ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וּכְבָר הִשְׁתַּבְּחָה הָאֻמָּה לִפְנֵי ה' יִתְעַלֶּה בִּהְיוֹתָהּ סוֹבֶלֶת הַשְּׁמָדוֹת וְהַצָּרוֹת וְנוֹשֵׂאת רָעוֹתָם, אָמַר: "'כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה" (תהלים מד, כג). וְאָמְרוּ ז"ל בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ: "'כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם' - זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד" (שיר השירים רבה ב, א). וְעַל כֵּן רָאוּי שֶׁיִּשְׂמְחוּ אֲנָשָׁיו בְּמַה שֶּׁיִּסְבְּלוּהוּ מִן הַצָּרוֹת וַאֲבֵדַת הַמָּמוֹן וְהַטִּלְטוּל וְהֶפְסֵד כֹּל עִנְיְנֵיהֶם, כִּי כֹּל זֶה שֶׁבַח לָהֶם אֵצֶל ה' יִתְעַלֶּה וְהַצְלָחָה עֲצוּמָה, וְכֹל מַה שֶּׁיֶּאֱרַע לָהֶם הוּא כְּקָרְבָּן כָּלִיל* עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיֵאָמֵר לָהֶם: מִלְאוּ יֶדְכֶם* הַיּוֹם לה', וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה. עַל כֵּן רָאוּי לָהֶם שֶׁיִּבְרְחוּ אַחֲרֵי ה', וְיִכָּנְסוּ בְּאֶרֶץ בָּתָה* וּבַמִּדְבָּרוֹת, וְלֹא יָחוּסוּ עַל פְּרִידַת קְרוֹבִים, וְלֹא עַל אֲבֵדַת מָמוֹן, כִּי כֹּל זֶה מְעַט מִזְעָר כְּנֶגֶד מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, מֶלֶךְ הַכֹּל, הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, ה' אֱלֹהֶיךָ, וְנֶאֱמָן הוּא לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. כֵּן מָצָאנוּ הַחֲסִידִים הַטְּהוֹרִים, בּוֹחֲרֵי הָאֱמֶת וּמַשִּׂיגֶיהָ, מְשׁוֹטְטִים עַל דָּת ה' מִן הַקְּצָווֹת הָרְחוֹקִים, וּבָאִים אֶל מְקוֹמוֹת הַחֲכָמִים לְהוֹסִיף לָהֶם דֵּעָה בַּדָּת, בַּעֲבוּר שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה שָׂכָר טוֹב מֵאֵת ה' - וְאֵיךְ לֹא יִגְלֶה הָאָדָם וִישׁוֹטֵט בַּעֲבוּר הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ? וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶחָד מִבְּנֵי אָדָם, כְּשֶׁתֵּצַר לוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּאַחַת הֶעָרִים יֵצֵא אֶל עִיר אַחֶרֶת, כֹּל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁתֵּצַר עָלָיו אֱמוּנַת דָּת ה' בְּמָקוֹם אֶחָד, הֲלֹא יֵצֵא אֶל מָקוֹם אַחֵר?
מי שנמנע ממנו לגלות למקום אחר
וּמִי שֶׁיִּמָּנַע מִמֶּנּוּ לָצֵאת קְצָת זְמַן - לֹא יִשְׁכַּח נַפְשׁוֹ, וְלֹא יִתְפַּקֵּר בְּחִלּוּל שַׁבָּת וּבְמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, וְיַחְשֹׁב שֶׁכְּבָר סָר מֵעָלָיו עֹל הַתּוֹרָה. זֹאת הַתּוֹרָה לֹא יִמָּלֵט מִמֶּנָּה אִישׁ מִבְּנֵי יַעֲקֹב לְעוֹלָם, לֹא הוּא וְלֹא זַרְעוֹ וְלֹא זֶרַע זַרְעוֹ, יִרְצֶה אוֹ לֹא יִרְצֶה, אֲבָל הוּא נֶעֱנָשׁ עַל מַה שֶׁיְּבַטֵל מִמִּצְווֹתֶיהָ וְעַל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר מֵאַזְהָרוֹתֶיהָ. וְלֹא יַחְשֹׁב הַחוֹשֵׁב אֲשֶׁר בַּעֲשׂוֹתוֹ הָעֲבֵרוֹת הַגְּדוֹלוֹת לֹא יֵחָשְׁבוּ עָלָיו הַקְּטַנּוֹת, וְיִתְפַּקֵּר בָּהֶן, אֲבָל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט שְׁחוּק עֲצָמוֹת נֶעֱנָשׁ עַל הָעֲגָלִים אֲשֶׁר חָטָא בָּהֶם וְהֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, וְנֶעֱנָשׁ עַל בִּטּוּל עֲשִׂיַּת הַסֻּכָּה בְּסֻכּוֹת. וְזֶה שֹׁרֶשׁ מִשָּׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה, דְּעוּהוּ וְהוֹדִיעוּהוּ וְהַקִּישׁוּ עָלָיו*.
___________________________________
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
18 - איגרת תימן חלק ט'
19 - איגרת תימן חלק י'
20 - לימוד שבועי באמונה ח- יד טבת תשע"ו
טען עוד
ביאורים
עד עתה חיזק הרמב"ם את האמונה וההבנה ביחס להבטחת ה' שנמסרה בידי הנביאים, שישראל יגברו על ייסורי השמד, וכן חיזק את מעמד דת ישראל מתוך העלאת מעמד הר סיני, שבו עמדו בפני השכינה וראו ניסים ומופתים גדולים.
כעת הרמב"ם מבאר שעצם ייסורי השמד מביאים שלמות לאדם ולעבודת ה'. שהרי אפשר היה לחשוב שלעם המאמין באמונה הנכונה לא יהיו צרות, שהרי ה' ישמור עליהם, ואם בכל זאת יש צרות זה מעיד חלילה על אי נכונות אמונתם. אך לא כך – ראינו שישראל משתבחים בצרות וייסורי השמדות: "כי עליך הורגנו כל היום" [תהלים מד, כג], וההסבר לכך הוא מפני שאדרבה, ישראל כל כך בטוחים באמונתם, עד כדי שבשעת ניסיון באשר לאמונתם הם מוכנים למסור את כל היקר להם ולא להחליף את דתם. הַקְרבה זו היא מעין הקרבן שמביא המקריב לה', שהרי ה' אינו צריך את הקרבנות בשבילו, אלא שהם מועילים מצד המקריב, שמתעלה בכך שמוכן למסור ממונו בשביל עבודת ה'.
בכל דור יש אנשי מעלה אשר משמשים מקור השראה ורצון למסירות לעבודת ה', הרמב"ם עצמו הוא דוגמה לכך. הרמב"ם מביא לדוגמה חסידים אשר היו נודדים ממקום למקום בשביל להשיג דעת בעבודת ה'. אפשר ללמוד מהם בקל וחומר לשעת שמד – שכאשר עבודת ה' נמצאת בסיכון, יש לעזוב את מקום השמד, שהנדידה משם היא למען כל האמונה בה'.
בזמן זה של השמד היו שלא יכלו להימלט ולצאת מן הגזרות. כלפי אותם אנשים כותב הרמב"ם שלא יטעו לחשוב שכיוון שביטלו מעליהם חלקים גדולים מן המצוות, כבר אינם חלק מעם ישראל, ואין משמעות לשאר המצוות, אם יקיימו אותן או לא. אין זה כך, אומר הרמב"ם, אלא יסוד גדול, שהוא "שרש משרשי התורה", שה' דן על קלה כעל חמורה. כמו שירבעם בן נבט נענש על העבֵרות הגדולות שעשה (שהחטיא את ישראל בעגלים), כשם שנענש בדין גמור על חטאים קלים (שביטל מצוות סוכה בחג סוכות, שהרי במובן מסוים ביטול עשה הוא הפחות חמור שבעבֵרות), וכן הוא גם בקיום המצוות, הקלות והחמורות. הקשר של איש מישראל למצוות הוא קשר פנימי המונח בטבע מציאותו. מעשי העבֵרה הם רעים מצד עצמם, ולכן כל עבֵרה גורעת מהקשר הזה.
הרחבות
קבלת ייסורי הגלות באהבה
רָאוּי שֶׁיִּשְׂמְחוּ אֲנָשָׁיו בְּמַה שֶּׁיִּסְבְּלוּהוּ מִן הַצָּרוֹת. הרמב"ם מסביר שמי שסובל ייסורים בעבור שמירת התורה, צריך לשמוח בכך שהוא עושה את רצון ה' למרות הקושי. רבי יהודה הלוי אומר שצריך לקבל את הגלות וייסוריה באהבה ובבחירה, מתוך הכנעה וקבלת דין שמים, ואם היינו מקבלים את ייסורי הגלות בצורה זו, היינו נגאלים במהרה. אמנם רבים מתקשים לקבל את הייסורים באהבה, אך בכל זאת יש בהם מעלה גדולה, כי למרות הייסורים הם אינם מוותרים על יהדותם: "אילו היו רובנו... מקבלים את השפלות ככניעה לאלוהים ולתורתו, לא היה מזניחנו העניין האלוהי זה הזמן הארוך. אבל מיעוטנו בדעה הזאת, ולרוב יש שכר מפני שהם סובלים את הגלות בין הכרח לבחירה, כי אילו היו רוצים היו חברים למשפילים אותם במילה שיאמרו בלי טורח, וכגון אלו לא יאבדו אצל שופט צדק. ואילו היינו סובלים הגלות והייסורים האלה לשם ה' כראוי, היינו פאר לדורו של משיח המצופה, והיינו מקרבים קץ הישועה המצופה" [כוזרי מאמר ראשון, קטו]. בשירו 'מאז מעון האהבה' הבהיר רבי יהודה הלוי רעיון זה בחריפות רבה: "מאז, מעון האהבה היית, חנו אהבי באשר חנית. תוכחות מריבי ערבו לי על שמך , עזבם – יענו את אשר עינית... עד יעבר זעם ותשלח עוד פדות אל נחלתך אשר פדית". מרוב אהבת ה', חביב עלינו גם רצונו לייסרנו.
לבריאות אביעד בן ספירה אוסקר הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
