ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וּבוֹרֵא עוֹלָם בְּמִדַּת רַחֲמִים יִזְכֹּר אוֹתָנוּ וְאֶתְכֶם לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹת נַחֲלָתוֹ וְחֶבְלוֹ, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, וְיוֹצִיאֵנוּ מִגֵּיא הַצַּלְמָוֶת אֲשֶׁר הוֹשִׁיבָנוּ בּוֹ, וְיָסִיר מַחְשַׁךְ עֵינֵינוּ וּמַאֲפֵל לְבָבֵנוּ, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם" (ישעיה ט, א), וְיַחֲשִׁיךְ בְּאַפּוֹ וּבְעֶבְרָתוֹ עַל כֹּל הַקָּמִים עָלֵינוּ, וְיָאִיר מַחְשַׁכֵּינוּ, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָנוּ: "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה'" (שם ס, ב).
ברכת שלום
וְשָׁלוֹם עָלֶיךָ, יְדִידֵנוּ וְיַקִּירֵנוּ, בַּעַל הַחָכְמוֹת, אֹסֶף הַתְּבוּנוֹת, וְעַל כֹּל הַתַּלְמִידִים אַחֵינוּ, וְעַל כֹּל עַם הָאָרֶץ, שָׁלוֹם שָׁלוֹם כְּאוֹר זוֹרֵחַ, וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ, אָמֵן סֶלָה.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
38 - איגרת תימן חלק כ"ו
39 - איגרת תימן חלק כ"ז
40 - איגרת תימן חלק כ"ח
טען עוד
וַאֲשֶׁר אֲפַיְּסֵהוּ מִמְּךָ, שֶׁתִּשְׁלַח הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת לְכֹל קְהִלָּה וּקְהִלָּה בַּמְּדִינוֹת וְעָרֵי הַפְּרָזוֹת, לְחַזֵּק אֱמוּנָתָם וּלְהַעֲמִיד רַגְלֵיהֶם*, וְתִקְרָאֶהָ עַל צִבּוּר וִיחִידִים בַּעֲבוּר שֶׁתִּהְיֶה מִמַּצְדִּיקֵי הָרַבִּים, אַחַר שֶׁתִּשָּׁמֵר תַּכְלִית הַשִּׁמּוּר מֵרָשָׁע, שֶׁלֹּא יְגַלֶּה* לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְיֶאֱרַע מִזֶּה מַה שֶּׁיִּשְׁמְרֵנוּ ה' מִמֶּנּוּ. וּכְבָר כְּתַבְתִּיהָ וַאֲנִי יָרֵא מִזֶּה הַרְבֵּה, אֲבָל רָאִיתִי שֶׁהַצְדָּקַת הָרַבִּים רָאוּי לִסְבֹּל בַּעֲבוּרָהּ הַסַּכָּנָה. וְעוֹד, שֶׁאֲנִי שְׁלַחְתִּיהָ לְכַיוֹצֵא בְּךָ, וְסוֹד ה' לִירֵאָיו. וּכְבָר עָרְבוּ לָנוּ הָעוֹמְדִים בִּמְקוֹם הַנְּבִיאִים, וְאָמְרוּ: "שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵין נִזּוֹקִין" (פסחים ח ע"א), וְאֵין מִצְוָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, אָמֵן.
___________________________________
וּלְהַעֲמִיד רַגְלֵיהֶם – יכולת עמידתם. שֶׁלֹּא יְגַלֶּה – שהרי באיגרת זו יש הוכחות נגד דתותיהם.
ביאורים
בסיומה של האיגרת הרמב"ם נושא תפילה לקב"ה שירחם על עם ישראל ויגאלם מהרה. בולטת בתפילתו הכמיהה אל הגאולה דווקא בעבור קבלת שפע אור ה', העברת החושך והערפל מעלינו וביאתנו אל היכל בית המקדש. וכפי שכתב בסיום של משנה תורה (מלכים ומלחמותיהם יב ד-ה): "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל... יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר: 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים' [ישעיה יא ט]".
לאחר סיום האיגרת מבקש הרמב"ם מהחכם יעקב, נמען האיגרת, שיפרסם אותה ברבים, בקהילתו ובכל הקהילות שבמדינתו, למרות הסכנה שבדבר. כנראה הרמב"ם חושש מהדברים שנכתבו בתוכה נגד הדתות האחרות, ובפרט נגד האיסלם, השולט אז ביד קשה בכל ארץ תימן. למרות הוראתו של הרמב"ם בתוך האיגרת שלא לעורר את זעמן של האומות ולא להתגרות בהן לפני העת, בכל מה שנוגע לקיום אומתנו ואמונתנו הוא דורש מסירות נפש. אין לנו להתגרות בכוונה באומות, ואת האיגרת יש להסתיר מהם, אולם אין להימנע מהדברים הנדרשים להצלת הקהילות ולחיזוקן באמונה בגלל הסכנה שכרוכה בכך.
הרחבות
סיכון חיים למען הצלת האחר
רָאִיתִי שֶׁהַצְדָּקַת הָרַבִּים רָאוּי לִסְבֹּל בַּעֲבוּרָהּ הַסַּכָּנָה. הרמב"ם כותב שנכון להסתכן למען טובת הכלל ולכן הוא כותב את האיגרת. רבי ישכר שלמה טייכטל הי"ד כתב דברים מרתקים בהקשר זה, וביאר שסיכון החיים למען הצלת חבר נובע מהרגשת צער האחר: "שאם (– אף על פי) שהוא אינו בצרה זו שאירעה לאחרים, מכל מקום כל כך תכאב נפשו עליהם וירגיש בצערם, עד שיחשוב כאילו הוא מהם וימסור נפשו וגופו וממונו עליהם כאילו הוא אחד מהם וכאילו בו נגעה הצרה ממש . ואזי יעשה כל מה שבכוחו ואולי יותר מכפי כוחו במה שנוגע להצלתן , ולא יתחשב כלל אם יגיע לו בשביל זה איזה נזק, וכמו שהאדם עושה בשביל עצמו בשעה שהוא בא בצרה... וזו היתה ממש מדת משה רבנו עליו השלום, שהכניס עצמו בסכנה. ולא פעם אחת, אלא בכל פעם שהיה רואה בצרת איש עברי מאחיו – היה רואה בו את אחיו ממש, את עצמו ובשרו. ועל כן, לא עשה גבול ומדה במסירותו לזרע ישראל לצורך הצלתן. וכמו כן היה צריך להיות אצל כל בר ישראל. וכמו שאמרו חז"ל במדרש רבה [ויקרא ד, ו] על פסוק 'שה פזורה ישראל' [ירמיה נ, יז] – שישראל נמשלו לשה, מה שה (– שהוא רך המזג בטבע) בשעה שהוא נלקה באחד מאבריו – כל האברים מרגישים עמו, כך ישראל בשעה שאחד מישראל נלקה כל ישראל מרגישין עמו. כך היא המדה הנכונה בישראל" [אם הבנים שמחה, עמ' רסה].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
