ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְאָמְנָם אָמְרוֹ 'הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן' הוּא פֹּעַל עָבָר, וְאִלּוּ אָמַר 'יוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן' הָיָה אֶפְשָׁר לְמִי שֶׁתִּיטַב לוֹ הַהַטְעָאָה* לְהִתָּלוֹת בּוֹ, וְאוּלָם אַחַר שֶׁאָמַר 'הוֹפִיעַ' הֶרְאָה שֶׁהוּא עִנְיָן שֶׁאֵרַע כְּבָר. וְזֶה, שֶׁהוּא מְתָאֵר מַעֲמַד הַר סִינַי, וְאוֹמֵר, כְּשֶׁה' נִגְלָה עַל הַר סִינַי, לֹא יָרַד הָאוֹר מִן הַשָּׁמַיִם עַל הַר סִינַי כְּרֶדֶת הַבָּרָק, אֲבָל הוֹפִיעַ בְּנַחַת, נִגְלָה מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים לְאַט לְאַט, מֵרֹאשׁ הַר אֶל רֹאשׁ הַר, עַד שֶׁשָּׁכַן עַל הַר סִינַי. אָמַר: "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן". בְּחַן* אָמְרוֹ 'לָמוֹ', רְצוֹנוֹ לוֹמַר: לְיִשְׂרָאֵל. וְהִתְבּוֹנֵן אֵיךְ אָמַר בְּפָארָן, שֶׁהוּא רָחוֹק, 'הוֹפִיעַ', וּבְשֵׂעִיר, שֶׁהוּא קָרוֹב יוֹתֵר, 'זָרַח', וּבְסִינַי, אֲשֶׁר אֵלָיו הַהַקָּשָׁה* וּבוֹ שָׁכַן הָאוֹר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁכֹן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי", אָמַר בּוֹ 'מִסִּינַי בָּא'. וּכְעִנְיָן זֶה סִפְּרָה דְּבוֹרָה כְּשֶסִפְּרָה בָּאֻמָּה מַעֲמַד הַר סִינַי, שֶׁהָאוֹר הוֹלֵךְ לְאִטּוֹ מֵהַר אֶל הַר, אָמְרָה: "ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם" וְגוֹ'. וּכְפִי מַה שֶּׁבֵּאֲרוּהוּ הַחֲכָמִים ז"ל, אָמְנָם ה' שָׁלַח שָׁלִיחַ לָרוֹמִיִּים* קֹדֶם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְהֶרְאָה לָהֶם הַתּוֹרָה, וְלֹא קִבְּלוּהָ מִמֶּנּוּ, אַחַר כֵּן שָׁלַח שָׁלִיחַ אַחֵר לָעַרְבִיִּים וְהֶרְאָהּ לָהֶם, וְלֹא קִבְּלוּהָ מִמֶּנּוּ, אַחַר כֵּן שָׁלַח לָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְקִבַּלְנוּהָ, וְאָמַרְנוּ: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז). וְזֶה כֻּלּוֹ עִנְיָן שֶׁאֵרַע קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וְלָכֵן בָּאוּ בָּהּ פְּעָלִים עוֹבְרִים*, 'בָּא' וְ'זָרַח' וְ'הוֹפִיעַ' וְאֵינוֹ הוֹדָעָה בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה.
___________________________________
שֶׁתִּיטַב לוֹ הַהַטְעָאָה – הרוצה לטעות. בְּחַן – תבחן ותראה. הַהַקָּשָׁה – הוא המכוון, המטרה. לָרוֹמִיִּים – בני עשיו. עוֹבְרִים – לשון עָבָר.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
22 - איגרת תימן חלק י"ב
23 - איגרת תימן חלק י"ג
24 - איגרת תימן חלק י"ד
טען עוד
טענתו השנייה של אותו פושע לכך שכבר בתורה מופיע מוחמד, מבוססת על המילים 'הופיע מהר פארן'. פארן הוא מקום בני ישמעאל, ואותו מין הבין ש'הופיע מהר פארן' מכוון להופעת מוחמד. על כך משיב הרמב"ם שהפסוק כתוב בלשון עבר, ולכן בודאי כוונתו לתאר מאורע שכבר אירע, והוא מעמד הר סיני.
"וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ". בפסוק מתוארת התגלות ה' במתן תורה במעגלים הולכים ומתכנסים. בנקודת המרכז נמצא הר סיני, וסביב לו נמצאים שעיר, פארן ורבבות קודש. ההופעה החלה במעגלים הרחוקים, ומכך אנו לומדים את ההתאמה העולמית לתורה – הציפייה של כל העולם מיום בריאתו לרגע זה שבו ניתנה לו משמעות ותפקיד, לאותה הופעה אלוהית בהר סיני, להתעלות העולם כולו, להתגלות ממשית של 'וירד ה' על הר סיני'.
הנחיתה רכה רק כאשר כבר החלו ההכנות לנחיתה זה מכבר. המטוס יורד באיטיות עד שהוא מגיע למסלול בזווית המדויקת. ירידת ה' על הר סיני חייבת להיות בְּרַכּוּת כדי שהמציאות כולה לא תקרוס בעת עמידתה מול פני ה' בכל העצמה. לרגע היא עומדת ומבינה כמה הפער גדול בין מה שהיא כעת, לבין מה שהיא צריכה להיות. לכן, ראשית כל, יש צורך להכיר בכך שהעולם מותאם לאור התורה, ולמרות הפער הגדול כעת, אנו מסוגלים להתרומם למדרגת התורה.
בזה מתבאר מדרש חז"ל על הפסוק שבו אנו עוסקים – שלח הקב"ה שליח לאומות, אולי ירצו לקבל את התורה, ולא רצו לקבלה. אמנם הם לא מוכנים לקבל את התורה מפני שהפער גדול מדי, אבל מפסוק זה למדנו שיש שייכות בינם לבין התורה. כך כאשר התורה יורדת בהר סיני לעם ישראל, העם שהתורה מתאימה לו, היא מגיעה מתוך כל אומות העולם והולכת לקראת כל אומות העולם. ובכל אופן, בין לפי הפשט ובין לפי מדרש חז"ל, המדובר הוא על מאורע שהיה בשעת מתן תורה ולא על דבר שעתיד להתרחש.
הרחבות
קבלת התורה
שֶׁהָאוֹר הוֹלֵךְ לְאִטּוֹ מֵהַר אֶל הַר. לעומת שיטת הרמב"ם שמתארת את האור שבקבלת התורה כמופיע אט אט , הגמרא מתארת לנו את העובר שבמעי אמו שלומד את התורה כולה בתשעה חודשים בלבד : "דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו – לפנקס שמקופל ומונח... ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים... ומלמדין אותו כל התורה כולה" [נידה ל].
ייתכן שאפשר לראות כאן את שתי הצורות הראויות להופעה של תורה בעולם: יש הופעה שהיא בבת אחת, כעובר שמלמדים אותו את התורה כולה, אך החיסרון בולט בכך, שהרי בסופו של דבר "בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה" [שם]. חסרים בשיטה זו הקניין והיגיעה, כמו שכתוב במדרש: "אין דברי תורה מתקיימין אלא למי שעמל בהן כל צרכן" [ילקוט יתרו יח].
ומול זה, יש את ההופעה התמידית והרגילה של קמעא קמעא, שלב אחר שלב, כמו האור שהתגלה אט אט במעמד הר סיני, ואִפשר לנו לתת לו מקום בנפשנו ולקנותו. כך כתוב גם במדרש על לימוד תורה: "מי שטיפש אומר: מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם? מי שפיקח אומר: והוא לא מאחר למדה?! אלא הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כולה" (ויקרא רבה יט ב, עיין שם בהרחבה).
לעילוי נשמת קדושי השואה הי"ד
להצלחת מיכאל בן זהבית הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
