ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
נעה בת בתאל מזל
זאת אומרת שמימרא בשם רבי ירמיה, שהוא אחד מהאמוראים ומוזכר הרבה פעמים בגמרא, ואינו 'ההוא מרבנן' סתם, הוא תלמיד חכם רציני, אבל עדיין אביי אינו מוכן לקבל את הדברים, אינו בסדר גודל לסמוך על דבריו לדעתו.
ומפורש כך ברש"י: "ולא קבלה - שלא חשבו לסמוך על דבריו 1 ".
ישנם אמוראים שמדייקים יותר וחוזרים יותר מאחרים על לימודם.
ונראה בהסבר הדברים שישנם אמוראים שמדייקים בדברים יותר, חוזרים יותר על לימודם... ולכן נסמוך על מימרתם יותר. וכן במסכת ברכות (דף לח עמוד ב): "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה. ורבי בנימין בר יפת, אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו. אמר רב נחמן בר יצחק: קבע עולא לשבשתיה כרבי בנימין בר יפת. תהי בה רבי זירא, וכי מה ענין רבי בנימין בר יפת אצל רבי חייא בר אבא, רבי חייא בר אבא דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא דייק. ועוד, רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא מהדר".
שני דברים יש כאן: מדייק בדברים יותר, וחוזר על הלימוד, כך שודאי יש פחות טעויות. ורש"י שם פירש: "תהי בה רבי זירא - במחלוקת זו שהוזכרה בבית המדרש, וכי מה ענין להזכיר דברי רבי בנימין אצל דברי רבי חייא בר אבא במחלוקת בית המדרש, הרי אינו כדאי לחלוק עליו".
אדם גדול חייב לא לטעות בסברות פשוטות.
ובגמרא גיטין (דף ו עמוד ב) מביאה הגמרא לגבי רבי אביתר, דיון האם לסמוך עליו. ושם אומרת הגמרא עוד קריטריון, שלא יודע סברות, אומנם יתכן שלא הכיר מימרא של אחד האמוראים. וכך אומרת שם הגמרא: "שלח ליה רבי אביתר לרב חסדא, גיטין הבאים משם לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. לימא קסבר לפי שאין בקיאין לשמה, והני גמירי. ותסברא, והא רבה אית ליה דרבא ? אלא דכולי עלמא בעינן לקיימו, וכיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי, מישכח שכיחי. אמר רב יוסף: מאן לימא לן דרבי אביתר בר סמכא הוא ?ועוד - הא איהו דשלח ליה לרב יהודה: בני אדם העולין משם לכאן, הן קיימו בעצמן "ויתנו (את) הילד בזונה, והילדה מכרו ביין, וישתו" (יואל פרק ד פסוק ג), וכתב ליה בלא שירטוט. ואמר רבי יצחק: שתים כותבין, שלש אין כותבין. במתניתא תנא: שלש כותבין, ארבע אין כותבין. אמר ליה אביי: אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק, לאו גברא רבה הוא, בשלמא מילתא דתליא בסברא, לחיי. הא גמרא היא, וגמרא לא שמיע ליה".
על הטענה שעושה דברים בלא לדעת את הדין, מזה אין ראיה שאינו אדם גדול. ויתכן שהוא אדם גדול יתכן שלא. אבל יש ראיה שהוא כן אדם גדול מההמשך:
"ועוד - הא רבי אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה, דכתיב "ותזנה עליו פילגשו (שופטים פרק יט פסוק ב)" - רבי אביתר אמר זבוב מצא לה, רבי יונתן אמר נימא מצא לה. ואשכחיה רבי אביתר לאליהו, אמר ליה מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה. ומאי קאמר? אמר ליה: אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר. אמר ליה, חס ושלום, ומי איכא ספיקא קמי שמיא? אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, הן זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד".
ואני חושב שאולי אפשר לשמוע מהגמרא דבר גדול, העובדה שראה את אליהו הנביא ודיבר איתו, זה אינו מוכיח שהוא אדם גדול, מה שמוכיח שאדם זה אדם גדול הוא - זו נקודה אחרת: שמכוון לאמיתתה של תורה, שמסכים הקדוש ברוך הוא על-ידו.
פוסקים הלכה כדיינא שנוחת לעומק דדינא.
עוד מביאה הגמרא (בבא מציעא דף קיז עמוד ב): "תניא רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני חלקים, והעליון שליש. ואחרים אומרים: תחתון נוטל שלשה חלקים, והעליון נוטל רביע. אמר רבה: נקוט דרבי נתן בידך, דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. קא סבר כמה מפסיד עלייה בבית – תילתא, הלכך אית ליה תילתא".
רואים שיש מושג כזה מי שיורד לעומק הדין, ולכן הלכה כמותו.
והבית יוסף משום כך פוסק כללית כרמב"ם בחושן משפט: "והרמב"ם ז"ל דיינא הוא, ונחית לעומקא דדינא. ואפילו בספרד דהיו נוהגים כהרא"ש, לא היו נוהגים בדיני ממונות אלא כהרמב"ם". (שו"ת בית יוסף דיני כתובות סימן י דבור המתחיל ומעתה נמצינו).
וההסבר ב'נחית לעומקא דדינא' הוא על פי שו"ת שארית יוסף (סימן סח ד"ה תשובה זה): "וכל שכן בנדון דידן, שמהר"ם שהוא בתראה מסכים עם ר"י, ועוד - שר"ת אינו פוסק רק להלכה, כי לא בא לידו מעשה. אבל ר"י ומהר"ח פסקו על מעשים שבאו לידם, ודיינא נחית לעומקא דדינא, ולא לחנם אמרו חז"ל ומעשה רב".
זאת אומרת ההתנסות הלכה למעשה, והחשיבה במקרים למעשה גם כן משפיעים שהדברים יהיו יותר נכונים, לא דומה לימוד בסוגיה, לצורך להכריע בסוגיה.
יתכן שהייחס בין הגמרא בברכות לגמרא בגיטין הוא אם אדם אומר שמועה מפי רבו צריך להיות בקיא מדייק וחוזר, אבל אם אומר הלכה מעצמו צריך להיות מעמיק ומעיין גדול. ואינו מוכרח.
אם כן יוצא שודאי יש לברר כל חכם לפני שמקבלים את פסק דינו, האם ראוי לסמוך עליו, ובפרט במקום מחלוקת, או שיש סברא שהדברים לא פשוטים.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.









