, צז]" [של"ה, תולדות, דרך חיים תוכחת מוסר מב].
לעילוי נשמת מירל (מרים) בת זאב לעזער ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
