ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְהַפֹּעַל* הַבְּחִירִי הַגָּמוּר הוּא הַפֹּעַל שֶׁכְּשֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ הָאָדָם יִהְיֶה יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת הַהֶפֶךְ, וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ מִבְּלִי שׁוּם-מֵעִיק וְלֹא שׁוּם-מוֹנֵעַ אַחֵר, וְיִבְחַר לַעֲשׂוֹת הַפֹּעַל הַהוּא עַל זוּלָתוֹ*. אֲבָל אִם לֹא יֵדַע וְיַבְחִין לַעֲשׂוֹת הַהֶפֶךְ, וְיִפְעַל מַה שֶּׁיִּפְעַל בְּזוּלַת-בְּחִינָה* בֵּין הַדָּבָר הַהוּא וּבֵין הֶפְכּוֹ, אֶלָּא בְמִקְרֶה, אוֹ מִפְּנֵי הַהֶרְגֵּל וְהַמִּנְהָג, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַהֶפֶךְ — אֵין זֶה פֹּעַל בְּחִירִי שֶׁיְּשֻׁבַּח הָאָדָם עָלָיו אִם הוּא טוֹב אוֹ יְגֻנֶּה אִם הוּא רָע. כִּי אֲפִלּוּ הַקָּרְבָּן, שֶׁהוּא פֹעַל טוֹב, כְּשֶׁיָּבִיא אוֹתוֹ הָאָדָם בְּזוּלַת-בְּחִינָה בֵּין הַטּוֹב וְהָרָע אֶלָּא מִפְּנֵי הַהֶרְגֵּל וְהַמִּנְהָג, אֵינוֹ נֶחְשָׁב לִכְלוּם.
שבח למעשה טוב שייך רק אם הוא מבחירה
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּסֵפֶר קֹהֶלֶת [ד, יז]: "שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל-בֵּית הָאֱלֹהִים", רָצָה לוֹמַר: שְׁמֹר שֶׁתִּהְיֶה הֲלִיכָתְךָ שָׁם בִּבְחִינָה*, לֹא מִפְּנֵי הַהֶרְגֵּל וְהַמִּנְהָג. וְעַל-זֶה אָמַר: "וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח, כִּי-אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע", כְּלוֹמַר: כִּי הֱיוֹת-הָאָדָם קָרוֹב לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַחֲכָמִים, יוֹתֵר טוֹב מִן הַקָּרְבָּן שֶׁמְּבִיאִים אוֹתוֹ הַכְּסִילִים; כִּי עַל-יְדֵי הַשְּׁמִיעָה לְדִבְרֵי הַחֲכָמִים יַכִּיר הָאָדָם וְיַבְחִין הַטּוֹב מֵהָרַע, וְיִפְעַל הַטּוֹב בִּבְחִינָה גְמוּרָה מִצַּד שֶׁהוּא טוֹב, וְיִתְרַחֲקוּ הָאֲנָשִׁים מִן הָרַע מִצַּד-הֱיוֹתָם יוֹדְעִים שֶׁהוּא רָע. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּפֹעַל* הַכְּסִילִים, כִּי אֲפִלּוּ הַקָּרְבָּן שֶׁמְּבִיאִים אֵינוֹ נֶחְשָׁב לָהֶם לַעֲבוֹדָה. כִּי מִצַּד שֶׁאֵינָם קְרֵבִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַחֲכָמִים אֵינָם מַבְחִינִים בֵּין הַטּוֹב וְהָרַע, עַד שֶׁאֵינָם מַבְחִינִים וְיוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת הָרַע בִּבְחִירָה מֵהֶם; וְעַל-כֵּן אֵין הַפֹּעַל הַטּוֹב, שֶׁהוּא הַקָּרְבָּן, נֶחְשָׁב לָהֶם לִכְלוּם, אַחַר שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים אוֹתוֹ בִּבְחִירָה בֵּין הַטּוֹב וְהָרָע. "כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע", וְלֹא יַעֲשׂוּ הַקָּרְבָּן מִצַּד שֶׁהֵם בּוֹחֲרִים אוֹתוֹ עַל הֶפְכּוֹ שֶׁהוּא רַע, אֶלָּא מִצַּד הַהֶרְגֵּל וְהַמִּנְהָג. וְלָזֶה אֵין רָאוּי שֶׁיְּשֻׁבְּחוּ עָלָיו, כִּי לֹא יְשֻׁבַּח הָאָדָם עַל הַפֹּעַל הַטּוֹב אֶלָּא כְשֶׁהוּא יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת הָרַע וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ וְיִבְחַר לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב עַל-זוּלָתוֹ. וְעַל-כֵּן לֹא יְשֻׁבַּח הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה אֶלָּא כְשֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ מֵאַהֲבָה גְמוּרָה, מִבְּלִי שֶׁיִּתְעָרֶב בָּהּ שׁוּם-צַד הֶכְרֵחַ וְלֹא הַרְחָקַת נֵזֶק וְלֹא קַבָּלַת תּוֹעֶלֶת כְּלָל. וְזֹאת הִיא הָאַהֲבָה הַמְעַנֶּגֶת שֶׁרָאוּי לְקַבֵּל עָלֶיהָ שָׂכָר נִצְחִי, בִּלְתִּי-בַעַל-תַּכְלִית*, וְעָלֶיהָ אָמַר שְׁלֹמֹה בְּסֵפֶר שִׁיר-הַשִּׁירִים [ח, ז]: "אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ"; כִּי הַבִּלְתִּי-בַעַל-תַּכְלִית אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּתֵן חֲלִיפָיו* דָּבָר בַּעַל-תַּכְלִית*, שֶׁהוּא "כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ".
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
117 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ג'
118 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ד'
119 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק א'
טען עוד
ביאורים
על פרטים רבים בחיינו אנחנו יכולים לחשוב שבחרנו אותם בעצמנו, אך כשנעמיק נגלה שגורמים חיצוניים ולחצים שונים השפיעו עלינו. הסביבה, התת מודע ועוד גורמים שונים משפיעים עלינו יותר ממה שניתן להרגיש בהתנהלות היומיומית. לכן באופן מיוחד חשוב שכשאנחנו בונים את מידת האהבה שלנו, נבנה אהבה 'אמיתית', אהבה כזו שיוצאת מכל הלב. אדם יכול להיראות כליל השלמות, מלא וגדוש במעשים טובים, כשלמעשה ליבו רחוק מה'. ייתכן שמעשיו הטובים נמשכים מלחץ הסביבה, מה'רף המינימלי' שהרגילו אותו לראות כמתבקש וכהכרח המציאות, וכן משאיפה להשקטת מצפון או מרצון להרגיש ערך עצמי ומשמעות. לכן חשוב לבנות את מידת האהבה מתוך בחירה ורצון בה. מידת האהבה היא גם המפתח לפרוץ אל מרחבי האישיות ולנצח את ה'מכריחים הסמויים' האלה. הרי לא נעים לחשוב שבתוכנו יש כל כך הרבה אינטרסים שאיננו מודעים אליהם, והם מאפילים על כל אישיותנו המיוחדת. מה ניתן לעשות? ככל שהאהבה שלנו גדולה יותר, ככל שאנו מחוברים יותר לקב"ה וככל שאנו מתאהבים יותר בו ובעשייה שלנו לשמו – כך כל האינטרסים הקטנים הולכים ונעלמים, והכל פורץ מתוך הרצון האמיתי שלנו.
זהו שאמר שלמה: "שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים, וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח, כִּי־אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע" [קהלת ד יז]. הכול מבינים שבמקומות מסוכנים נצרכת שמירה, אולם אדם עלול לחשוב שבהליכה לבית ה', כשהוא עסוק בדברים חיוביים, הוא יכול 'לזרום', בלי מחשבה, שהרי אין ממה לחשוש. לכן מזהיר שלמה המלך שגם בעשייה חיובית מסתתרות סכנות שמפסידות את כל העשייה, ולפעמים אפילו גורמות לה להיות מזיקה.
אחד הסימנים לאהבה אמיתית הוא השמיעה וההקשבה לצרכי האחר או לרצונו. לפעמים יש בעל שנותן מתנות רבות לאשתו ומטיב עימה, ומצפה שהיא תהיה מרוצה ממנו, אולם הוא אינו קשוב כלל לבקשותיה. הוא אינו עימה כשהיא צריכה אותו, והוא לא מדבר איתה כפי שהייתה חפצה. או אז כל מתנותיו רק פוגעות בה יותר. היא מבינה שהמתנות לא נועדו לתת ביטוי קטן לאהבה גדולה, אלא הן נועדו להוות תחליף לאהבה, להשקיט את מצפונו ולעזור לו להרגיש שהוא השקיע הרבה עבורה וכעת הבעיה אצלה. ההקשבה היא סימן לאיכפתיות אמיתית. לכן הקרוב לה' הוא מי שקשוב לשמוע את קולו הקורא אליו, ולא הנותן לו זבחים חסרי רגש ואיכפתיות, מתוך הרגל, לצאת ידי חובה, וגם מה שאינו עושה רע הוא מכיוון שאינו יודע לעשות רע או שאינו חושב על כך וממשיך בהרגלו הטוב. זו הייתה תוכחת שמואל כשהמרו את קול ה' והחיו את צאן עמלק בשביל להקריב קרבנות לה': "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'" [שמואל א טו כב]. אהבה אמיתית אינה נמדדת בכמות המתנות, אלא באכפתיות שמאחוריהן. בלב שמאחוריהן.
הרחבות
• התבוננות בטובות ה'
וְהַפֹּעַל הַבְּחִירִי הַגָּמוּר הוּא הַפֹּעַל שֶׁכְּשֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ הָאָדָם יִהְיֶה יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת הַהֶפֶךְ, וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ מִבְּלִי שׁוּם־מֵעִיק וְלֹא שׁוּם־מוֹנֵעַ אַחֵר, וְיִבְחַר לַעֲשׂוֹת הַפֹּעַל הַהוּא עַל זוּלָתוֹ. בהלכות קריאת שמע כותב רבי ישראל מאיר הכהן : "כשאומר 'ואהבת את ה אלוהיך' יראה להכניס אהבת השם יתברך בליבו שלא יהיה כדובר שקר חס ושלום" [משנה ברורה כה, יד].
כיצד ניתן לגרום לתחושת אהבת ה'? כותב רבי שניאור זלמן מלאדי : "באהבה כתיב (כתוב) בסוף פרשת עקב 'אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה את ה' אלוהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו', וצריך להבין איך שייך לשון עשייה לגבי אהבה שבלב?... שכשיבין וישכיל בגדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא... ואחר כך יתבונן באהבת ה' הגדולה ונפלאה אלינו לירד למצרים עֶרְוַת הארץ להוציא נשמותינו מכוּר הברזל... לקרבנו אליו ולדבקנו בשמו ממש... שרוממנו מתכלית השפלות והטומאה לתכלית הקדושה... אזי (כאשר יתבונן) כמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב" [תניא, שער הייחוד, הקדמה]. ההתבוננות בטובות ובחסדים שהקב"ה עושה עמנו במשך כל חיינו, הן כפרטים והן כאומה, מפתחת אצלנו את תחושת האהבה כלפי ריבונו של עולם.
לעילוי נשמת חיים חויתה בן פלילה ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
