ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וּרְצוֹנָם כֻּלָּם לְדַמּוֹת דָּתוֹתָם לְתוֹרַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְלֹא תִּתְדַּמֶּה הַמְּלָאכָה הָאֱלֹהִית בִּמְלֶאכֶת בָּשָׂר וָדָם אֶלָּא לַנִּפְתֶּה, שֶׁאֵין לוֹ בְּחִינָה* בִּשְׁתֵּיהֶן. וְהַהֶפְרֵשׁ* בֵּין תּוֹרָתֵנוּ וְהַתּוֹרוֹת אֲשֶׁר הִתְדַּמּוּ בָּה, כַּהֶפְרֵשׁ בֵּין הָאָדָם הַחַי הַמְדַבֵּר, וְהַצֶּלֶם* אֲשֶׁר תְתֻקַּן מְלַאכְתּוֹ מִן הַשַּׁיִשׁ אוֹ הָעֵץ אוֹ הַכֶּסֶף אוֹ הַזָּהָב, עַד שֶׁיָּשׁוּב* דּוֹמֶה לָאָדָם. שֶׁהַסָּכָל בַּחָכְמָה הָאֱלֹהִית וּבַמְּלָאכָה הָעֶלְיוֹנִית, כְּשֶׁיִּרְאֶה הַצֶּלֶם דּוֹמֶה לָאָדָם בְּכֹל שִׁטְחוֹ הַנִּרְאֶה, בְּתָאֳרוֹ וְצוּרַת אֵבָרָיו וְשִׁעוּרוֹ וּמַרְאֵהוּ, יַחְשֹׁב שֶׁמְּלֶאכֶת הַצֶּלֶם כִּמְלֶאכֶת הָאָדָם בְּשָׁוֶה, לְסִכְלוּתוֹ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹךְ הָאֶחָד וּמַה שֶּׁבְּתוֹךְ הָאַחֵר. אַךְ הֶחָכָם הַיּוֹדֵעַ תּוֹכוֹת שְׁנֵיהֶם, יֵדַע כִּי תּוֹךְ זֶה הַצֶּלֶם אֵין תִּקּוּן מְלָאכָה בּוֹ כֹּל עִקָּר, וְתוֹךְ הָאָדָם יֵשׁ בּוֹ נִפְלָאוֹת בֶּאֱמֶת, וְעִנְיָנִים מוֹרִים עַל חָכְמַת הַבּוֹרֵא, מֵהִמָּשֵׁךְ עֲצַבָּיו בִּשְׁרִירָיו וְהִסְתַּעֲפָם, וְהִבָּדֵל מֵיתָרָיו וּמְקוֹמוֹת דִּבּוּקָם, וְהִסְתַּבֵּךְ קְשָׁרָיו וְאֵיךְ צְמִיחָתָם, וְהַרְכָּבַת עֲצָמָיו וּפִרְקֵיהֶם, וִיצִיאַת גִּידָיו דּוֹפְקִים וּבִלְתִּי דּוֹפְקִים וְהִתְחַלְּקָם, וַהֲנָחַת אֵיבָרָיו קְצָתָם מִקְּצָתָם, גְּלוּיֵיהֶם וְנִסְתְּרֵיהֶם, כֹּל אֶחָד מֵהֶם בְּשִׁעוּרוֹ וּתְכוּנָתוֹ וּבִמְקוֹמוֹ וְכָרָאוּי לוֹ. כֵּן הַסָּכָל בְּסוֹדוֹת סִפְרֵי הַנְּבוּאָה וּבְתוֹכוֹת* תּוֹרָתֵנוּ, כְּשֶׁיַּעֲרֹךְ* זֹאת הַתּוֹרָה לַתּוֹרָה הַבְּדוּיָה - יַחְשֹׁב שֶׁבֵּינֵיהֶן דִּמְיוֹן, כְּשֶׁיִּמְצָא בְּתוֹרַת ה' אֲסוּרוֹת וּמֻתָּרוֹת וּבָאַחֶרֶת גַּם כֵּן אֲסוּרוֹת וּמֻתָּרוֹת, וּבְתוֹרַת ה' מַעֲשֵׂי עֲבוֹדָה וּבְזֹאת מַעֲשֵׂי עֲבוֹדָה, וְתוֹרַת ה' תְּצַוֶּה וְתַזְהִיר וּתְיַעֵד טוֹב וָרָע, וְכֵן זֹאת תְּצַוֶּה וְתַזְהִיר וּתְיַעֵד טוֹב וָרָע. וְאִלּו הֵבִין שְׁנֵי הַתּוֹכוֹת, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית הָאֲמִתִּית כֹּל חָכְמָתָהּ בְּתוֹכָהּ, וְשֶׁאֵין בָּהּ לֹא מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁאֵין בְּתוֹכָהּ עִנְיָנִים מְבִיאִים תּוֹעֶלֶת בַּשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁית, וּמַרְחִיקִים נֵזֶק מוֹנֵעַ מִן הַשְּׁלֵמוּת הַהִיא, וְיַקְנוּ מַעֲלוֹת מִדּוֹת וּמַעֲלוֹת שִׂכְלִיּוֹת, לֶהָמוֹן כְּפִי שִׂכְלָם וְלַסְּגֻלּוֹת* כְּפִי הֲשָׂגָתָם, וּבָהֶם יִהְיֶה הַקִּבּוּץ הָאֱלֹהִי* חָשׁוּב וּמְעֻלֶּה, מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי הַשְּׁלֵמֻיּוֹת יַחַד, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַשְּׁלֵמוּת הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר הִיא הֶמְשֵׁךְ מְצִיאוּתוֹ בָּעוֹלָם עַל הַטּוֹב שֶׁבָּעִנְיָנִים הַנְּאוֹתִים* לָאָדָם, וְהַשְּׁלֵמוּת הַשְּׁנִיָּה, וְהִיא הַשָּׂגַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת כְּפִי מַה שֶּׁהֵן כְּפִי יְכֹלֶת הָאָדָם. וְשֶׁהַתּוֹרוֹת הַהֵן הַמִּתְדַּמּוֹת - עִנְיָנִים אֵין תּוֹךְ לָהֶם, רַק חִקּוּי לְבַד, וְדִמּוּי וְהֶמְשֵׁל, כִּוֵּן בּוֹ הַמְדַמֶּה לְהַגְדִּיל עַצְמוֹ, וְשֶׁיָּבִיא לַחְשֹׁב שֶׁהוּא כִּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְנִגְלְתָה חֶרְפָּתוֹ לַמַּשִּׂיגִים, וְשָׁב שְׂחוֹק וָלַעַג, כְּמוֹ שֶׁיִּשְׂחֲקוּ וְיִלְעֲגוּ עַל הַקּוֹף כְּשֶׁיְּחַקֶּה פְּעֻלּוֹת הָאָדָם.
___________________________________
בְּחִינָה – הבנה ויכולת הבחנה. הַהֶפְרֵשׁ – ההבדל. הַצֶּלֶם – פסל. שֶׁיָּשׁוּב – שיגיע להיות. וּבְתוֹכוֹת – בפנימיות. כְּשֶׁיַּעֲרֹךְ – כשישווה. וְלַסְּגֻלּוֹת – ליחידים בני מעלה. הַקִּבּוּץ הָאֱלֹהִי – החבורה הולכת כפי ההדרכה האלוהית. שֶׁבָּעִנְיָנִים הַנְּאוֹתִים – הראויים, מידות מתוקנות.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
13 - איגרת תימן חלק ד'
14 - איגרת תימן חלק ה'
15 - איגרת תימן חלק ו'
טען עוד
פעמים רבות במהלך ההסטוריה עמדה דת התורה בהשוואה לדתות אחרות. פעמים רבות שאלונו אחרים או שאלנו בעצמנו מה ההבדל בין דתנו שבה אנו מאמינים והולכים, לבין הדתות האחרות? ספרים רבים עסקו בשאלה זו, כמו הכוזרי במאמר הראשון, ששם עסק בזה בהרחבה. אמנם ברור הוא שדת התורה מוכחת באופן מוחלט על ידי המסורת והמעמדים הגדולים הניסיים שחווה עמנו, עד כדי שאף שאר הדתות בנויות עליהם, אך היכן מתבטא הבדל זה שבין דת האמת, דתנו, לבין הדתות הבדויות שבאו אחרי התורה? היכן נראה ההבדל בין מעשה אלוהים למעשה אדם?
דברי הרמב"ם כאן מבארים מהו ההבדל המהותי בין דת התורה, שהיא מלאכת ה', לבין שאר הדתות המנסות להידמות לתורה, שנוצרו בידי אדם. הרמב"ם מבאר זאת באמצעות משל: משל לאדם לעומת פסל בדמות האדם. מבחינה חיצונית נראה הפסל כמו האדם, אך, מדגיש הרמב"ם, ההבדל הוא בפנימיות . בפנימיות האדם, במורכבות איבריו, רואים שיש כאן יצירה אלוהית, רואים כאן חכמה ורואים שבאמת נוצרה כאן יצירת פאר, לעומת הצלם שתוכו אינו כברו ובתוכו הכל סתום וגולמי ולא נוצר שם דבר.
מסביר הרמב"ם שכך הוא בנמשל, התורה אל מול שאר הדתות. אמנם בדמיון החיצוני הן נראות שוות – בשתיהן יש אסור ומותר, מצוות עשה ושכר ועונש. אך זה הוא רק המבנה החיצוני – בתוכיות המצוות רואים שבשאר הדתות אין יצירה אלוהית ואין חכמה שנראית. שאר הדתות יכולות רק להבטיח בצורה מאגית שאם תעשה כך יהיה לזה יעוד כזה ושכר כזה וכן הלאה. אך בתורה, להבדיל, אין לך אף לא מצוה אחת שאין בה שתי שלמויות, גם שלמות אנושית, והתקדמות האדם במידות טובות וממוצעות, וגם התעלות והשגת מושכלות שכליים (שלמות רוחנית). כאן רואים שזה הוא מעשה ה', כאן יש יצירה אלוהית.
הרחבות
אמונה אלוהית ואמונה אנושית
וְהַהֶפְרֵשׁ בֵּין תּוֹרָתֵנוּ וְהַתּוֹרוֹת אֲשֶׁר הִתְדַּמּוּ בָּה, כַּהֶפְרֵשׁ בֵּין הָאָדָם הַחַי הַמְדַבֵּר, וְהַצֶּלֶם אֲשֶׁר תְתֻקַּן מְלַאכְתּוֹ מִן הַשַּׁיִשׁ אוֹ הָעֵץ אוֹ הַכֶּסֶף אוֹ הַזָּהָב, עַד שֶׁיָּשׁוּב דּוֹמֶה לָאָדָם. הרמב"ם מסביר את ההבדל המהותי בין תורת האמת לבין דתות אחרות, על ידי המשלתן לגוף חי שברא הקב"ה לעומת גוף חסר רוח חיים שיצרו אדם. ר' יהודה הלוי , בספרו 'הכוזרי', מבאר גם כן שההבדל בין היהדות לעבודה זרה הוא כמו בין יצירה אלוהית לבין יצירה אנושית: "כי הדברים אשר יכינו לקבל הרשמים (– ההשפעות) ההם האלֹהיים אינם ביכולת אדם ולא יוכלו לשער כַּמותם ואיכותם... צריך בזה אל ידיעה שלימה מפורשת תכלית הביאור מאת האלהים . ומי שהגיעוֹ... וקיים אותו על גבוליו ותנאיו בלב שלם, הוא המאמין. ומי שהשתדל לתקן הדברים לקבל הענין ההוא במחקר ... הוא הממרה (– כופר), כי הוא מקריב הקרבנות ומקטיר הקטורות מהקָשה וסברא, ואיננו יודע אמִתת מה שראוי..." [מאמר ראשון, עט].
כדי להסביר את ההבדל התהומי בין שני סוגי העבודות, מביא ר' יהודה הלוי משל: הדבר דומה לרופא מפורסם במקצועיותו, שהגיעו אליו רבים לקבל תרופות. בתקופה מסוימת הרופא נעדר, ובזמן הזה נכנס למחסן איש פשוט וחילק לכולם מהתרופות. מובן שהתרופות לא הועילו ואף הזיקו, כיוון שהאיש לא ידע איזו תרופה מתאימה לטיפול במחלה, מהו המינון הנכון, מתי לקחת אותה וכן הלאה. כך, כדי לעבוד את ה' בצורה האמתית, צריך להיצמד ל'הוראות היצרן' ולא לחקור או להמציא הוראות מזויפות. אפילו אם לוקחים את אותן 'תרופות' בדיוק, ומשתמשים בהן על פי הוראות של מחשבה אישית או המצאה ולא לפי ההוראות האלוהיות – זה הופך באחת מאמת לשקר, מעבודת ה' לעבודת עצמי.
לעילוי נשמת הניה בת יעקב ורבקה ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
