ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
באמצעות בירור שתי נקודות קשורות, ננסה להסביר: במה נחלקו יצחק ורבקה?
הראשונה קשורה לדברי יצחק, ששחזר ואישר את מתן הברכות ליעקב:
"קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" (בראשית כ"ח ב-ד).
צריך ביאור, מה פשר הביטוי "לִקְהַל עַמִּים"?
הנקודה השניה שננסה לברר: מה פשר החזרה על העובדה הידועה והברורה אודות רבקה: "וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו"? (שם, שם ה). חז"ל התקשו מאוד בביאור הביטוי: "קְהַל עַמִּים", אילו עמים יצאו מיעקב מלבד בני יעקב?
התנא אונקלוס ביאר: "ותהי לכנשת שבטין" לפי זה ה'עמים' פירושו שנים עשר השבטים.
התרגום המיוחס לתנא יונתן בן עוזיאל דורש: "ּתְהֵי זָכִי לְכִנְשַׁת דִבְנֵי סַנְהֶדְרִין דִסְכוּמְהוֹן שׁוּבְעִין כְּמִנְיָינָא עַמְמַיָא". כלומר, יצחק ברך את יעקב, שבניו יעמידו מערכת משפט, שבראשה תעמד סנהדרין בת שבעים חברים כמנין שבעים אומות העולם='קהל עמים'.
המדרש מציע פתרון שלישי באותו כיוון: "ג' עמים בקהל אחד, כהנים לוים וישראלים" (שכל טוב בראשית פרשת תולדות פרק כח סימן ג).
אין צורך להכביר במילים, כדי להסביר את הדוחק, לכאורה, שבפרשנות הזו.
חז"ל גם לא הסבירו לנו, מדוע התורה צריכה לחזור ולציין כי רבקה היא אם יעקב ועשיו?
רש"י בענוותנותו, תלה את הקולר בעצמו וסיכם בצורה ברורה: "איני יודע מה מלמדנו".
אחרי בקשת המחילה, נציע כי בסוף פרשת לך לך, אברהם קיבל שתי ברכות מהקב"ה.
הראשונה: "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (בראשית י"ז ד). ברכה זו משמעותה, כי מזרעו של אברהם יצאו עמים רבים.
הברכה השניה: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקים" (שם, שם ז-ח). משמעותה של ברכה זו היא שמזרעו של אברהם יצא עם מיוחד, ישראל עם קדושים, שד' יהיה להם לאלקים והם יקבלו את ארץ ישראל הארץ המובטחת.
יצחק ידע ברוח הקודש, כי הברכה הראשונה תתקיים בזרעו של עשיו, הוא לא ידע שאפשר לפצל את הברכות. רבקה ידעה ברוח הקודש, כי הברכה השניה מגיעה אך ורק ליעקב, אבל גם היא לא ידעה שאפשר לפצל את הברכות, לכן דאגה שיעקב הוא שיקבל אותן.
הפתרון נמצא בסוף הפרשה. רבקה יוזמת את שליחתו של יעקב לשאת אישה, דווקא ממשפחתה מצאצאי שם, שלו הובטח: "וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" (שם, ט' כז). כמו שהביא רש"י שם בשם חז"ל: "ישרה שכינתו בישראל".
היא ידעה שהברכה השניה איננה יכולה לחול על צאצאי כנען והיא הברכה העיקרית. ממילא קהל עמים יקבל משמעות כמו שפירשו חז"ל. לכן, התורה חוזרת ומדגישה, כי מבחינתה רבקה היא קודם כל אם יעקב הקטן. יצחק, שהבין שנתן את כל הברכות ליעקב, המשיך לברך אותו שיהיה לקהל עמים, אבל שלח את יעקב דווקא לחרן בעצת רבקה, מה שיבטיח את זה שארץ ישראל תינתן לעם ישראל - בני יעקב.
לכן, מסיימת הפרשה ומסכמת כי עשיו הוסיף על נשיו הכנעניות, גם את מחלת בת ישמעאל ובכך תתקיים בזרעו ברכת 'קהל עמים' במשמעות האוניברסלית שלה, העמים שקיבלו עליהם בהמשך את הנצרות והאיסלם.
בסופו של דבר מה שהכריע למעשה היו החתונות (בשבוע הבא נמשיך לדון בכך, בע"ה). לצערנו הרב, בני בניו של עשיו וישמעאל, עדין רואים עצמם כמי שקיבלו את שתי הברכות של אברהם ולא השלימו עם כך שיעקב הוא שקיבל את הברכות.
הבה נתפלל כי בקרוב תתקיים נבואתו של הנביא ישעיהו, אודות השלום העולמי, כאשר כל שבעים אומות העולם יעלו למקום לשכת הגזית, מקום הסנהדרין, בת שבעים החברים ויכירו כי בית ד', הוא בית אלקי ישראל ומתוך כך הוא מקום תפילה לכל העמים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
