ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
לא תמיד אדם מגיע לתכליתו
כָּל הַפְּעֻלּוֹת וְהַמַּעֲשִׂים שֶׁאָדָם פּוֹעֵל אֵינוֹ מְחֻיָּב* שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלֵמוּת תַּכְלִיתָם כְּפִי פְּעֻלָּתָם בְּהֶכְרֵחַ, שֶׁכְּבָר אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם כָּל מַה שֶּׁרָאוּי וּבָאֹפֶן הָרָאוּי וְלֹא יַגִּיעַ הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן, הֲלֹא תִרְאֶה הָרוֹפֵא פְּעָמִים הַרְבֵּה יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶּׁרָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ וְעַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה וְלֹא יִפֹּל טָעוּת לֹא מִמֶּנּוּ וְלֹא מִן הַחוֹלֶה, וְעִם כָּל זֶה לֹא תַגִּיעַ הַבְּרִיאוּת הַמְכֻוֶּנֶת, וְכֵן עוֹבֵד הָאֲדָמָה יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶּׁרָאוּי, וְיִזְרַע בָּעֵת הָרָאוּי וְתִהְיֶה הַשָּׂדֶה טוֹבָה וּמְתֻקֶּנֶת כָּרָאוּי, וְלֹא יַצְלִיחַ הַזֶּרַע, וְסִבַּת כָּל זֶה מְבֹאֶרֶת, שֶׁהַפּוֹעֵל הַבְּרִיאוּת אֵינֶנּוּ הָרוֹפֵא לְבַד וְלֹא הַחוֹלֶה גַּם כֵּן אֲבָל הָרוֹפֵא וְהַטֶּבַע, וְכֵן בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה אֵין הַפּוֹעֵל הָעוֹבֵד וְלֹא הַשָּׂדֶה גַּם כֵּן אֲבָל הָעוֹבֵד וְהַטֶּבַע.
לא תמיד התפילה מתקבלת
וְכֵן הַתְּפִלָּה פְּעָמִים הַרְבֵּה יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁרָאוּי וּבָעֵת הָרָאוּי, וְלֹא תְקֻבַּל הַתְּפִלָּה, וְלֹא מִצַּד חֵטְא הַמִּתְפַּלֵּל אֶלָּא שֶׁלֹּא יַסְכִּים בָּזֶה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁהַסַּפָּן פְּעָמִים הַרְבֵּה יַעֲשֶׂה סְפִינָתוֹ מְתֻקֶּנֶת כָּרָאוּי וְיַנְהִיגָהּ בַּטּוֹבָה שֶׁבַּהַנְהָגוֹת וְיֵרֵד בַּיָּם בָּעֵת הָרָאוּי, וְעִם כָּל זֶה לֹא תִצְלַח הַסְּפִינָה לְהַגִּיעַ אֶל מְקוֹם הַחֵפֶץ, וְזֶה מִצַּד שֶׁלֹּא יַסְכִּים בָּזֶה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם עַל צַד הָעֹנֶשׁ כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בְּעִנְיַן יוֹנָה, וְאִם עַל צַד הַהַשְׁגָּחָה לְטוֹב, לְסִבָּה מִן הַסִּבּוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ בְּפֶרֶק י"ג מִזֶּה הַמַּאֲמָר, וְכֵן הַתְּפִלָּה פְּעָמִים שֶׁלֹּא תְקֻבַּל אִם עַל צַד הָעֹנֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה, אוֹ שֶׁאֵין הַמְקַבֵּל מוּכָן עַד שֶׁיַּרְבֶּה וְיַפְצִיר בִּתְפִלָּה אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה פְּעֻלּוֹת מוֹרוֹת עַל הַהַכְנָעָה, כְּתַעֲנִית אוֹ לְבִישַׁת שַׂק כְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאִם* שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מוֹנֵעַ אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא נִתְקַבְּלָה תְּפִלַּת דָּוִד שֶׁלֹּא יָמוּת בְּשַׁבָּת, בַּעֲבוּר שֶׁהִגִּיעַ הָעֵת שֶׁיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְּנוֹ, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא* [שבת ל.], וְאִם בַּעֲבוּר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין הַדָּבָר הַהוּא הַמְבֻקָּשׁ טוֹב אֶל הַמִּתְפַּלֵּל, וְעַל צַד הַהַשְׁגָּחָה עָלָיו לֹא תְקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ, כְּאִלּוּ תֹּאמַר שֶׁהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּר בָּנִים וְלֹא תְקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ, לִהְיוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ הֱיוֹת הַבָּנִים רָעִים אֵלָיו וּמְבַקְשִׁים לַהֲמִיתוֹ, כְּמוֹ אַבְשָׁלוֹם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָמִית אֶת דָּוִד, אוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּעַד מָמוֹן, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁהַמָּמוֹן הַהוּא יִהְיֶה סִבַּת מוֹתוֹ, כְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה: "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" [קהלת ה, יב], אוֹ שֶׁיִּהְיֶה סִבַּת כְּפִירָתוֹ, כְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה: "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה'" [משלי ל, ט], אוֹ לְסִבָּה אַחֶרֶת נִסְתֶּרֶת מִמֶּנּוּ וִידוּעָה אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
132 - מאמר שלישי פרק כ"א חלק ד'
133 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק א'
134 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק ב'
טען עוד
אֵינוֹ מְחֻיָּב – לא בהכרח. וְאִם – או. כִּמְלֹא נִימָא – כחוט השערה, שיעור מועט.
ביאורים
ההשתדלות שלנו בעולם חשובה ביותר, אך לא בהכרח שהיא גם תקבע את התוצאה הסופית. כדוגמה לכך מביא רבי יוסף אלבו את מקצועות הרפואה והחקלאות, אך דבר זה נכון בכל תחומי החיים והמקצועות. הרופא עושה את עבודתו נאמנה, ולמרות זאת נמצא חולים שמתים עוד בעת טיפולם הרפואי. כך גם החקלאי יכול למצוא עצמו שנה אחת בלי יבול, מפני סיבות שאינן בשליטתו. למרות השתדלותנו יש נסיבות משתנות שנקראות 'טבע', שהן חלק מתנאי החיים שמשתנים בין אדם לאדם, בין שנה לשנה.
על גבי זה בונה רבי יוסף אלבו קומה נוספת של הבנה. אותם גורמים שהם מעבר להשתדלות שלנו, תלויים ברצון ה' בלבד. ולכן בדוגמה של הספינה שלא מגיעה ליעדה, אומר רבי יוסף אלבו שהסיבה לכך היא שהקב"ה לא הסכים לכך. רצון ה' מתגלה כאן כסיבת כל הסיבות, הסיבה העליונה, שממנה כל תנאי החיים והטבע מקבלים פקודות.
כעת נוכל להבין שהתפילה והבקשה שלנו מאת ה' היא חלק מההשתדלות שלנו, אבל את השורה התחתונה קובע ה'. לכן, אף אם אדם התפלל בזמן הראוי, עם הציבור, ותפילתו הייתה מעומק הלב זה עדיין תחת הכותרת 'השתדלות'. ייתכן שלקב"ה חשבונות אחרים:
עונש – כפי שלמדנו, אצל משה רבֵנו לא הועילו התפילות להסרת העונש. מצד המקבל – האדם צריך עוד כמה תפילות עד שיזכה במבוקשו. מונע אחר – גורם נוסף שתלוי בעניין ומכריח שהבקשה תתקבל או לא. מצד הקב"ה – מצד האמת לא טוב יהיה לו אם יקבל את מה שהוא מבקש, ולכן הקב"ה לא ממלא תפילתו.
למדנו שגם התפילה היא השתדלות לפני ה'. כך אנו מסירים גאווה מלִבנו ומחשבה שיש לנו כוח לשנות באמצעות התפילה את המציאות. אלא כך יש לומר: ה' בחסדו נתן לנו את מצוות התפילה, ובה אנו מבקשים ומשתדלים לפניו לעשות טוב לעמו ישראל ברחמים, והוא הקובע והמנהיג את העולם לבדו לפי רצונו.
הרחבות
• אין שינוי כלפי מעלה
אוֹ שֶׁיִּהְיֶה סִבַּת כְּפִירָתוֹ. רבי יוסף אלבו מונה סיבות שונות מדוע תפילה אינה מתקבלת. הנחת היסוד של רבי יוסף אלבו היא שאין תפילה שאיננה נשמעת. לכל תפילה ישנה כתובת, ועונש קבוע מראש או צפיית העתיד ביד ה' הם שמסבבים את המציאות כפי שהינה, לטוב ולמוטב. אחד הגורמים המשמעותיים בתפילה הוא שהאדם יהיה זכאי לקבלת הטובה שאותה הוא מבקש.
האם כאשר אנו מתפללים חל שינוי בשמים, והוא גורם להתקבלות התפילה?
רבי חיים מוולוז'ין מסביר שהמילה 'ברוך' משמעותה תוספת וריבוי , ובודאי אין חסרון בקב"ה, שיהיה צריך להוסיף משהו כלפיו. אם-כן מה משמעות התוספת? מסביר רבי חיים את עניין חיבור ה' לעולם שלנו. הראייה האנושית אינה תופסת את ההתגלות האלוהית המלאה בעולמנו. אי לכך, בתפילה, אנו מבקשים שיתגלה בעולם שלנו יותר ויותר [נפש החיים ב, ב]. לפני התפילה הקב"ה לא מופיע בעולם, ואנו מצדנו מבקשים על השינוי בעולמות. כלומר, הקב"ה מעוניין להיטיב לעולם שאותו ברא, ולצורך כך נתן לנו את התפילה.
המהר"ל כותב כי "התפילה מבטלת גזירת עולם הזה" [באר הגולה עמ' כז]. לפי דבריו התפילה משנה את העולם באותו אופן שבו רצה ה' שהעולם ישתנה. השינוי שחל בעולם נובע ממנו באופן ישיר, וממילא לא נחשב כלל לשינוי במציאות ה', מצידו .
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
