ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, דְּעוּ, שֶׁה' יֵרְטָנוּ* בְּרֹב עֲווֹנֵינוּ עִם זֹאת הָאֻמָּה, רְצוֹנִי לוֹמַר: אֻמַּת יִשְׁמָעֵאל, הַמַּרְבָּה לְצַעֲרֵנוּ, וּלְהוֹצִיא דִּינִים* מִדָּתָם לְהָרַע לָנוּ וְלִמְאֹס אוֹתָנוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּעֲדָנוּ יִתְעַלֶּה: "וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים" (דברים לב, לא). וְלֹא עָמְדָה כְּלָל עַל יִשְׂרָאֵל אֻמָּה יוֹתֵר מְרֵעָה מִמֶּנָּה, וְלֹא מִי שֶׁהִפְלִיג* לְהַשְׁפִּילֵנוּ וּלְהַפְחִיתֵנוּ וּלְחַזֵּק שִׂנְאָתֵנוּ כְּמוֹתָם, עַד שֶׁדָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהֶרְאוּ לוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָרָעוֹת אֲשֶׁר יַעַבְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל - לֹא צָעַק וְלֹא הֵילִיל וְלֹא בִּקֵּשׁ תְּשׁוּעָה עַל לְשׁוֹן הָאֻמָּה* זוּלַת מִמַּלְכוּת יִשְׁמָעֵאל, אָמַר: "אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר" (תהלים קכ, ה). וְהִשְׂתַּכְּלוּ אֵיךְ יִחֵד קֵדָר מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, כִּי הַמְשֻׁגָּע אָמְנָם הוּא מִבְּנֵי קֵדָר, כְּמוֹ שֶׁנּוֹדָע מִיַּחֲסוֹ. וְגַם דָּנִיֵּאל לֹא סִפֵּר כְּנִיעָתֵנוּ וּפְחִיתוּתֵנוּ רַק עַל מַלְכוּת יִשְׁמָעֵאל, מְהֵרָה תִּכָּנַע, וְהוּא אָמְרוֹ עָלֶיהָ: "(ויפל) [וַתַּפֵּל] אַרְצָה מִן הַצָּבָא וּמִן הַכּוֹכָבִים (וירמסם) [וַתִּרְמְסֵם]" (דניאל ח, י). וַאֲנַחְנוּ, עִם הֱיוֹתֵנוּ סוֹבְלִים מֵהַכְנָעָתָם וְשִׁקְרוּתָם וּפַחֲזוּתָם מַה שֶּׁאֵין בִּיכֹלֶת הָאָדָם לְסָבְלוֹ, וְשַׁבְנוּ* כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא: "וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע, וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו" (תהלים לח, יד), וּכְמוֹ שֶׁיִסְּרוּנוּ הַחֲכָמִים ז"ל שֶׁנִּסְבֹּל שִׁקְרֵי הַיִּשְׁמְעֵאלִים וּכְזָבָם, וְנִשְׁמַע וְנִדֹּם, וְשָׂמוּ הֶעָרָתָם* עַל זֶה מִשְּׁמוֹת בָּנָיו: "וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא" (בראשית כה, יד), שְׁמַע וְדֹם וְשָׂא, וּכְבָר הִרְגַּלְנוּ עַצְמֵנוּ, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, לִסְבֹּל הַכְנָעָתָם, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה יְשַׁעְיָה וְאָמַר: "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים" (ישעיה נ, ו) - וְעִם זֶה כֻּלּוֹ לֹא נִמָּלֵט מֵחֹזֶק רָעָתָם וְהִתְפָּרְצָם בְּכֹל עֵת, וְכֹל אֲשֶׁר נִסְבֹּל כְּדֵי לַעֲמֹד עִמָּהֶם בְּשָׁלוֹם יְעוֹרְרוּ עָלֵינוּ מִלְחָמָה וָחֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: "אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה" (תהלים קכ, ז). וְכֹל שֶׁכֵּן כְּשֶׁנְּעוֹרֵר כֹּחַ, וְנִתְפָּאֵר לָהֶם בַּמְּלוּכָה בִּשְׁטוּת וּבְכָזָב - שֶׁאָז נִמְסֹר עַצְמֵנוּ לַמָּוֶת.
___________________________________
יֵרְטָנוּ – שם אותנו (בגלות). דִּינִים – חוקים. שֶׁהִפְלִיג – שהִרבה. עַל לְשׁוֹן הָאֻמָּה – על אומה פרטית. וְשַׁבְנוּ – ונעשינו. הֶעָרָתָם – הדרכתם זו.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
37 - איגרת תימן חלק כ"ה
38 - איגרת תימן חלק כ"ו
39 - איגרת תימן חלק כ"ז
טען עוד
לקראת סוף האיגרת הרמב"ם מדבר קצת על גודל רשעותם של הישמעאלים. בדברים אלו הוא 'מחבק' במעט את בני תימן וכואב אִתם את כאבם, וכן מחזקם להאמין בה' ולהתעודד בביטחון בגאולתו, כשהוא מראה להם כיצד צרותיהם הקשות – מהן סובלים כמחצית מעמנו תחת מלכות ישמעאל – נצפו מראש. הקב"ה הודיענו עליהן מראש בפי נביאיו, וממילא הן חלק מהתוכנית של ה', עד שהוא יצילנו וישיבנו אליו כימי קדם. נוסף לזה, נראה שמטרת הרמב"ם להזהיר על גודל האכזריות של הישמעאלים , כהמשך לסוף דבריו שלמדנו אתמול, ולהזהיר על החשיבות שלא לעורר את זעמם.
הרמב"ם מזהיר כי לא היתה אומה רעה ורשעה כמו ישמעאל. רשעותם מתעצמת הרבה מכך שמעשיהם מוּנָעִים גם מטענות, מדינים ומחוקים שהם בשם הדת שלהם. "וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים (=שופטים)" [דברים לב, לא] – אלו אויבים שמשתמשים במשפטים, בחוקים ובטיעונים של לחימה על האמת כדי לתרץ ולחזק את לחימתם הברברית. כל אומות העולם היו שטופות מראשית ההסטוריה בשנאה ואכזריות, תוקפנות ולוחמנות. אולם, כשאומה משכנעת את עצמה שתוקפנות זו מוצדקת וראויה גם מצד האמת, מצד גאולת העולם ומצד רצון הא-ל – האכזריות רק תתעצם בכפלי כפליים. לחימתם תהיה בלא כל ייסורי מצפון, ותהיה ניזונה הן מהדחפים החומריים הגסים והן מהצדדים הרוחניים, כשכולם מאוחדים להרע. בהתאם לכך מסכם הרמב"ם כי בזמן הגלות יש לנקוט זהירות מירבית, לנהוג באיפוק ולסבול את בזיוננו: "וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע, וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו" [תהלים לח, יד]. כל תגובה והתקוממות מצדנו רק תרע לנו.
הרחבות
משיח נולד בבירת ערב
אֻמַּת יִשְׁמָעֵאל, הַמַּרְבָּה לְצַעֲרֵנוּ, וּלְהוֹצִיא דִּינִים מִדָּתָם לְהָרַע לָנוּ וְלִמְאֹס אוֹתָנוּ. חז"ל דורשים שהמשיח נמצא בבית לחם שהיא בירת הערבים [איכה רבה א, נא]. המהר"ל מבאר את עומק העניין: "ויש להבין מה שאמר דווקא בבירת ערבא (– בירת ערב). כי המשיח הוא רוכב ומתעלה על מדרגת הערביים, שהם בני ישמעאל. והוא דבר מופלג ועמוק בחכמה, כי כח ישמעאל נאמר עליו 'שנים עשר נשיאים יוליד' [בראשית יז, כ], ודרשו ז"ל כי 'נשיאם' חסר כתיב, ורוצה לומר יכלו כענן (– "נשיא" הוא גם ענן). ודבר זה רמז מופלג בענין כח ישמעאל, אשר ישמעאל מתעלה בכוחו למעלה למעלה , אבל הוא כמו ענן זה שיכלה בסוף. אבל מלך המשיח מתעלה עליהם , שהרי נאמר 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש' [דניאל ז, יג], ודרשו חכמים [סנהדרין צח.] זכו – 'וארו עם ענני שמיא', לא זכו – 'עני רוכב על החמור' [זכריה ט, ט]. הרי כי מדרגת המשיח לעתיד שיהיה מתעלה על כל העולם החמרי הזה מעלה מעלה, ולכך הוא רוכב על הענן, שהוא למעלה, לפי שיהיה מתעלה על עליונים. ולכך המשיח גדל בבירת ערבא, לפי שהמשיח מתעלה על כח ישמעאל. ולפיכך הוא נמצא בבירת ערבא בבית לחם, כי הוא מתעלה על כח הערביים, שעליהם נאמר 'שנים עשר נשיאים יוליד', אשר כח שלהם הוא הענן, והמשיח הוא מתעלה על הענן, כדכתיב 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש', שזה נאמר על המשיח, ולכך אמר שהוא בבירת בית ערבא" [נצח ישראל כו]. לאומה הישמעאלית יש כוח רב, ועניין זה מרומז בכך שהם דומים לענן. אך הדמיון לענן הוא גם משום ההבטחה שהם יִכלו כענן. לעומת זאת, בדניאל נאמר שהמשיח מגיע 'מעל הענן'. כלומר, המשיח יותר חזק מהאומה הישמעאלית וכן מכל עולם החומר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
