ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
נעה בת בתאל מזל
זאת אומרת שמימרא בשם רבי ירמיה, שהוא אחד מהאמוראים ומוזכר הרבה פעמים בגמרא, ואינו 'ההוא מרבנן' סתם, הוא תלמיד חכם רציני, אבל עדיין אביי אינו מוכן לקבל את הדברים, אינו בסדר גודל לסמוך על דבריו לדעתו.
ומפורש כך ברש"י: "ולא קבלה - שלא חשבו לסמוך על דבריו 1 ".
ישנם אמוראים שמדייקים יותר וחוזרים יותר מאחרים על לימודם.
ונראה בהסבר הדברים שישנם אמוראים שמדייקים בדברים יותר, חוזרים יותר על לימודם... ולכן נסמוך על מימרתם יותר. וכן במסכת ברכות (דף לח עמוד ב): "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה. ורבי בנימין בר יפת, אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו. אמר רב נחמן בר יצחק: קבע עולא לשבשתיה כרבי בנימין בר יפת. תהי בה רבי זירא, וכי מה ענין רבי בנימין בר יפת אצל רבי חייא בר אבא, רבי חייא בר אבא דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא דייק. ועוד, רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא מהדר".
שני דברים יש כאן: מדייק בדברים יותר, וחוזר על הלימוד, כך שודאי יש פחות טעויות. ורש"י שם פירש: "תהי בה רבי זירא - במחלוקת זו שהוזכרה בבית המדרש, וכי מה ענין להזכיר דברי רבי בנימין אצל דברי רבי חייא בר אבא במחלוקת בית המדרש, הרי אינו כדאי לחלוק עליו".
אדם גדול חייב לא לטעות בסברות פשוטות.
ובגמרא גיטין (דף ו עמוד ב) מביאה הגמרא לגבי רבי אביתר, דיון האם לסמוך עליו. ושם אומרת הגמרא עוד קריטריון, שלא יודע סברות, אומנם יתכן שלא הכיר מימרא של אחד האמוראים. וכך אומרת שם הגמרא: "שלח ליה רבי אביתר לרב חסדא, גיטין הבאים משם לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. לימא קסבר לפי שאין בקיאין לשמה, והני גמירי. ותסברא, והא רבה אית ליה דרבא ? אלא דכולי עלמא בעינן לקיימו, וכיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי, מישכח שכיחי. אמר רב יוסף: מאן לימא לן דרבי אביתר בר סמכא הוא ?ועוד - הא איהו דשלח ליה לרב יהודה: בני אדם העולין משם לכאן, הן קיימו בעצמן "ויתנו (את) הילד בזונה, והילדה מכרו ביין, וישתו" (יואל פרק ד פסוק ג), וכתב ליה בלא שירטוט. ואמר רבי יצחק: שתים כותבין, שלש אין כותבין. במתניתא תנא: שלש כותבין, ארבע אין כותבין. אמר ליה אביי: אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק, לאו גברא רבה הוא, בשלמא מילתא דתליא בסברא, לחיי. הא גמרא היא, וגמרא לא שמיע ליה".
על הטענה שעושה דברים בלא לדעת את הדין, מזה אין ראיה שאינו אדם גדול. ויתכן שהוא אדם גדול יתכן שלא. אבל יש ראיה שהוא כן אדם גדול מההמשך:
"ועוד - הא רבי אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה, דכתיב "ותזנה עליו פילגשו (שופטים פרק יט פסוק ב)" - רבי אביתר אמר זבוב מצא לה, רבי יונתן אמר נימא מצא לה. ואשכחיה רבי אביתר לאליהו, אמר ליה מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה. ומאי קאמר? אמר ליה: אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר. אמר ליה, חס ושלום, ומי איכא ספיקא קמי שמיא? אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, הן זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד".
ואני חושב שאולי אפשר לשמוע מהגמרא דבר גדול, העובדה שראה את אליהו הנביא ודיבר איתו, זה אינו מוכיח שהוא אדם גדול, מה שמוכיח שאדם זה אדם גדול הוא - זו נקודה אחרת: שמכוון לאמיתתה של תורה, שמסכים הקדוש ברוך הוא על-ידו.
פוסקים הלכה כדיינא שנוחת לעומק דדינא.
עוד מביאה הגמרא (בבא מציעא דף קיז עמוד ב): "תניא רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני חלקים, והעליון שליש. ואחרים אומרים: תחתון נוטל שלשה חלקים, והעליון נוטל רביע. אמר רבה: נקוט דרבי נתן בידך, דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. קא סבר כמה מפסיד עלייה בבית – תילתא, הלכך אית ליה תילתא".
רואים שיש מושג כזה מי שיורד לעומק הדין, ולכן הלכה כמותו.
והבית יוסף משום כך פוסק כללית כרמב"ם בחושן משפט: "והרמב"ם ז"ל דיינא הוא, ונחית לעומקא דדינא. ואפילו בספרד דהיו נוהגים כהרא"ש, לא היו נוהגים בדיני ממונות אלא כהרמב"ם". (שו"ת בית יוסף דיני כתובות סימן י דבור המתחיל ומעתה נמצינו).
וההסבר ב'נחית לעומקא דדינא' הוא על פי שו"ת שארית יוסף (סימן סח ד"ה תשובה זה): "וכל שכן בנדון דידן, שמהר"ם שהוא בתראה מסכים עם ר"י, ועוד - שר"ת אינו פוסק רק להלכה, כי לא בא לידו מעשה. אבל ר"י ומהר"ח פסקו על מעשים שבאו לידם, ודיינא נחית לעומקא דדינא, ולא לחנם אמרו חז"ל ומעשה רב".
זאת אומרת ההתנסות הלכה למעשה, והחשיבה במקרים למעשה גם כן משפיעים שהדברים יהיו יותר נכונים, לא דומה לימוד בסוגיה, לצורך להכריע בסוגיה.
יתכן שהייחס בין הגמרא בברכות לגמרא בגיטין הוא אם אדם אומר שמועה מפי רבו צריך להיות בקיא מדייק וחוזר, אבל אם אומר הלכה מעצמו צריך להיות מעמיק ומעיין גדול. ואינו מוכרח.
אם כן יוצא שודאי יש לברר כל חכם לפני שמקבלים את פסק דינו, האם ראוי לסמוך עליו, ובפרט במקום מחלוקת, או שיש סברא שהדברים לא פשוטים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
