ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וּמִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ שֶׁתֵּדָעֵהוּ, כִּי בִּתְחִלַּת מַלְכוּת יִשְׁמָעֵאל עָמַד אִישׁ בְּעֵבֶר הַנָּהָר, וְאָמַר שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, וְיָצָא בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָיָה מוֹפְתוֹ שֶׁלָּן מְצֹרָע וְהִשְׁכִּים בָּרִיא. וְלֹא נִשְׁלַם דְּבָרוֹ, וְשָׁבוּ, וְנִשְׁאֲרוּ יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו בְּאֶרֶץ אִסְפָּהָאן בְּגָלוּת גְּדוֹלָה, וְאֵרְעוּ לָהֶם בַּעֲבוּרוֹ רָעוֹת. וְכֵן עָמַד אִישׁ בַּמַּעֲרָב, בְּפָאס, הַיּוֹם מ"ד שָׁנָה, וְאָמַר שֶׁהוּא מְבַשֵּׂר שֶׁהַמָּשִׁיחַ יָבוֹא בַּשָּׁנָה הַהִיא. וְלֹא נֶאֱמַן דְּבָרוֹ, וְעָבְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוּרוֹ רָעוֹת. סִפֵּר לִי אִישׁ שֶׁרָאָן כֻּלָּן. וְקֹדֶם זֶה כְּעֶשֶׂר שָׁנִים עָמַד אֶחָד בְּאַנְדָּלוּס, בִּמְדִינַת קָרְטֹבָּה, וְהִתְפָּאֵר לֵאמֹר שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, וְכִמְעַט הָיְתָה כְּלָיָה עַל שׁוֹנְאֵיהֶם* שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוּרוֹ. וּלְפָנָיו בִּכְמוֹ שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה עָמַד אֶחָד בְּאֶרֶץ צָרְפַת, וְהִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, וְעָשָׂה אוֹתוֹת לְפִי מַה שֶּׁאָמַר, וַהֲרָגוּהוּ הַצָּרְפַתִּים, וְהָרְגוּ עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִיִּשְׂרָאֵל.
כשמתקרב המשיח מתרבים המתנשאים
וְאֵלּוּ הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר כְּבָר קָדַם יִעוּד הַנְּבִיאִים בָּהֶם, וְהוֹדִיעוּנוּ בְּמַה שֶּׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם, אֲשֶׁר בִּקְרֹב בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הָאֲמִתִּי יִרְבּוּ הַמִּתְנַשְּׂאִים וְהַמַּכְנִיסִים סָפֵק בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְלֹא תִּתְאַמֵּת טַעֲנָתָם, וְיֹאבְדוּ הֵם וְיֹאבְדוּ עִמָּהֶם רַבִּים. וְכַאֲשֶׁר הוֹדִיעַ שְׁלֹמֹה ע"ה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁזֹּאת הָאֻמָּה בְּהִשָּׁקְעָהּ בַּגָּלוּת תִּשְׁתַּדֵּל לְהִתְעוֹרֵר בְּזוּלַת עִתָּהּ* הָרְאוּיָה לָהּ, וְיָמוּתוּ בַּעֲבוּר זֶה, וְיַשִּׂיגוּם צָרוֹת - הִזְהִיר מִמֶּנּוּ, וְהִשְׁבִּיעַ עָלָיו עַל צַד הַמָּשָׁל, וְאָמַר: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם" וְגוֹ' (שיר השירים ב, ז). וְאַתֶּם, אַחֵינוּ וַאֲהוּבֵינוּ, שִׁמְרוּ הַשְׁבָּעָתוֹ, וְלֹא תָּעִירוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶחְפַּץ.
___________________________________
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
38 - איגרת תימן חלק כ"ו
39 - איגרת תימן חלק כ"ז
40 - איגרת תימן חלק כ"ח
טען עוד
ביאורים
לאחר שהבהיר הרמב"ם את עמדתו הנחרצת ביחס למתחזה ואת הסכנה הטמונה בו לכלל יהודי תימן, הוא מסביר כי מקרה זה אינו חריג, אלא הוא חלק מתופעה נרחבת . האמונה במשיח טבועה בצורה חזקה מאוד בכל הקהילות של עם ישראל, וככל שמתרבות הצרות כך גדלה הציפיה והאנשים עשויים לתלות תקוות רבות בכל פתח קלוש של אפשרות לגאולה. מציאות זו מהווה קרקע פוריה לצמיחת עשבים שוטים – מתחזים שקריים רבים. מנסיוננו, מסביר הרמב"ם, אנו רואים כי זו תופעה שחוזרת על עצמה. אנשים טוענים שוב ושוב להיותם הגואל המובטח, והתופעה גורמת נזק רב לקהילות השונות. רק בסמיכות לתקופתו של הרמב"ם אירעו ארבעה מקרים כאלו, שאותם הוא מונה בפניהם. ולא זו בלבד שהתופעה נרחבת, היא גם נכתבה מראש על ידי נביאינו, והוזהרנו עליה. מכאן ההכרח הגדול לחשוד בכל הטוען להיות המשיח, לבדוק אותו היטב, ולא להיות מופתעים אם נאלצים להכריע עליו כדובר שקר, שאז, לטובתו ולטובת הקהילה, יש לנהוג כנגדו בנחישות. יחד עם ציפייתנו להיגאל, ואמונתנו כי בכל יום אפשרי בהחלט שהמשיח יבוא, עלינו גם לקבל בהכנעה את גזרות ה', וכל עוד הגאולה מתמהמהת – נסבול את צרות הגלות באמונה ובענווה. כפי הנמשל של דברי שלמה: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם... אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" [שיר השירים ב, ז], שאין לנו להתקומם נגד גזרת הגלות, ולדחוק את הקץ לפני זמנו ולפני שמהשמים יאפשרו לנו להיגאל, כי בכך רק נפגע בעצמנו. נצדיק עלינו את הדין, ונדע כי כל קושי שעובר עלינו מכין אותנו ומרומם אותנו יותר ויותר לקראת הגאולה העתידה.
הרחבות
עליה לארץ ישראל בזמן הגלות
וְאַתֶּם, אַחֵינוּ וַאֲהוּבֵינוּ, שִׁמְרוּ הַשְׁבָּעָתוֹ, וְלֹא תָּעִירוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶחְפַּץ. הרמב"ם מזהיר לא לעורר את הגאולה עד שתוכל להיות ממשית, ולא לנסות להביאה בדרכים חסרות סיכוי (על פי הערת הרב יצחק שילת, אגרות הרמב"ם עמ' קסז).
רבי יואל טייטלבום, האדמו"ר מסאטמר, למד מדברי הרמב"ם שאין לעלות לארץ בזמן הגלות. דבריו מתבססים על דברי ר' זירא בגמרא [כתובות קיא.]. ר' זירא סובר שישנן שלוש שבועות, וביניהן "שלא יעלו ישראל בחומה" [ויואל משה, מאמר שלושת שבועות, א, ל].
אמנם רוב חכמי ישראל חלקו על הבנה זו. הרב שלמה אבינר הביא שלוש עשרה סיבות מדוע לא קיבלו את דברי ר' יואל טייטלבום [קונטרס שלא יעלו בחומה]. הסבר אחד כתב רבי אברהם בורנשטיין : "ניחא שהרמב"ם וכל הפוסקים לא הביאו דין החמש שבועות (– לפי צורת מניין מסויימת ישנן חמש שבועות לא לעלות לארץ) שנשבעו ישראל דזה אין עסק בהלכה " [שו"ת אבני נזר, יורה דעה תנד, נ]. דהיינו, האיסור שרבי זירא דיבר עליו הוא דברי אגדה, ולא פסיקה הלכתית שיש לנהוג לפיה. כך מדויק גם בדברי הרמב"ם כאן, שכתב " השביע האומה על דרך משל ".
כמו כן, מדברי הרמב"ם מבואר שהמשיח יגיע אחרי שעם ישראל יהיו כבר בארץ. כך עולה ממה שהרמב"ם כותב בדבריו לעיל (ראה יום כב טבת) שהמשיח יתגלה קודם כל בארץ ישראל. וכך עולה מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים שהופעת המשיח היא תהליך הדרגתי המופיע לאחר שעם ישראל כבר בארצו [הלכות מלכים ומלחמותיהם יא, ד].
להצלחת משפחת שמאי הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
