ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וּמִמַּה שֶּׁהִקְדַּמְתִּי לְךָ יִתְבָּאֵר שֶׁעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ אֵינוֹ נִתְלֶה בְּמִשְׁפְּטֵי הַכּוֹכָבִים בְּשׁוּם פָּנִים. וּכְבָר עָמַד אֶחָד מִמַּשְׂכִּילֵינוּ בְּאֶרֶץ אַנְדָּלוּס וְעָשָׂה קֵץ מִצַּד מְלֶאכֶת הַכּוֹכָבִים, וְגָזַר שֶׁהַמָּשִׁיחַ יֵרָאֶה בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית, וְלֹא הָיָה בַּחֲכָמֵינוּ וּבַחֲסִידֵינוּ אֶחָד שֶׁלֹּא כִּהָה דַּעְתּוֹ, וְהֶלְאָהוּ בְּמַה שֶּׁעָשָׂה, וְהוֹכִיחָהוּ תּוֹכֵחָה גְּדוֹלָה. וְהַמְּצִיאוּת עָשְׂתָה בּוֹ יוֹתֵר ויוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ, כִּי בָּעֵת שֶׁזָּכַר שֶׁיֵּרָאֶה הַמָּשִׁיחַ - יָצָא הַמּוֹרֵד בְּאֶרֶץ הַמַּעֲרָב, וְזֹאת חֶרְפָּה גְּדוֹלָה לְבַעֲלֵי דַּעַת זוֹ. וְאוּלָם הִצְרִיכָנוּ לָזֶה כֻּלּוֹ - חֹזֶק הַגָּלוּת עָלֵינוּ, וְהַנִּטְבָּע בְּכֹל חֶבֶל יִתָּלֶה*.
האמינו בביאת המשיח
לָכֵן, אַחֵינוּ, עִמְדוּ עַל עָמְדְּכֶם, חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כֹּל הַמְיַחֲלִים לַה', וְכֵן חַזְּקוּ קְצָתְכֶם אֶת קְצָתְכֶם, וְקִבְעוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם אֲמוּנַת זֶה הַמְצֻפֶּה*, מְהֵרָה יִגָּלֶה, חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת אַמֵּצוּ. וּדְעוּ שֶׁה' כְּבָר הוֹדִיעָנוּ עַל יְדֵי מְבַשֵּׂר הָאֻמָּה, יְשַׁעְיָה ע"ה, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁתֶּאֱרַךְ גָּלוּתֵנוּ וְתֶחֱזַק - יַחְשְׁבוּ רַבִּים בָּנוּ שֶׁה' עֲזָבָנוּ וּשְׁכֵחָנוּ, חָלִילָה לוֹ מִזֶּה, וְאַחַר כֵּן הֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַנִּיחֵנוּ וְשֶׁלֹּא יַעַזְבֵנוּ, כִּי אָמַר: "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַה' שְׁכֵחָנִי" (ישעיה מט, יד), וְאַחַר כֵּן עָנָה וְאָמַר: "הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ" וְגוֹ'. וְעַל יְדֵי הַשָּׁלִיחַ הָרִאשׁוֹן ע"ה הוֹדִיעָנוּ ה' בָּזֶה וְאָמַר: "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם" (דברים ד, לו). "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים" (שם ל, ג). וְזֹאת, אַחֵינוּ, פִּנָּה חֲזָקָה מִפִּנּוֹת אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵי אֶפְשָׁר מִבַּלְעֲדֵי שֶׁיַּעֲמֹד אִישׁ מִזֶּרַע שְׁלֹמֹה, יְקַבֵּץ אֻמָּתֵנוּ, וְיֶאֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ וְגָלוּתֵנוּ, וִיפַרְסֵם דָּת הָאֱמֶת, וְיָמִית כֹּל הַחוֹלְקִים עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁיְּעָדָנוּ ה' בַּתּוֹרָה בְּאָמְרוֹ: "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב, דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיּשְׂרָאֵל וְגוֹ', וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה" וְגוֹ' (במדבר כד, יז), וְשֶׁעֵת הֵרָאוֹתוֹ תִּהְיֶה עֵת קָשָׁה מְאֹד עַל הָאֻמָּה, כְּאָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" (דברים לב, לו), וְאָז יַרְאֵהוּ ה' וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיִּעֵד. אָמַר הַנָּבִיא, מַגְדִּיל עֵת הֵרָאוֹתוֹ: "וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ, וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ" (מלאכי ג, ב). זוֹהִי הָאֱמֶת אֲשֶׁר רָאוּי לְהַאֲמִינָהּ.
___________________________________
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
32 - איגרת תימן חלק כ"א
33 - איגרת תימן חלק כ"ב
34 - איגרת תימן חלק כ"ג
טען עוד
ביאורים
ביום הקודם ראינו את דברי הרמב"ם אודות מי שתולה את מופתי עם ישראל במזלות. המופתים הללו הם הרי ניסים היוצאים מגדר הטבע, שהקב"ה מביא כשכר או כעונש על מעשי האדם או האומה. מי שטוען שאלה נגרמו מחמת הכוכבים והמזלות, הוא בעצם כופר ומערער יסודות היהדות.
בקטע שנלמד היום ממשיך הרמב"ם להסביר שגם עניין הקץ, כמו עניין המופתים, אינו תלוי כלל בחישובי המזלות והכוכבים. הוא מספר על אדם אחד בספרד שחישב את הקץ לפי חישובי הכוכבים, אך באותה שנה שבה אמור היה להגיע הקץ על פי חשבונו – קרה ההפך מזה, וגזרו גזֵרות קשות על עם ישראל.
אמנם הרמב"ם מלמד זכות על האנשים העוסקים בחישוב הקץ, ואומר שהסיבה לכך שתופעה זו חוזרת שוב ושוב, למרות שחז"ל אמרו: "תיפח עצמן של מחשבי קיצין" [סנהדרין צז, ב], ואף שלרוב התבררה ברבים טעותם, כשלא באה הגאולה לפי זמן חשבונם – היא מחמת קושי הגלות וריבוי הצרות של עם ישראל. עקב כך אנשים היו מוכנים להיאחז גם בחשבונות קלושים כאלה, העיקר לא לאבד את התקווה, את האור שבקצה המנהרה, כמו שאדם הטובע בנהר נאחז אפילו בקש שהוא מוצא, למרות שהסיכויים קלושים שהקש יציל אותו מטביעה.
הרמב"ם ממשיך לחזק את יהודי תימן, שכבר כתוב במפורש בדברי התורה והנביאים שכך יהיה – שמרוב אורך הגלות יהיו שיתייאשו מהגאולה – ובכל זאת ה' שב ואומר: "התשכח אשה עולה, מרחם בן בטנה? גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך" [ישעיה מט, טו]. והרי הקב"ה מבטיח במפורש בתורה: "ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך". דבר זה הוא מיסודות האמונה, ובדברי הנביאים אף התבשרנו גם על הצרות שיהיו בזמן ביאת המשיח.
אם-כן, כל המאורעות שקורים לישראל הם חלק מההבטחה האלוהית – כולל אריכות הגלות וקושי הצרות של עם ישראל. וכמו שהתקיימו הבטחות אלה, כך עתידים להתקיים גם שאר דברי הנביאים, על עת הגאולה ושיבת ציון וביאת המשיח, ודבר אחד מדבריהם לא ישוב ריקם.
הרחבות
משיח בא בהיסח הדעת
כִּי בַּעֲבוּר שֶׁתֶּאֱרַךְ גָּלוּתֵנוּ וְתֶחֱזַק – יַחְשְׁבוּ רַבִּים בָּנוּ שֶׁה' עֲזָבָנוּ וּשְׁכֵחָנוּ. הרמב"ם מסביר שמרוב קושי הגלות ישנם רבים שחושבים שאין עוד סיכוי לגאולה. בגמרא נאמר: "אין בן דוד בא... עד שיתייאשו מן הגאולה... כי הא דרבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה (רש"י: לידע מתי יבוא המשיח) אמר להם במטותא (– בבקשה) בעינא מנייכו (– אני מבקש מכם) לא תרחקוה (– אל תגרמו להרחיק את זמן הגאולה), דתנינא שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה ועקרב" [סנהדרין צז.]. מסביר רבי אריה ליב אלתר שכוונת רבי זירא היא שאין לעסוק בשאלה באיזה אופן תבוא הגאולה, אלא לצפות לישועת ה' באיזה אופן שתהיה [שפת אמת, וישב תרמ"ג]. פעמים ישנן התרחשויות שנראה שלא תוכל לצמוח מהן הישועה, ובכל זאת עלינו להאמין שדרכו של ה' לגאול את עם ישראל נשגבה מבינתנו. בדרך זו מסביר הנצי"ב את דברי משה לה', כשאומר שעם ישראל לא יאמין לו שהוא בא לגאול אותם: "לא קטרג חס ושלום עליהם כי מעטי אמנה הם בגאולה... אלא לא יאמינו כי נראה אל משה בייחוד, כי לא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להם מן האבות ולא בחסידות, שהרי בקטנותו נתגדל בפלטין של מלך (– פרעה)... ומצד דעת בני האדם היה ראוי שיהיה נגלה הקב"ה לאהרון שהיה נביא עד כה במצרים" [שמות ד, א].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
