ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְאוּלָם אֵיךְ יַעֲמֹד הַמָּשִׁיחַ וְאָנָה יַעֲמֹד - הוּא יַעֲמֹד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, וּבָהּ יַתְחִיל לְהִגָּלוֹת, כְּאָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ" (מלאכי ג, א). וְאוּלָם אֵיכוּת* עֲמִידָתוֹ הִיא, שֶׁלֹּא יִוָּדַע כְּלָל קֹדֶם עָמְדוֹ, בְּעוֹד שֶׁאֵינוֹ מָשִׁיחַ, עַד שֶׁיֵּאָמֵר עָלָיו שֶׁהוּא בֶּן פְּלוֹנִי וּמִמִּשְׁפָּחָה פְּלוֹנִית, אֲבָל* יַעֲמֹד אִישׁ לֹא יִוָּדַע קֹדֶם הִגָּלוֹתוֹ, וְהָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר יֵרָאוּ עַל יָדוֹ יִהְיוּ רְאָיָה עַל אֲמִתַּת טַעֲנָתוֹ וַאֲמִתַּת יִחוּסוֹ. אָמַר ה' יִתְעַלֶּה מְתָאֵר עִנְיָן זֶה: "הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח" (זכריה ו, יב). וְאָמַר יְשַׁעְיָהוּ גַּם כֵּן, מְתָאֵר הִגָּלוֹתוֹ מִבִּלְתִּי שֶׁיִּוָּדַע לוֹ לֹא אָב וְלֹא אֵם וְלֹא מִשְׁפָּחָה וְלֹא יַחַס וְלֹא קְרוֹבִים, אָמַר: "וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו" וְגוֹ' (ישעיה נג, ב). וְאַחַר הִגָּלוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְקַבְּצוֹ יִשְׂרָאֵל לִירוּשָׁלַיִם וּשְׁאָר עָרֵי יִשְׂרָאֵל - יִתְפַּשֵּׁט יָמָּה וָקֵדְמָה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֲלֵיכֶם לְתֵימָן וְלַאֲשֶׁר אַחֲרֵיכֶם בְּהֹדּוּ, כְּאָמְרוֹ עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ: "הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים" וְגוֹ' (שם יח, ב).
מעלות המשיח בנביאים
וְאוּלָם רֹב מַעֲלוֹתָיו אֲשֶׁר תֵּאֲרוּהוּ בָּהֶן כֹּל הַנְּבִיאִים, מִמֹּשֶׁה תְּחִלָּה עַד מַלְאָכִי, אַתָּה יָכוֹל לְלַקְּטָן מִכֹּל הָאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים*. וְאָמְנָם הַמְיֻחָדוֹת שֶׁבָּהֶן, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵרָאֶה - יַבְהִיל ה' כֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ מִשָּׁמְעוֹ, וְתִפָּסֵד מַלְכוּתָם, וְיִמָּנְעוּ מֵעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ לֹא בְּחֶרֶב וְלֹא בְּמֶרֶד, רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁהֵם לֹא יְדַבְּרוּ בּוֹ, וְלֹא יְכַזְּבוּהוּ, אֲבָל יִבָּהֲלוּ מִן הָאוֹתוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁיֵּרָאוּ עַל יָדוֹ, וְיִדֹּמּוּ*. אָמַר יְשַׁעְיָה מְתָאֵר הִכָּנַע כֹּל הַמְּלָכִים לְפָנָיו: "עָלָיו יִקְפְּצוּ* מְלָכִים פִּיהֶם" (שם נב, טו). וְשֶׁהוּא יָמִית כֹּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לַהֲמִיתוֹ בְּמִצְוָתוֹ, וְלֹא יִנָּצֵל וְלֹא יִמָּלֵט מִיָּדוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ: "וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע" (שם יא, ד). וְאוּלָם הִסְתַּלֵּק הַמִּלְחָמוֹת וְהַחֶרֶב מִמִּזְרַח הָאָרֶץ וְעַד מַעֲרָבָהּ - לֹא יִהְיֶה זֶה בִּתְחִלַּת הִגָּלוֹתוֹ, אֲבָל אַחַר מִלְחֶמֶת גּוֹג, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר יְחֶזְקֵאל.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
36 - לימוד שבועי כ"ב- כ"ח טבת תשע"ו
37 - איגרת תימן חלק כ"ה
38 - איגרת תימן חלק כ"ו
טען עוד
וְאֵינִי רוֹאֶה שֶׁזֶּה אֲשֶׁר נִרְאָה אֶצְלְכֶם יֵשׁ בּוֹ מִזֶּה דָּבָר. וְאַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁוּעַ הַנָּצְרִי, שְׁחוּק עֲצָמוֹת, עִם רֹב מַה שֶּׁיִּחֲסוּהוּ אֵלָיו הַנָּצְרִים שֶׁעָשָׂה, מֵהַחֲיוֹת הַמֵּתִים כְּמוֹ שֶׁחָשְׁבוּ, וּמִן הַנִּפְלָאוֹת הָהֵן אֲשֶׁר יְשַׁקְּרוּ בָּהֶן, עַד שֶׁאִלּוּ נוֹדֶה לָהֶם בָּם עַל צַד הַצָּעַת הַטַּעֲנָה – לֹא הָיוּ נִצּוֹלִים עִמָּנוּ בְּטַעֲנָתָם שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ, כִּי נַרְאֶה לָהֶם מִן הַכָּתוּב אֶלֶף סִמָּנִים אוֹ קָרוֹב לָהֶם שֶׁלֹּא הָיָה בְּיֵשׁוּעַ וַאֲפִלּוּ לְפִי טַעֲנָתָם. הֲיִתְפָּאֵר בְּזֹאת הַמַּדְרֵגָה אֶלָא מִי שֶׁיָּשִׂים עַצְמוֹ שְׂחוֹק?
עצה לאנשי תימן
סוֹף דָּבָר, שֶׁזֶּה הָאִישׁ אִלּוּ אָמַר זֶה בְּזָדוֹן וּבִזּוּי - הָיָה מִתְחַיֵּב אֶצְלִי מִיתָה. אֲבָל הַקָּרוֹב אֶצְלִי, וְהוּא הָאֱמֶת, שֶׁהוּא נִשְׁתַּגֵּעַ וְנִפְסַד דִּמְיוֹנוֹ. וַאֲנִי אִיעַצְכֶם עָלָיו עֵצָה טוֹבָה לָכֶם וְלוֹ, וְהִיא, שֶׁתִּכְפְּתוּהוּ* זְמָן, עַד שֶׁיִּתְפַּרְסֵם אֵצֶל הַגּוֹיִם כֻּלָּם שֶׁנִּפְסַד שִׂכְלוֹ, וּתְפַרְסְמוּ זֶה לִבְנֵי אָדָם, וְאַחֲרֵי כֵן תַּתִּירוּהוּ. וּבָזֶה תַּצִּילוּ אוֹתוֹ תְּחִלָּה, כִּי כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ הַגּוֹיִם דְּבָרָיו אַחַר זֶה הָעִנְיָן יִשְׂחֲקוּ עָלָיו וְיַחְזִיקוּהוּ לְמִשְׁתַּגֵּעַ, כַּאֲשֶׁר הוּא, וְתַצִּילוּ עַצְמְכֶם מֵרָעַת הַגּוֹיִם. וְאִם תַּנִּיחוּ הָעִנְיָן עַד שֶׁיִתְפַּרְסֵם לַגּוֹיִם – תְּמִיתוּהוּ*, וְאוּלַי יָבוֹא עֲלֵיכֶם רֹגֶז* בַּעֲבוּרוֹ.
___________________________________
אֵיכוּת – צורת הופעתו. אֲבָל – אלא. הָאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים – ספרי התנ"ך. וְיִדֹּמּוּ – וישתקו. יִקְפְּצוּ – יסגרו. שֶׁתִּכְפְּתוּהוּ – תאסרוהו. תְּמִיתוּהוּ – תגרמו למיתתו בידי הגויים. רֹגֶז – אומות העולם יכעסו עליכם.
ביאורים
אתמול התחלנו ללמוד על המעלות המרשימות של המשיח, מעלות שיוכיחו את היותו משיח אמת. לאחר שהיכרנו את מעלותיו האישיות, נמשיך להכיר את מעלותיו המדיניות והצלחותיו והלאומיות.
המחשבה כאילו המשיח יהיה אדם פשוט, שבאופן פתאומי יתגלה ויודיע לכולם שהוא המשיח – כפי שעשה אותו מתחזה – גם היא נובעת מבורות. המשיח בראש ובראשונה יהיה מלך גדול על ישראל, ככל תנאי המלך. מלך מבית דוד, שימלוך בארץ ישראל ויביא הצלחות אדירות לעם ישראל. ככל שהצלחותיו ילכו ויגדלו בהנהגתו את ישראל, בענייני גשמיותם ובענייני רוחניותם, כך יגדלו סיכוייו להיות המשיח. וכשיגיע להישגים אדירים – כשכל עמי העולם יקבלו מרותו ומשפטו, כשלא יהיה מי שיעז לעמוד נגדו, וכשיהיה לו שלטון עולמי לבסס את מלכות האמת ולהכחיד את הרשעה – רק אז יוכר כמשיח באופן ודאי (ראה בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם, יא, ד). אמנם, לפני שיומלך הוא אכן יהיה אדם פשוט מאוד, שאינו מפורסם כלל (ודאי שלא יהיה מפורסם כמשיח בכל ישראל לפני שיומלך, כפי שאותו המתחזה מנסה).
לכן גם דעת הנוצרים, המאמינים שישו היה משיח, מושתתת על בורות בענייני המשיח ובנבואות הרבות אודותיו. הרי אפילו אם נקבל את טענותיהם השקריות באשר לניסים שעשה, כגון החייאת מתים, הלוא אין בכך די כדי ללמד על מעלת נבואה החורגת מהרגיל (כבר אליהו ואלישע החיו מתים), וכל שכן שלא הביא לישראל ולאנושות דבר אחד מכל מה שהמשיח אמור להביא. זאת אומרת שאף אם היינו מקבלים את כל סיפורי השקרים של הנוצרים כאמת, עדיין היה ברור ומוכח שהטענה שהוא היה משיח היא שקר גדול.
לכן, מסכם הרמב"ם, אין ספק שאותו מתחזה שבתימן אינו המשיח. אם הוא מזיד בדבריו דינו מוות, ואם מעשיו נובעים משיגעון, כפי הנראה, עדיין הוא מהווה סכנה לעצמו ולכלל היהודים, כי עלולים להאשימם במרד. עצת הרמב"ם ליהודים היא לכלוא אותו, עד שיתפרסם בין הגויים שהוא משוגע ושאין מי שהולך אחריו.
הרחבות
התפשטות הנצרות והאיסלם
נַרְאֶה לָהֶם מִן הַכָּתוּב אֶלֶף סִמָּנִים אוֹ קָרוֹב לָהֶם שֶׁלֹּא הָיָה בְּיֵשׁוּעַ וַאֲפִלּוּ לְפִי טַעֲנָתָם. הרמב"ם במקום אחר מסביר מזווית מבט אלוהית מדוע דתות הנצרות והאיסלם התפרסמו בעולם: "אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד . שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד' [צפניה ג, ט]. כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו (– הללו) אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו (– הנחילו להם) אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום" [הלכות מלכים ומלחמותיהם יא, ג].
גם רבי יהודה הלוי כותב דברים דומים: "ואלה האומות הם הצעה והקדמה למשיח המחוכה , אשר הוא הפרי, וישובו כלם פריו כאשר יודו לו וישוב העץ אחד, ואז יפארו ויוקירו השורש אשר היו מבזים אותו" [ספר הכוזרי מאמר ד, כג].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
